פסק-דין בתיק עבל 588/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (הנשיא מיכאל שפיצר; בל 2943/06), שדחה את תביעת המערער להשלמת הכנסה, לפי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980. על פי החלטת בית הדין האזורי יש לראות את המערערת כמי שמנהלת משק בית משותף עם גרושה, ומשכך, אין היא זכאית לגימלה "כבודדת", כפי שתבעה. לטענת המערערת אין לה כל קשר עם גרושה, וטעה בית הדין קמא בקבעו כי יש לראותה כבת זוגו.

2.         במסגרת דיון "קדם ערעור" שקוים בתיק, ביקשו הצדדים כי טיעוניהם כפי שפורטו בדיון וכן נימוקי הערעור ישמשו כסיכומים בכתב. הצדדים ביקשו כי הערעור יועבר אל המותב למתן פסק דין על יסוד הסיכומים בכתב וכלל החומר שבתיק.

פסק הדין של בית הדין האזורי

3.         בפסק דינו עמד בית הדין על הליכים קודמים שניהלה המערערת, ובעיקר הפנה לפסק דין שניתן ביום 22.8.01 בתביעה קודמת שהגישה כנגד המוסד לביטוח לאומי (השופטת יהודית גלטנר הופמן; בל 1303/00, להלן - פסק הדין הראשון). בפסק הדין הראשון נקבע כי גירושי המערערת ממי שהיה בעלה הינם למעשה גירושין פיקטיביים "שכן כל מטרתם הייתה לשמש עילה ומניע לקבלת קצבת זיקנה". וכן נקבע בפסק הדין הראשון, כי "ככל שהוכח לא חל כל שינוי בין מצבה של התובעת טרם הגירושין ולאחריהם. היא ממשיכה להתגורר בסמוך ל"בן הזוג" הגרוש מבלי שהגירושין שינו דבר כלשהו באורח חייה...".

            במסגרת הדיון בתביעה מושא ערעור זה, טענה המערערת לפני בית הדין האזורי כי פסק הדין הראשון שניתן בשנת 2001 אינו משקף את אורח חייה כיום, בשנת 2007 "כי העולם משתנה מיום ליום וכן גם התובעת". בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי כדי לבחון אם אמנם השתנו הנסיבות מאז שניתן פסק הדין הראשון היה על המערערת להצביע על שינוי מהותי באורח חייה, ואין די באמירות כלליות בקשר לכך. בית הדין ציין בפסק דינו כי מעדויות התובעת ובנה כפי שנשמעו בפניו עולה, כי לא היה כל שינוי במצב הדברים שבין המערערת לגרושה מאז שניתן פסק הדין הראשון, ועל כן דין התביעה להידחות. בית הדין הוסיף ודחה את טענות המערערת כנגד המוסד לביטוח לאומי, על כך שלא ביצע חקירה ודרישה בתביעה החדשה שהגישה. בית הדין קבע כי אין זה סביר לדרוש מן המוסד לביטוח לאומי לשלוח חוקרים אל המערערת כל אימת שהיא מגישה בקשה לגמלה, כשאין היא מצביעה על שינוי מהותי באורח חייה.

            לעניין זה ציין בית הדין קמא, כי המערערת נחקרה על ידי חוקרי המוסד לביטוח לאומי בכל פעם לאחר שהגישה תביעה לקצבת זיקנה או הבטחת הכנסה, ובסך הכל שלוש פעמים, ובכל פעם נדחתה התביעה על ידי המוסד. בפעם האחרונה שנדחתה התביעה לאחר חקירה, הגישה המערערת תביעה לבית הדין, ובהסכמתה התביעה נמחקה.

4.         עיקרי הטענות שבערעור

א.        בשלב ראשון נדחתה תביעת המערערת על ידי המוסד לביטוח לאומי עקב כך שיש לה טרקטור.

ב.         התביעה נדחתה על סמך פסק הדין הקודם מיום 22.8.01 שאיננו רלבנטי למועד הגשת התביעה על ידי המערערת, ואיננו משקף את המציאות מבחינה פרקטית.

ג.         בית הדין קמא התעלם מכך שהמוסד לביטוח לאומי נדרש על ידי ב"כ המערערת לבדוק את עניין משק הבית המשותף שבין המערערת לגרושה, טרם הגשת התביעה לבית הדין.

ד.         בית הדין טעה בדחותו את תביעת המערערת על סמך עדות בנה שטען כי שניהם מתגוררים כל אחד במקומו ללא שינוי מקום. באי שינוי מקום המגורים אין כדי לקבוע קיומו של משק בית משותף, מה עוד שהשטח שייך למדינה ולא לגרושה של המערערת.

ה.        בית הדין טעה בהסתמכו אך על מקום המגורים הקרוב של המערערת לגרושה ובהתעלמו מיתר הקריטריונים לבחינת קיומו של משק בית משותף כמו ביקורים הדדיים, חשבון בנק משותף, קיצבה משותפת רכוש משותף, דברי הלבשה והנעלה של בן הזוג הנמצאים בבית האישה וכיו"ב.

ו.         במחיקת התביעה שהגישה המערערת לבית הדין קמא לפני שהגישה את התביעה מושא הערעור, אין כדי ללמד על  אי זכאות המערערת לגמלה. התביעה הקודמת של המערערת נמחקה בהסכמה לשם הגשת תביעה מסודרת, ולשם מיצוי ההליכים מול פקיד המשיב.

ז.         בית הדין קמא טעה בקבעו כי אין זה סביר לשלוח חוקר למערערת כל אימת שהגישה בקשה לגמלה, דבר הנוגד את מצוות המחוקק והוראות המשיב אשר מחזיק צוות חוקרים למטרה ספציפית זו.

ח.        השינוי בין מצבה של המערערת בתקופה נשוא דיון זה לבין מצבה כפי שהתברר בפסק הדין הקודם הוא מקצה לקצה, בכל דבר, חוץ מעניין המגורים.

5.        המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. לטענתו, לא הצביעה

המערערת על כל שינוי לעומת מצבה כפי שהיה לפני שניתן פסק הדין הקודם. גם מתצהירה של המערערת לא ניתן ללמוד על שוני כלשהו, ואף לא מתצהירי העדים שהעידו מטעמה בבית הדין האזורי. המוסד לביטוח לאומי מבצע חקירות כאשר יש ספק בנוגע לזכאות. במקרה הזה, משלא הצביעה המערערת על כל שוני במצבה, לא היה מקום לבצע חקירה בעניינה של המערערת.