פסק-דין בתיק עבל 77/06

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב מוטולה; בל 6321/04) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 2.1.03 (להלן - האוטם) כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי).

2.         המערער תאר את אשר ארע ביום בו לקה באוטם בעבודתו ומעדותו זו עלה, כי המערער שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל עבודה בחברת אסי מנדלה עבודת עפר ופיתוח בע"מ (להלן - החברה), היה אחראי על בנייתו של פרויקט בין ארבעה בנינים ברחובות (להלן - האתר). המערער העיד, שבבוקר של 2.1.03 כאשר נסע לעבודה שמע ברדיו כי צפוי לרדת גשם הבין שהוא בבעיה מאחר וחשש שהגשם יגרום לנזק למצעים הדקים.

            המערער התקשר למנהל החברה וביקש ממנו בדחיפות מכבש, אך הבין ממנו כי המכבש יגיע מאוחר יותר ובינתיים הגיעה המשאית עם האבנים שהיה צורך לפרוק אותו עוד בטרם הגיע המכבש.

            המערער יצא להפסקה בשעה 10:00 והחל לחוש ברע, לכן התקשר למנהל החברה שאמר לו ללכת לביתו. הכאבים הלכו והתגברו ובשעה 10:00 הגיע לקופת חולים, משם הובהל בדחיפות לבית החולים. בבית החולים אובחן כי המערער לקה באוטם שריר הלב.

3.         בית הדין האזורי בחן על פי הראיות והעדויות שהיו בפניו, האם ניתן לראות במאורעות אותו היום כאירוע חריג הקושר לכאורה את האוטם לעבודתו של המערער.

            לאחר ששקל בית הדין האזורי את העדויות, לא שוכנע כי מאורעות יום 2.1.03 במקום עבודתו של המערער מגיעים לכדי אירוע חריג וזאת נוכח הנימוקים כדלקמן:

"23.     לאחר שקילת העדויות, לא שוכנעתי כי מאורעות יום 2.1.03 במקום עבודתו של התובע מגיעים לכדי אירוע חריג, וזאת נוכח הנימוקים כדלקמן:

א.        התובע הנו מנהל עבודה במקצועו, העוסק דרך כלל בניהול פרויקטי בנייה, לרבות בהיקף של האתר בו עסקינן.

ב.         עיכוב של מספר שעות בהגעת ציוד לאתר בנייה אינו אירוע חריג או יוצא דופן, ודאי כאשר הפעם הראשונה בה ביקש התובע את המכבש היתה בבוקר האירוע, וכבר שעות ספורות לאחר מכן, בסמוך לאחר השעה 10:00 בבוקר, הגיע המכבש לאתר.

ג.         גשם במהלך חודש ינואר ודאי אינו מאורע נדיר, וסביר להניח כי מנהלי עבודה מודעים לאפשרות כי יתרחש ומסוגלים להתמודד עם הכרוך בכך. ראוי להדגיש בהקשר זה כי לפי תעודת עובד הציבור שהוגשה, לא היה צפי לסערה יוצאת דופן ביום האירוע אלא לעננות בלבד (בתוספת אפשרות לגשם מקומי קל בצפון הארץ - כאשר האתר הנו ברחובות, ובתוספת גשם מקומי בשעות הערב והלילה בלבד). היינו, מדובר בתחזית שגרתית לימי החורף, שלא אמורה היתה להוות גורם למתח מיוחד. עוד ראוי להדגיש כי התובע ייחס את המתח החריג לתחזית בלבד, ולא לגשם שהחל לרדת בפועל.

ד.         השלב בו מצויה היתה העבודה לא היה קריטי מבחינת המועד שנקבע לסיומה, היינו לא היה חשש לעיכוב במועד מסירה או להפרת חוזה (ולפחות לא נטען כך). בנוסף, לא נטען כי היה חשש ממשי לכעס על התובע מצד המעסיק או כי הובעו טרוניות על ידי המעסיק טרם האירוע (כמו גם לאחריו).

ה.        התובע לא טען כלל בתצהירו למתח הנובע מזהותו של מנהל האתר (שהיה כביכול "לחוץ" או "מלחיץ") או מחשיבות הפרויקט. כתוצאה מכך, טענתו למתח מתבססת על מכבש שהגעתו התעכבה בכשעתיים, וצפי לגשם קל בשעות הערב - נסיבות שגם אם גרמו למתח מסוים, ודאי אינן מהוות מתח חריג.

ו.          בנוסף לאמור לעיל, אין איזכור כלשהו במסמכים הרפואיים למתח חריג במקום העבודה. ראוי לציין בהקשר זה גם את הסתירה המסוימת בין הודעת התובע בפני החוקר, במהלכה ציין כי אמר לרופאה בבית החולים על "מתח נוראי" מהעבודה אך זו לא רשמה זאת, לבין טענתו הנוכחית של התובע, שגובתה בעדות אשתו, לפיה לא נשאל כלל מה קרה במקום העבודה ולכן לא ציין זאת".

4.         בישיבת קדם ערעור הסכימו באי כוח הצדדים כי באת כוח המוסד לביטוח לאומי תסכם בעל פה וטענותיה יהוו סיכומים בכתב ואילו בא כוח המערער ישיב וישלים טענותיו בכתב.

5.         א.        באת כוח  המוסד  טענה, כי אין  כל ראשית  ראיה לאירוע חריג וכי

יש לאמץ את קביעתו של בית הדין האזורי.

ב.         בא כוח המערער טען, כי אין הוא מבקש להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי אלא במסקנתו מתוך אותן עובדות, כי אין מדובר באירוע חריג.

            לטענתו, אכן מדובר במתח אוביקטיבי וסוביקטיבי והיה מקום להורות על מינוי מומחה רפואי.

6.         לאחר שבחנו את טענות באי כוח הצדדים הננו סבורים כי אין מקום להתערב במסקנותיו המפורטות והמעוגנות היטב בחומר הראיות של בית הדין האזורי.