פסק-דין בתיק עבל 601/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מ. פריימן; בל 42/06) לפיו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון ממנו הוא סובל בשמיעתו כתאונה בעבודה.

2.         העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מן התיק הן כדלקמן:

א.        המערער, יליד שנת 1957, עובד ככרסם מאז שנת 1960, ולרבות בעת ניהול ההליך בבית הדין האזורי. המערער עבד חמישה ימים בשבוע במשך כשמונה שעות מדי יום.

ב.         המערער, שעבד ללא אמצעי מיגן לאוזניים, היה חשוף לרעש מזיק של לא פחות מ-85 דציבל.

3.         בית הדין האזורי מינה את המומחה היועץ הרפואי ד"ר אליעזר ברקו למתן חוות דעתו בעניין הליקוי ממנו סובל המערער בשמיעתו. בחוות דעתו שניתנה לבית הדין האזורי קבע המומחה כי המערער סובל לכל היותר מליקוי שמיעה קל, סוב קליני באוזן אחת בתדירותKHZ4 וכי לא נגרם למערער נזק שמיעתי של ממש במסגרת עבודתו. המומחה קבע עוד כי "יתכן שקיים נזק התחלתי באוזן הפנימית באוזן אחת, סוב קליני, וכי לא נגרמה למערער ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור". המומחה הוסיף עוד וקבע כי "יתכן שבאוזן אחת מתחיל להתפתח נזק שמיעתי לפי הלכת המיקרוטראומה, אולם מדובר בשלב זה, לכל היותר, במצב סוב קליני, חסר משמעות".

4.         פסק הדין של בית הדין האזורי

בהתייחסו לחוות דעת המומחה ד"ר ברקו לפיה המומחה מסייג את עצם קיומו של הנזק אצל המערער, ואף קובע, כי גם אם מתחיל להתפתח נזק כזה, הוא לכל היותר בשלב התחלתי סוב קליני וחסר משמעות, קבע בית הדין האזורי כי באמור אין די כדי לבסס קיומו של קשר סיבתי פוזיטיבי בין ליקוי השמיעה והחשיפה לרעש אצל המערער. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי לכל היותר סובל התובע מליקוי סוב קליני באוזן אחת . בהסתמך על כל האמור, דחה את תביעת המערער.

5.         במסגרת דיון "קדם ערעור" שקוים בתיק הסכימו הצדדים, כי בית דין זה יעביר אל המומחה שאלות הבהרה, וכי לאחר שישיב המומחה על השאלות, יינתן פסק הדין. הוסכם כי פסק הדין יינתן על יסוד נימוקי הערעור, ועל יסוד טיעוני הצדדים שיוגשו לאחר קבלת התשובות, ויחשבו כסיכומים בכתב.

6.         על פי הסכמת הצדדים הועברו אל המומחה השאלות שלהלן:

א.        מתבקשת הבהרתך אם סובל המערער מליקוי בשמיעתו אם לאו. הינך מתבקש להתייחס לקיומו או אי קיומו של ליקוי כזה, אפילו מדובר בליקוי קל ביותר.

            כמו כן, ובקשר לתשובה ג' שבחוות דעתך (מיום 16.4.07 לבית הדין האזורי, ר.ר.) הינך מתבקש להבהיר אם קיים נזק התחלתי לאוזן הפנימית אם לאו.

7.         ואלו הן תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו:

1.         כפי שציינתי, התובע סובל לכל היותר מליקוי שמיעתי קל, סוב קליני באוזן אחת בלבד, בתדירות KHZ4. זהו ליקוי שמיעה קל ביותר, חסר משמעות קלינית, לא מראה סימנים פרוגרסיביים התפתחותיים עם השנים כפי שהייתי מצפה בחשיפה לרעש מזיק לאחר שנות חשיפה כה רבות.

2.         יתכן שקיים נזק התחלתי באוזן הפנימית באוזן אחת. כפי שציינתי נזק שמיעתי סוב קליני חסר משמעות קלינית ותפקודית. לראיה - התגובות הקוכלאריות בבדיקת OAE - TE נמצאו תקינות ב-2 האוזניים. זה אינו שולל נזק שמיעתי קל מאוד בשמיעה, אך מצד שני מצביע על כך שאין עדיין נזק שמיעתי של ממש, בעל חשיבות קלינית תפקודית.

8.         לאחר שהוגשו תשובות המומחה, ועל פי הסכמת הצדדים, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

9.         עיקרי טענות המערער:

א.        בפועל המומחה אינו שולל קיומו של ליקוי שמיעתי. המומחה קובע פוזיטיבית כי יש למערער פגיעה מעבודה והליקוי הוא תוצאה מתנאי עבודה.