פסק-דין בתיק עבל 568/05

השופט יגאל פליטמן

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (בל 1729/02; השופטת יהודית גלטנר-הופמן) בו נדחתה תביעת המערערת למתן פסק דין הצהרתי לעניין שיעור השכר הקובע של בעלה המנוח של המערערת לצורך קביעת שיעור קצבת התלויים לה היא זכאית.

            להלן עיקר העובדות העולות מפסק הדין בבית-הדין האזורי

2.         המערערת היא אלמנתו של המנוח, איגור צירקין ז"ל, שנפטר ביום 11.10.94 עקב אירוע לבבי. האירוע הוכר כתאונת עבודה בפסק דין של בית הדין האזורי לאחר תביעה שהגישה המערערת.

3.         בעקבות פסק הדין החל המשיב לשלם למערערת קצבת תלויים על בסיס שכרו של המנוח לחודשים 94/ 9-7 (להלן - " התקופה הרלוונטית"), כפי שדווח ע"י מעסיקתו דאז, א.י. אלונים - עבודות עפר ופיתוח בע"מ (להלן - " החברה"). גובה הקצבה שניתנה למערערת היה 2,767 ש"ח.

            פסק הדין בבית הדין האזורי

4.         המחלוקת שעמדה בפני בית הדין האזורי עסקה בקביעת שיעור שכרו של המנוח עובר לפטירתו לצורך חישוב קצבת התלויים של המערערת.

5.         המערערת טענה, כי דיווחי החברה למשיב לא היו דיווחי אמת. לטענתה, שכרו האמיתי של בעלה המנוח עמד בתקופה הרלוונטית על 4,500 ש"ח נטו, ופוצל באופן פיקטיבי לצורכי מס, כך שהחברה הנפיקה למנוח תלוש שכר אחד ובו נרשם שכר בגובה 3,000 ש"ח נטו בלבד, וההפרש ע"ס 1,500 ש"ח שולם למנוח באמצעות תלושי שכר פיקטיביים למי מבני משפחתו אשר כלל לא עבדו בחברה, או לעתים במזומן.

6.         לאחר שדן במסכת הראיות שהוצגה בפניו, החליט בית הדין האזורי לדחות את התביעה, וקבע כדלקמן:

א. לא הוכח כי שכרו של המנוח עובר לפטירתו עמד על 4,500 ש"ח נטו.

ב. לא הוכח כי החברה הנפיקה למנוח תלושי שכר פיקטיביים. הוכח כי למנוח הונפקו תלושי שכר ע"ס 3,000 ש"ח, השכר הנוסף בסך של 1,500 ש"ח לא שולם אלא למי מבני משפחתו עבור עבודה נוספת שבצעו עבור החברה. ה"שיטה" הנ"ל היתה גם פרי יוזמתו של המנוח עצמו.

ג.   לא הוכח כי המנוח ביצע עבודה עבור החברה בעד ההפרש בסך 1,500 ש"ח.

ד.   העובדה ששולמו למנוח פיצויי פיטורים לפי חישוב של שכר ברוטו, אשר לגרסת המערערת תואם את הסך של 4,500 נטו, אינה מהווה ראיה לשיעור שכרו האמיתי של המנוח, מכיוון שמדובר היה בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים.

            בד בבד עם דחיית התביעה, מחק בית הדין האזורי תביעה נגד צד ג', שהוגשה נגד החברה.

על פסק דין זה הוגש הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

7.         המערערת טענה בערעורה את הטענות העיקריות הבאות:

            ביה"ד האזורי שגה בתיאור התשתית העובדתית ובתיאור המחלוקת בין הצדדים. המשיב חישב את הקצבה על בסיס שכר רבע שנתי של 9,581 ש"ח בלבד, כלומר 3,193 ש"ח לחודש, ולא לפי שכר של 4,500 ש"ח ברוטו כפי שנכתב בפסק הדין.

            מטרת החוק היא להבטיח לעובד המבוטח המשך רמת הכנסה לה היה זכאי גם אלמלא ה"אירוע המבוטח". לפיכך, יש לקבוע מה היה שיעור שכרו האמיתי של המנוח עובר לפטירתו, ואין נפקא מינה לטענה שלמנוח היתה יד ב"שיטה" של פיצול תלושי השכר. גם אם הטענה הנ"ל נכונה, אין בכך כדי לפגוע בזכויותיה של המערערת לקצבת תלויים.

            עפ"י סעיפים 98-97 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"), חישוב השכר הרגיל לצורך חישוב זכויות נפגעי עבודה הינו על בסיס הכנסת המבוטח "ממנה מגיעים דמי ביטוח", ולא מההכנסה ששולמה בפועל.