פסק-דין בתיק עדמ 55/05

השופט שמואל צור

1.       המערער עבד בחברה העוסקת במתן שירותי נסיעות ותיירות (להלן- המשיבה) החל מיום 1.4.01. המערער פוטר מעבודתו ביום 10.4.02 ושכרו שולם לו עד יום 18.4.02. בבית הדין האזורי בתל-אביב הגיש המערער תביעה נגד המשיבה, בהליך של דיון מהיר, לתשלום תמורת הודעה מוקדמת ולמענק לשנת 2002. לעניין התביעה לדמי הודעה מוקדמת טען המערער כי הוא פוטר ביום 10.4.02 ושולם לו שכר עד יום 18.4.02 ולכן על המשיבה לשלם לו תמורת הודעה מוקדמת של 21 ימי עבודה. בכתב ההגנה טענה המשיבה כי  מסרה  לידי המערער שלוש הודעות  פיטורים בכתב במועדים שונים (21.3.02, 24.3.02 ו- 10.4.02). לטענתה, אין המערער זכאי לשכר מעבר ליום 18.4.02, המועד בו הפסיק לעבוד בפועל. עוד טענה המשיבה כי הסכימה, לפנים משורת הדין, לשלם למערער תמורת הודעה מוקדמת עבור שישה ימים נוספים (עד ליום 24.4.04), אך הוא דחה הצעה זו.

2.       בית הדין האזורי (השופטת אהובה עציון ונציג הציבור מר יורם שחר; ד"מ 2063/03) דחה את תביעת המערער. בית הדין פסק כי הודעת הפיטורים שנמסרה למערער ביום 24.3.02 היא התקפה ולפי זה ובהתחשב במועד בו שולם שכרו האחרון (18.4.02), על המשיבה לשלם לו תמורת הודעה מוקדמת עבור 6 ימים נוספים. עם זאת, ציין בית הדין כי המערער הודה בכתב התביעה כי שולם לו שכר עבור 9 ימי הודעה מוקדמת. על כן קבע בית הדין כי המשיבה פרעה את חובה למערער לעניין תמורת הודעה מוקדמת ודחה את תביעתו בגין רכיב זה. בנוסף, דחה בית הדין את תביעת המערער לתשלום מענק שנתי בגין תקופת עבודתו. עם דחיית התביעה חייב בית הדין האזורי את המערער בהוצאות בסכום של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

3.         בבקשה לרשות ערעור שהגיש (בר"ע 411/05) מלין המערער על אי תשלום תמורת הודעה מוקדמת עבור 6 ימי עבודה. כמו כן ביקש המערער להשיג על חיובו בהוצאות משפט. בהחלטה מיום 7.6.05 דחיתי את הבקשה לרשות ערעור לגבי החיוב בהוצאות. באותה החלטה התבקשו הצדדים להודיע אם הושג ביניהם הסדר לעניין תשלום הודעה מוקדמת עבור 6 ימי עבודה. מהודעת הצדדים עולה כי לא הושגה ביניהם הסכמה וניתנה רשות ערעור בעניין זה בלבד (החלטה מיום 31.7.05). הדיון בערעור התנהל על דרך של סיכום טענות בכתב.

4.         המערער טוען בסיכומיו כי שגה בית הדין האזורי בדחיית תביעתו בגין תמורת הודעה מוקדמת מלאה. לטענת המערער, התעלם בית הדין מהודאה מפורשת של המשיבה כי לא שילמה לו שכר עבור 6 ימים נוספים. עוד טוען המערער כי אומנם קיבל שכר עבור 9 ימי עבודה אחרים (מיום 9.4.02, מועד מכתב הפיטורים, ועד ליום 18.4.02, מועד הפסקת עבודתו בפועל), אך ימים אינם חופפים לשכר ששת הימים הנוספים להם הוא זכאי. 

המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. המשיבה טוענת כי טעה בית הדין האזורי בכך שמצא כי מניין שלושים הימים לעניין חוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות, תשס"א- 2001 יחל מהיום בו ניתנה למערער הודעת הפיטורין השניה ולא מהיום בו ניתנה לו ההודעה בעל פה. כן טענה המשיבה כי מסקנתו המשפטית של בית הדין אינה מתיישבת עם פסיקת בית הדין האזורי, בה נקבע כי די בהודעה בעל פה ברורה ובלתי מותנית כדי לספק את דרישת החוק. לפיכך, לטענת המשיבה, מאחר וביום 18.3.02, ניתנה למערער הודעת פיטורים בעל פה ברורה ובלתי מותנית, תקופת ההודעה המוקדמת הינה עד ליום סיום ההעסקה בפועל (18.4.02) ולא עד לשלושים יום לאחר מסירת ההודעה בכתב (24.4.04), כפי שקבע בית הדין קמא. לחילופין, טוענת המשיבה כי המערער קיבל סכום של  1,000 $ במזומן בגין הקצבת מט"ח, למרות שלא יצא מהארץ במסגרת תפקידו. לטענת המשיבה, אם יפסק כי עליה לשלם סכום כלשהוא למערער, הרי שיש לקזז כנגדו את סכום ההוצאות האמור.

5.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל. בית הדין האזורי קבע כי המשיבה פיטרה את המערער בהודעה בכתב מיום 24.3.02 ובהתחשב במועד זה המערער היה זכאי להודעה מוקדמת לתקופה המסתיימת ביום 24.4.02. הואיל ואין חולק כי המערער קיבל שכר עד יום 18.4.02, פסק בית הדין האזורי כי הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת לפרק זמן של 6 ימים נוספים. קביעה זו של בית הדין האזורי נכונה והיא מעוגנת בתשתית העובדתית שהיתה בפניו. יש לדחות את טענות המשיבה לעניין זה - כמו גם את טענת הקיזוז -  ולו מן הטעם שהיא לא הגישה ערעור על פסק הדין.

6.        עם זאת, ציין בית הדין, כי "... התובע הודה בכתב תביעתו (סעיף 9) כי שולם לו עבור 9 ימים וכל מה שהוא תובע זה תמורת הודעה מוקדמת עבור 21 ימים נוספים. משכך הם פני הדברים, הנתבעת פרעה את כל חובתה כלפי התובע לעניין תמורת הודעה מוקדמת". על רקע זה דחה בית הדין את תביעת המערער בגין רכיב זה ובכך נתפס לכלל טעות. עיון בכתב התביעה מעלה כי אומנם שולמה למערער משכורת עבור 9 ימי הודעה מוקדמת, אך זאת החל מיום 9.4.02 (מועד בו נמסר לראשונה, לטענת המערער מכתב הפיטורים) עד ליום 18.4.02 (מועד סיום העסקתו בפועל). לפיכך, המשיבה לא שילמה למערער תמורת הודעה מוקדמת עבור ששת הימים הנוספים, כפי שפסק בית הדין האזורי. בנקודה זו אף הודיעה המשיבה בכתב הגנה ובדיון בבית הדין האזורי על הסכמתה לפנים משורת הדין לשלם למערער עבור ימים אלה, דבר שבפועל לא בוצע. לפיכך, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולחייב את המשיבה לשלם למערער תמורת הודעה מוקדמת עבור 6 ימים, לפי שכרו כפי שהיה במועד הפיטורים, בצירוף רבית והצמדה מיום 24.4.02 ועד התשלום בפועל.

7.        הערעור מתקבל ועל המשיבה לשלם למערער תמורת הודעה מוקדמת עבור 6 ימים נוספים כאמור בסעיף 6 לעיל. המשיבה תישא בהוצאות המערער בערעור זה בסכום של 750 ש"ח.   

ניתן היום ד' אלול, תשס"ה (8 ספטמבר, 2005), בהעדר הצדדים.