פסק-דין בתיק עבל 728/06

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר ראובן גרובר ומר ברט שמריהו; בל 1738/05) בו נדחתה תביעת המערער לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה מלאה, החל מחודש נובמבר 2004, ובנוסף או לחילופין, לערוך לו חישוב על פי סכום הפיקדון המשתנה בפועל.

2.      ואלו הן עיקרי העובדות כפי העולה מההליך בבית הדין האזורי :

         א.        המערער, יליד שנת 1977, קיבל גמלת הבטחת הכנסה כיחיד, החל מחודש מאי 1999 ועד לחודש יוני 2005.

          ב.         בחודש יולי 2005 המערער נישא.

           ג.         בין החודשים יולי 2005 ועד לאוקטובר 2005, לא היה המערער זכאי לתשלום הגמלה.

          ד.         בחודש נובמבר 2005 החל המערער לקבל גמלת הבטחת הכנסה כזוג.

         ה.        ביום 9.11.2004 הופקד בחשבונו של המערער סכום של 145,000 ש"ח (להלן- הסכום). המוסד הבהיר כי החל להביא בחשבון את הסכום לצורך חישוב תשלום הגמלה, החל מחודש ינואר 2005.

3.      ב"כ המוסד הודיע בסיכומיו בבית הדין האזורי, כי ככל שהמערער ימציא אישורים מהבנק על מצגת ניירות הערך והפיקדונות, על מנת להוכיח האם יש לו רווחים מהסכום, החל מחודש נובמבר 2005 ואילך, אחת לשלושה חודשים, יהיה המוסד מוכן לבדוק את הסכומים שיתקבלו בהתאם.

4.      בית הדין האזורי קבע, כי צדק המוסד כאשר ראה בסכום שהופקד בחשבונו של המערער כ"נכס", על פי הוראות סעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן- החוק), וכי אין לקבל את טענת המערער לפיה יש לפנות לצורך העניין לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן- הפקודה). לפיכך, ייעשה החישוב לגבי הסכום על פי הוראות תקנה 15 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 (להלן- התקנות), לפיה "שולם לאדם סכום כסף, המהווה הכנסה לעניין החוק, בעד תקופה שקדמה למועד התשלום, יראו סכום זה כהכנסתו של מקבל התשלום בתקופה שבעדה שולם".

בית הדין האזורי לא קיבל את טענת המערער, לפיה מדובר בסכום שנתקבל בעד כאב וסבל ואובדן כושר עבודה בעברו הרחוק, שכן לא הביא המערער ראשית ראיה לכך, ואף לא ברור האם מדובר בתשלום בעד תקופה בה קיבל המערער גמלת הבטחת הכנסה, שאז מדובר בתשלום בכפל.

עוד קבע בית הדין האזורי, כי עדותו של המערער לא הייתה עקבית, לא גובתה במסמכים, וכי מטעם זה גם אין לקבל את טענותיו באשר להוצאות הכספיות שנגרמו לו עקב נישואיו בחודש יולי 2005, בגובה מרבית הסכום הנדון.

לאור האמור, ובהתחשב בנכונותו של המוסד לפעול כפי שהצהיר בסיכומיו, דחה בית הדין האזורי את התביעה, ומכאן הערעור שבפנינו.

5.      תמצית טענות המערער בערעורו:

         א.        הסכום שהתקבל שולם לו על פי פסק דין שנפסק לפשרה בתביעת נזיקין שהגיש בעקבות תאונת דרכים בה נפגע בשנת 1996. במסגרת חישוב הפיצויים בבית המשפט, נלקחה בחשבון גמלת הבטחת ההכנסה שקיבל, ועל כן אין ממש בקביעת בית הדין האזורי באשר לכפל התשלומים. יותר מזה, אם יילקח סכום זה בחשבון, הרי שמדובר בכפל ניכוי.

          ב.         לא היה מקום להפחית מגמלתו בגין קבלת הסכום, גם מן הטעם שמדובר בסכום שהתקבל, כאמור, בגין תאונת דרכים שעבר בשנת 1996, לפני שהחל לקבל את הגמלה.

           ג.         סעיף 9 לחוק מפנה להכנסה ברת ניכוי מגמלת הבטחת הכנסה, כזו המפורטת בסעיף 2 לפקודה. הסכום שקיבל המערער, הוא הכנסה לפי סעיף 3 לפקודה. על כן, לא היה מקום להפחית מגמלתו בגין הסכום שקיבל.

          ד.         אין ממש בקביעת האזורי לפיה לא הוכיח את הסכומים שהוציא בגין חתונתו, שכן פירט סכומים אלו בשני תצהיריו, ובמסמכים מהבנק המעידים כי הסכום הלך ופחת, עד כי ביום שמיעת התיק בבית הדין האזורי היה מצוי ביתרת חובה בבנק. זו גם הסיבה לשוני שבין תצהיר עדותו הראשית לבין התצהיר המשלים שהגיש לאחר מכן. מן המסמכים שהגיש המערער עולה, כי כיום אין לו כל הפקדה בניירות ערך או בחסכונות. אמנם המערער לא זכר את הסכומים המדויקים שהוציא בגין חתונתו, אולם הבהיר כי מדובר בסכומים הזכורים לו בקירוב, ושעליהם הצהיר.

         ה.        גם אם תתקבל הטענה כי מדובר בהכנסה אשר בגינה יש להפחית מגמלת הבטחת ההכנסה, הרי שבית הדין האזורי התעלם מהוראותיו של סעיף 9(ג) לחוק, לפיו אין להביא בחשבון "סכום כסף שאינו עולה על סכום השווה לשכר הממוצע כפול ארבע, ולגבי מי שעמו ילד או שיש לו בן זוג- סכום שאינו עולה על השכר הממוצע כפול שש".

6.      בישיבת קדם הערעור הסכימו הצדדים כי ב"כ המוסד יכתיב סיכומיו לפרוטוקול, וכי הם ייחשבו לסיכומים בכתב מטעמו, וכי ב"כ המערער יגיש לאחר מכן סיכומיו בכתב. בישיבה זו הפנינו את תשומת לב המערער לכך, שאם תתקבל הטענה לעניין חלות תקנה 15 לתקנות, משמעות הדבר היא שלילת גמלת הבטחת ההכנסה בגין העבר מאז תחילת התשלום ועד למועד הפסקתו, וקיזוז הגמלה ששולמה ביתר שלא כדין מהזכאות לגמלה בהווה, ככל שתקום זכאות כזו. לאור האמור, הצענו למערער לשקול האם ברצונו להמשיך בהליך הערעור.

7.      ב"כ המוסד טען כי שאלת הוצאת הכספים על ידי המערער, במיוחד כאשר ההוצאות לא הוכחו כדבעי, הינה בעלת חשיבות מינימלית לשאלת חישוב הגמלה למערער, בהתחשב בעובדה שהסכום שהתקבל מהווה נכס על פי הגדרתו בחוק. ב"כ המוסד הדגיש את מטרת החוק ותכליתו, שהינה לתת תשלומים על חשבון הציבור רק כאשר למבוטח אין כל אמצעי מחייה אחר.

8.      ב"כ המערער חזר בסיכומיו בעיקרו של דבר, על טענותיו בערעור, והוסיף, כי הסכום שקיבל הינו פיצוי בגין נכותו, שגרמה לשנים ארוכות של פגיעה בשכרו הן בעבר והן בעתיד. המערער השתמש בסכום זה לשם הוצאות בסיסיות ומינימליות.

9.      ב"כ המוסד הגיב על סיכומי המערער, ובהם פירט את השתלשלות העניינים בפני בית הדין קמא, ממנה הסיק בית הדין האזורי מסקנות באשר לאמינות גרסתו של המערער בנוגע לסכומים שהוציא ושנותרו בידו. לאור פירוט עניינים זה, טען ב"כ המוסד, כי מדובר, למעשה, בערעור המכוון כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא, וכי על פי ההלכה הפסוקה, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית.

10.  דיון והכרעה: