פסק-דין בתיק עבל 641/05

בית הדין הארצי לעבודה

אייל זולוטריוב                                                                ה מ ע ר ע ר

המוסד לביטוח לאומי                                                                       ה מ ש י ב

בפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן, השופטת ורדה וירט-ליבנה,

          נציג עובדים מר רן חרמש,   נציג מעבידים מר אורן שחור

בשם המערער - עו"ד עופר שנקר

בשם המשיב - עו"ד דנה תמר-פרבר

פ ס ק - ד י ן

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת  אהובה ונציג הציבור מר עדן רחמים; בל 4215/02) אשר דחה את תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה בגין פציעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.1.98 באנגליה וזאת בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן -  חוק הביטוח הלאומי).

2.      בעת ישיבת קדם הערעור, בקשו הצדדים, למען קצר זמן ההתדיינות, להכתיב לפרוטוקול את טענותיהם שיירשמו ויחשבו לסיכומים בכתב מטעמם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.

3.      נקדים ונציין, כי לאחר שעיינו בכלל החומר שבפנינו, ותוך שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לא מצאנו לנכון להתערב בפסק הדין קמא הראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ "ב - 1991.

4.      העובדות העולות מתיק בית הדין קמא, הינן כדלקמן: למשפחת המערער חברה משפחתית העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק תרופות. המערער יצא ביום 08.10.96 ללימודי דוקטורט בתחום הרוקחות כאשר רעייתו הצטרפה אליו לאחר זמן מה. בהודעתו לחוקר המוסד ציין מר אריה זולוטריוב, אבי המערער, כי המערער מימן את לימודיו בחו"ל בעצמו. בעוד שהמערער בעדותו בפני בית הדין קמא מציין כי החברה שילמה את שכר הלימוד וכדבריו "את תשלום שכר הלימוד מסרתי לאבי שהיה מנכ"ל ואני מניח שהוא מסר זאת להנה"ח". כאשר נשאל אביו, מה עשתה רעיית המערער בחו"ל, ענה כי "אשתו ללא שום קשר לחברה שלי עבדה כאשת מכירות של חברת מכירות בחו"ל". מתצהירו של המערער בבית הדין קמא, עולה כי רוב עבודתו התבצעה בחדרו "במעונות ע"י מחשב וקריאת חומר ורפואי" וכי לעיתים נדרש להגיע לקפה אינטרנט על-מנת להוציא חומר מדעי. לשיטת האב בהודעה לחוקר המוסד "כמעט כל יום הוא היה הולך לקפה אינטרנט בשביל להוציא חומר רפואי". לגבי שעות העבודה של המערער- אביו בהודעה לחוקר המוסד טוען כי העבודה בוצעה "על זמנו החופשי". אשת המערער, הגב' איריס זולוטריוב, טוענת בתצהירה כי לבעלה היו שעות מוגדרות מראש לצורכי עבודה. ועוד, כאשר נשאל אביו של המערער בהודעה לחוקר המוסד לפרטי יום הפגיעה ציין כי "היות ואישתו גם לומדת אז הוא היה נפגש איתה בבית קפה אינטרנט". המערער בתצהירו טען כי  ביום התאונה קבע להיפגש עם אישתו בקפה -אינטרנט על-מנת להוציא חומר מדעי הדרוש לו לצורכי החברה. מתצהירה של  אשת המערער בבית הדין קמא עולה כי קבעה להיפגש עם בעלה כאמור על-מנת לעזור לו בחיפוש המידע הרפואי בשל האורינטציה המחשובית והנדסת התוכנה אותה למדה בתקופה שלפני התאונה. יוצא כי אף על-פי שהמערער טוען שרוב עבודתו היתה באמצעות המחשב, עדיין היה זקוק ל"אורינטציה המחשובית"  של אישתו, אשר לא היתה עובדת החברה כאמור לעיל או בעלת ידע מקצועי בתחום, וזאת בחיפוש פשוט באינטרנט. למעלה מכך, בידי המערער לא היו כל קבלות היכולות להוכיח את השימוש בקפה-אינטרנט והוא אף לא הגיש אותן לחברה לצורך החזר ההוצאות שהוציא כביכול. לגבי שכרו טוען המערער בתצהירו כי קיבל שכר חודשי קבוע עבור עבודתו בתקופה בה שהה בלונדון. כאשר נשאל אביו של המערער ע"י חוקר המוסד כיצד חושב שכרו ענה "לא יודע. קבענו שכר וזהו. אני קובע לו את השכר." את העלאת המשכורת מ-1210 ש"ח באפריל 97' ל- 8530 ש"ח בנובמבר 97' מסביר אביו של המערער, בהודעה לחוקר, כי העלייה בשכר נבעה מיוקר המחייה באנגליה ובשל עליה בלירה שטרלינג ולבסוף מוסיף כי עד חודש אפריל 97' שולמו לבנו אלף דולר בנוסף לשכר שצוין בתלוש וזאת כשכר דירה. לגבי אובדן כושר העבודה בשל הפגיעה הנטענת ציין המערער בחקירה הנגדית כי חוסר התפקוד שלו נמשך כחצי שנה כאשר עד הנסיעה ארצה לא הגיע לקולג'. בתקופה זו לטענתו לא היה בקשר עם החברה ולא שלח פקסים ארצה. בהודעה על הפגיעה בעבודה ציין כי מיום 30.1.98 עד יום 1.5.98 לא עבד כלל, היינו 3 חודשים בלבד. אביו לעומת זאת העיד כי לאחר הפגיעה המערער היה בקשר עם החברה ואף ניגש למעבדות להמשיך את לימודיו כאשר "פחות או יותר אחרי שבוע חזר ללמוד ולעבוד אבל הכאבים לו פסקו לו".

5.      טענות הצדדים בערעור-

עיקר טענות ב"כ המערער-

א.     בית הדין קמא טעה עת ביסס את פסק דינו על העובדה שבין המערער לחברה לא נערך חוזה העסקה בכתב לעניין עבודתו בחו"ל. לטענתו בסעיף 76(א) לחוק, המסדיר את הנושא של עובד ישראלי הנשלח על-ידי מעביד ישראלי לעבוד מטעמו בחו"ל, לא נדרש כי החוזה יהיה בכתב דווקא.

ב.      בית- הדין טעה בקביעתו כי הראיות והעדויות המתייחסות לתקופת העבודה שקדמה למועד הפגיעה אינן רלוונטיות.

ג.       בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה בדבר היות הפגיעה בדרכו של המערער ממעונו לעבודתו מבלי לנמק.

           עיקר טענות המשיב הן -