פסק-דין בתיק עידית וינברגר

1.       ראשיתו של ההליך, בהמרצת פתיחה במסגרתה עתרה התובעת לאכיפת הסכם המכר שנכרת בינה לבין הנתבע, בתפקידו ככונס נכסים בשני תיקי הוצאה לפועל. על פי  ההסכם רכשה התובעת מן הנתבע מקרקעין הידועים כחלקות 431 ו- 433 בגוש 18146. הנתבע התחייב להמציא אישורי מסים לצורך העברת הזכויות על שם התובעת, בתוך שישה חודשים ממועד ההסכם, ולא עשה כן.

2.       בהחלטתו של כב' השופט שחורי, מיום 3.2.2011 הובהר כי ההליך אינו ראוי להתברר בהמרצת פתיחה, וכי הדיון בו יתנהל בסדר דין רגיל.

3.       בתאריך 19.6.2012 הועברו הזכויות בנכס על שם התובעת, לאחר שהנתבע השלים את כל הפעולות הנדרשות לשם רישום הזכויות על שם התובעת, בלשכת רישום המקרקעין, ובכלל זה המצאת אישורי המס אותם התחייב בהסכם להמציא.

4.       הצדדים נותרו חלוקים בשאלת הוצאות ההליך, וסיכומי טענותיהם בנדון הוגשו בכתב. פסק הדין מתייחס, אם כן, רק לחיוב בהוצאות ההליך.

5.       לטענת התובעת, הומחש בפני בית המשפט, בראיות בכתב ובהתנהגות הנתבע תוך כדי ההליך כאן, כי למעשה לא עשה דבר משך שנים על מנת לקדם את רישום הזכויות על שם התובעת, תוך שהוא מפר את הסכם המכר הפרה יסודית ממושכת הגובלת בפעולות בזדון, והכל תוך שעיכב במשך 4 שנים את רישום הזכויות על שם התובעת, תוך שהיא נאנסת להתקשר בהסכם למימון הרכישה דווקא עם בנק לאומי, מרשתו של הנתבע.

הסכם המכר נחתם ביום 13.8.08. על פי הוראות ההסכם, התחייב הנתבע לשלם, תוך שישה חודשים ממועד חתימתו, את כל החובות הרובצים על הנכס לרבות היטל השבחה, מס שבח וכיוב'.

בתאריך 4.11.09 טרם נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת. בחודש דצמבר 2009 שילמה התובעת תחת הנתבע חובות לעיריית נהריה, שהיה עליו לשלם. אישורי מס שבח, הוצגו רק בעקבות הגשת התביעה, בתאריך 15.7.11. לבסוף, התעכבה העברת הזכויות על שם התובעת, גם משום שהנתבע לא פעל למחיקת הערות אזהרה שונות שהיו רשומות על הנכס בלשכת רישום המקרקעין.

לטענת התובעת, ניתן להיווכח כי מדובר בהתנהגות שערורייתית, חסרת תום לב, בעיקר כאשר מדובר בכונס נכסים, אשר פעל מתוך חוסר אכפתיות לחובותיו כלפי התובעת.

התובעת מפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בפש"ר 99/95 חברת נדל"ן איילה בע"מ נ' הדר טבריה בע"מ בפירוק שם חויב כונס הנכסים בתשלום הוצאות בסך 25,000 ש"ח בגין איחור של 6 חודשים בלבד ברישום זכויות על שם רוכשי זכויות במקרקעין.

6.       לטענת הנתבע, יש להבחין בין טענות התובעת ביחס להוצאות שנגרמו לה עקב הליך הכינוס, טענות המבוססות על עילת תביעה נזיקית שאינה מונחת בפני בית המשפט כעת, לבין טענותיה לעניין הוצאות שנגרמו לה עקב ניהול התביעה כאן. עתירה לחיוב בהוצאות משפט יכולה להתייחס רק להוצאות שנאלץ צד להוציא בשל ניהול ההליך בתיק, ואילו התובעת מפרטת בסיכומיה טענות בדבר נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב ניהול הליכי הכינוס על ידי הנתבע.

עתירת התובעת בתיק זה, היתה לרשום את הנכס נשוא ההסכם על שמה, זו בלבד, והרישום על שמה בוצע ביום 19.6.12.

ההליך דכאן נפתח ביום 5.10.2010 והתקיימו במסגרתו שתי ישיבות קדם משפט בלבד.

עוד טוען הנתבע, כי המעשים או המחדלים שבבסיס טענות התובעת בסיכומיה, המוכחשים כמובן, מיוחסים לנתבע במהלך תפקודו ככונס נכסים, ולא להתנהגותו במסגרת הליך זה.

הנתבע מפנה להלכה לפיה על ההוצאות הנפסקות לטובת בעל דין להיות סבירות, הכרחיות ומידתיות, וכי צריך להתקיים יחס פרופורציונאלי בין הסעד שהתבקש לסעד שהתקבל, ובין שכר הטרחה וההוצאות. הנתבע מפנה לתעריף המינימאלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין, העומד  לפי מהות התביעה, על סך 5,179 ש"ח.

כן מפנה הנתבע להנחיה מספר 13(ב) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון שתוקפן החל מיום 1.11.2010, לפיה רשאי בעל דין לצרף לסיכומיו הסכם שכר טרחה. במקרה זה, בו לא צורף הסכם שכר הטרחה, על בית המשפט לפסוק שכר טרחה ראוי, בהתאמה לנסיבות.

לטענת הנתבע, טענת התובעת ביחס לאינוסה להתקשר עם בנק לאומי לשם מימון העסקה הינה הרחבת חזית אסורה.

ביחס לעיכוב בהעברת הזכויות, טוען הנתבע, כי נגרם בשל סיבות שאינן בשליטתו, בין היתר בשל ההשגות שהגיש כנגד חיובי מס שבח. התארכות ההליכים מול עיריית נהריה נגרמה, לטענתו, בשל התנהלות התובעת עצמה, אשר ביצעה שינוי ייעוד קיצוני בנכס כאשר הפכה אותו ממוסך למכון כושר - חיובים שחובת תשלומם חלה עליה.

הכרעה

7.       אמנם, קיימים ספקות בשאלת הסמכות העניינית בתיק, אך לא הוגשה בקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, ולא ניתנה החלטה בנדון. בנוסף, הסכימו הצדדים להגיש סיכום טענות בשאלת הוצאות ההליך, ובכך מסרו את הנושא להכרעת בית המשפט, לפיכך לא ניתן לפטור את הנתבע מתשלום הוצאות מסיבה זו.