פסק-דין בתיק עבל 841/06

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט שמואל טננבוים; בל 4381/02), בו נדחתה תביעתה של המערערת לתשלום דמי לידה ודמי אבטלה, על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

2.      המערערת טענה בפני בית הדין האזורי בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית, כי עבדה בחברת "ג'מינה בע"מ" (להלן- החברה) בתקופה שבין יום 1.9.2000 ועד ליום 31.12.2001, כמנהלת המשרד. מנהלי החברה היו גיסיה של המערערת, ומהם קיבלה המערערת את הוראות עבודתה, ולעיתים גם מבעלה, שעבד כשכיר בחברה. המערערת עבדה כשמונה שעות ביום לפחות, על פי סיכום עם מנהלי החברה, ועל פי הצורך. ביום 24.8.2001 יצאה המערערת לחופשת לידה. ביום 1.12.2001 חזרה המערערת לעבוד למשך חודש אחד בלבד, על פי הודעה מראש ממנהלי החברה בדבר פיטוריה בסוף חודש דצמבר 2001, עקב קשיים כלכליים של החברה.

3.      פסיקתו של בית הדין האזורי:

          א.        השאלה שעמדה בפני בית הדין האזורי הייתה, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערערת לבין החברה. בית הדין האזורי קבע, כי העובדה שמשרדה הרשום של החברה שכן במבנה בחצר ביתה של המערערת, והעובדה שהמערערת לא ידעה להגיד האם היא מקבלת תשלומים כלשהם עבור השימוש במבנה, יש בהם כדי להכריע את התביעה. בית הדין האזורי קיבל לעניין זה את עמדת המוסד, לפיה התשלומים ששולמו למערערת במשך תקופת עבודתה בחברה, שולמו למעשה בגין השימוש במבנה. סכומים אלו אף השתנו מפעם לפעם, מבלי שניתן לכך הסבר כלשהו, ועל כן אין לומר כי מדובר בשכר עבור עבודתה של המערערת בחברה.

          ב.         לא הוצגו כרטיסי עבודה או כל אסמכתא אחרת לשעות עבודתה של המערערת בחברה. לא הוצגה עדות אובייקטיבית כלשהי באשר למהות עבודתה של המערערת בחברה, למעט עדותו של בעלה של המערערת ושל רואה החשבון של החברה, אשר נסמכה על מסמכים חשבונאיים בלבד, ואף לא הוצגה כל ראיה בכתב לכך שהמערערת עסקה בעיסוק ממשי כלשהו במסגרת החברה.

           ג.         מכתב הפיטורים שהוצג בפני בית הדין האזורי נשא את התאריך 4.3.2002, ללא כל הסבר לאיחור במתן המכתב ומבלי כל ציון של תאריך הפסקת העבודה, אשר אירע, לטענת המערערת, ביום 31.12.2001, כאמור. לא הוצגה כל הוכחה המעידה על כך שהמערערת קיבלה פיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת, או כי טרם תחילת עבודתה של המערערת בחברה, עבדו בה עובדים אחרים באותו תפקיד.

          ד.         לאור האמור, דחה בית הדין האזורי את התביעה בקובעו, כי ככל שהמערערת אכן הועסקה על ידי החברה, מדובר היה בעזרה משפחתית גרידא, ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה. 

4.      תמצית טענות המערערת בערעור:

         א.        בית הדין האזורי לא התייחס בפסק דינו לטענת התביעה החלופית, לפיה ככל שתידחה תביעת המערערת לדמי לידה ולדמי אבטלה, הרי שעל המוסד להחזיר לחברה את דמי הביטוח הלאומי ששילמה במהלך תקופת העסקתה של המערערת בחברה.

          ב.         טיעונו של המוסד לפיו התשלומים ששולמו למערערת במהלך תקופת עבודתה מהווים למעשה דמי שכירות מבנה החברה, מהווה הרחבת חזית אסורה, ולפיכך היה על בית הדין האזורי להימנע מלקבלו. זאת ועוד. המערערת כלל אינה בעליו של המבנה, הרשום על שם חמותה, אימו של בעלה. אין גם כל הגיון כלכלי בטענה זו, שכן לו היה מדובר בדמי שכירות, הייתה החברה מדווחת על כך לרשויות המס, על מנת לקזז הוצאה מוכרת זו מהכנסותיה.

           ג.         אין ממש בקביעת בית הדין לפיה ישנם שינויים בלתי מוסברים בשכרה של המערערת, שכן המערערת קיבלה משכורת קבועה, והשינוי היחידי המופיע בה הוא בחודש אוגוסט 2001, במהלכו יצאה המערערת לחופשת לידה, ועל כן קיבלה שכר יחסי בלבד.

          ד.         שגה בית הדין האזורי כאשר קבע, כי לא הוצגה כל עדות אובייקטיבית באשר לאופי עבודתה של המערערת בחברה.

         ה.        בית הדין האזורי התעלם מעדותם של המערערת ובעלה, לפיהן טרם תחילת העסקתה של המערערת בחברה הועסקו בתפקידה עובדות זמניות אשר נשלחו אל החברה על ידי חברות כוח אדם.

           ו.         על פי פסיקת בית הדין הארצי, אין להטיל על אדם המועסק על ידי קרוב משפחתו נטל הוכחה מוגבר באשר לקיומם של יחסי עובד ומעביד, גם במקרה שבו לא דרשו ממנו לעמוד במסגרת שעות עבודה קבועה ולא שולם לו שכר בשיעור קבוע, בשל היותו קרוב משפחה.

5.      בישיבת קדם הערעור הסכימו ב"כ הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב, וכי לאחר מכן יינתן פסק דין על ידי המותב.

6.      המערערת חזרה בסיכומיה, בעיקרו של דבר, על טיעוניה בערעור, והוסיפה, כי טענת המוסד לפיה קיבלה המערערת תשלומים מן החברה, אשר שימשו כדמי שכירות עבור המבנה בו רשומה החברה מהווה, למעשה, טענת "הודאה והדחה", ומשכך, עבר נטל ההוכחה לכתפי המוסד, נטל שבו לא עמד.

7.      תמצית טענות המוסד בסיכומיו:

         א.        מדובר בערעור על קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי באשר לקיומם של יחסי עובד ומעביד בין המערערת לבין החברה. בית הדין האזורי השתית מסקנותיו על חומר הראיות והעדויות שהוצג בפניו, והגיע למסקנות עובדתיות ומשפטיות נכונות. משכך, ומשאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, יש לדחות את הערעור.

          ב.         המערערת לא נתנה כל הסבר מדוע לא חזרה לעבודתה מיד לאחר תום חופשת הלידה, ומדוע מכתב פיטוריה נשא את התאריך 4.3.2002, למרות שטענה כי פוטרה ביום 1.1.2002. לא ברור אם שולמו למערערת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, או האם המערערת התנגדה לפיטוריה, כפי שניתן לצפות מעובד המועסק במערכת יחסי עבודה רגילה.