פסק-דין בתיק עבל 765/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אפרים פוסט ומר אברהם חיימוביץ; בל 12870/05) בו נדחתה על הסף תביעתם של המערערים לקבלת הפרשי קצבת הבטחת הכנסה בשל מעשה בית דין והתיישנות.

להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         המערער 1 (להלן גם המערער) והמערערת 2 (להלן גם המערערת) הינם בעל ואישה. תביעתם לבית הדין האזורי הוגשה על רקע קיזוז שביצע המוסד לביטוח לאומי בקצבת הבטחת ההכנסה שלהם בשל שומה שנערכה לנכס בו הם מתגוררים. לטענתם, השומה האמיתית של הנכס קטנה בהרבה מהשומה שבוצעה על ידי המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי טען כי יש לדחות את התביעה על הסף משתי סיבות: ראשית, מחמת מעשה בית דין שנוצר בפסק הדין בתיק בל 2274/00 שניתן ביום 1.7.01 (להלן גם פסק הדין הראשון) בו נקבע כי אישור הגימלה למערער הינו בניכוי של כ-1,800 ש"ח המהווה את הכנסתו הרעיונית מהנכסים שבבעלותו; ושנית, מחמת התיישנות מאחר שהתביעה הוגשה למעלה מארבע וחצי שנים לאחר קבלת הודעת המוסד לביטוח לאומי בעניין.

            אין חולק, כי המערערת לא היתה צד בהליך בפסק הדין הראשון, אולם התביעה להבטחת הכנסה נשוא ההליך שם הוגשה כתביעה של שני בני הזוג. על פי פסק דינו של בית הדין האזורי, הנכס נשוא המחלוקת הינו אותו הנכס שנדון בפסק הדין הראשון, והוא שייך למערער מכוח ירושה.

3.         בית הדין האזורי דן בסוגיית קיומו של מעשה בית דין והגיע למסקנות כדלקמן:

א.   פסק הדין הראשון התבסס על הודעת המוסד לביטוח לאומי שהסתמכה על חוות דעת השמאי וזיכתה את המערער בתשלומים. חוות דעת השמאי היתה ברורה ופשוטה והתייחסה לחלקו של המערער בנכס שבמחלוקת. לאחר שניתן פסק דין על פי הודעת המוסד לביטוח לאומי, הגיש המערער, אשר היה מיוצג, בקשה לתיקון פסק הדין אשר התקבלה. לפיכך, נקבעה בפסק הדין הראשון קביעה עובדתית בהסכמתו של המערער היוצרת השתק מובהק לגבי חלקו של המערער בנכס וההכנסה הרעיונית ממנו.

ב.   באשר לשאלת קיומו של השתק כלפי המערערת בגין אותו נכס ואותה חוות דעת - משנקבעה בפסק הדין הראשון קביעה עובדתית באשר לנכס, התייחס הנכס ליחידה המשפחתית ולא רק למערער. על פי ההודעה שקיבלה תוקף של פסק דין נוצרו למערערת זכויות וחובות, ולכן היא מנועה ומושתקת לטעון כנגד אותו פסק דין. הרציונל של סופיות הדיון קיים בנסיבות אלו גם כלפי המערערת, כחלק מהיחידה המשפחתית עם המערער. גם אם בתביעה הראשונה הופיע אחד מבני הזוג כתובע אף שהתביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה על ידי שני בני הזוג, מושתקים שני בני הזוג.

4.         באשר לשאלת ההתיישנות, קבע בית הדין האזורי כי התביעה הוגשה לבית הדין בחלוף למעלה מ-4 שנים לאחר מועד מתן פסק הדין הראשון וידיעתו אודות החלטת המוסד לביטוח לאומי. על פי תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969, המועד להגשת תובענה הינו תוך שישה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע. לבית הדין אין סמכות להאריך את המועדים, ועל כן גם בסוגיית ההתיישנות קבע בית הדין האזורי כי דין התביעה להידחות על הסף. מכאן הערעור שבפנינו.

 5.        הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב.

עיקר טענות הצדדים בערעור :

6.         ב"כ המערערים טוען בפנינו כי המוסד לביטוח לאומי לא הוכיח כי אכן מדובר באותם נכסים בשני ההליכים, ולכן אין זהות בפלוגתאות. לטענתו, בבנין באבו טור ישנן 3 קומות, כאשר בבעלות המערער דירה בקומה השניה בה מתגורר בנם הנשוי של המערערים, ודירה בקומה הראשונה שהמערער קיבל בירושה מאביו המנוח, ובה הם מתגוררים. על פי הטענה, בפסק הדין הראשון נכס המערער נישום על פי חלקו בירושת אביו בבנין כולו ובהליך הנוכחי טענו המערערים שבבעלותם שתי דירות. ב"כ המערערים מציין כי אמנם רשימת הדירות המיוחסות למערער מצויה בחוות דעת השמאי, אך פסק הדין הראשון נתן תוקף להודעת המשיב ולא לחוות הדעת ויש הבדל בין פירוט הדירות בחוות הדעת לבין הפירוט בכתב התביעה בהליך הנוכחי. כן נטען כי חל שינוי בנסיבות באשר לשווי הנכסים.

            עוד מוסיף ב"כ המערערים, כי פסק הדין הראשון אינו מבסס השתק משום שלא ניתנה בו הכרעה בסכסוך בממצא פוזיטיבי, וכי חישוב המשיב על סמך חוות הדעת הינו שגוי. כן נטען כי לא השתמע מהסכמת המערער בפסק הדין הראשון שהערכת המשיב לגבי ההכנסה הרעיונית תחול גם בהליכים משפטיים עתידיים.

בנוסף, מלין ב"כ המערערים באשר לקביעה בדבר התיישנות, וטוען כי פסק הדין הראשון אינו מתחיל את מרוץ ההתיישנות, ולחילופין עילת התביעה לגמלת הבטחת הכנסה מתחדשת מדי חודש.

7.         ב"כ המשיב, מנגד, תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי. לטענתה, פסק הדין הראשון ניתן בהסכמת המערער, אשר כוללת הסכמה בשאלת הבעלות בנכסים ובשאלת שווים. בעצם מתן תוקף של פסק דין להסכמה, נקבע מפורשות שיעור הניכוי מגמלת המערער שנגזר מזכויותיו בנכסים ומשווי הנכסים. כן מוסיפה ב"כ המשיב, כי המערער מציג בהליך זה גירסה עובדתית הסותרת את הגירסה שהתקבלה בפסק הדין הראשון ואת צו הירושה. לטענתה, המקרה דנן מתאים להחלת כללי ההשתק וסופיות הדיון, ומצביעה על כך שהמערער לא הציג כל תימוכין לטענותיו בדבר שינוי בבעלות או בשווי הנכס.

דיון והכרעה :

8.         לאחר שעיינו במכלול טענות הצדדים, בתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו, בלפסק דינו של בית הדין האזורי ובפסק הדין הראשון, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. למעלה מן הנדרש, נעמוד להלן, בקצרה, לדברים אחדים שעלו בערעור.

9.         ניתן לבסס טענה של מעשה בית דין על שני אדנים נפרדים, המבוססים על אותם שיקולים - השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה מקים מחסום דיוני לפני כל תביעה נוספת באותה עילה שמוצתה בפסק הדין קודם, לאחר שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, ומונע מבעד הצדדים או חליפיהם לחזור ולתבוע בשל אותה עילה, אפילו אם הם מבקשים להעמיד למחלוקת פלוגתאות שלא הועלו בתובענה הראשונה.

השתק פלוגתא, לעומת זאת, מקים מחסום דיוני לפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין שוב באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר מבוססת ההתדיינות השניה על עילת תביעה שונה. התנאים המצטברים לביסוס טענה של השתק פלוגתא הובאו בפסק הדין בע"ע 1521/04 עמיר רונן נ' כלל (ישראל) בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 4.4.2006):

"א.      פלוגתא זהה בשני ההליכים, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.