פסק-דין בתיק עבל 552/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' ג. קומורניק ומר ש. ברטנשטיין; בל 7234/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי בברכו השמאלית כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         עובדות המקרה תוארו בפסק דינו של בית הדין האזורי בזו הלשון:

"התובע, יליד 1957, עבד כפועל שכיר בחנות מכולת בבני ברק השייכת לאחיו. במסגרת עבודתו נדרש התובע לקבל מוצרים וסחורות שונים מספקים שונים לסדרן על מדפים, לאחסן את חלקם במחסן החנות, לספק מוצרים עפ"י דרישת הלקוחות ולבצע משלוחים לבית הלקוחות.

ביום 17.11.99 חש התובע בכאב עז בברכו השמאלית ופנה לטיפול רפואי כמצויין במסמכים הרפואיים שהוצגו לתיק בית הדין (נ/3 ו - נ/4).

ביום 26.6.00 פנה התובע למחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל- השומר בגין כאבים בברך שמאל אחרי תנועת כיפוף, וזאת לאחר שיום קודם לכן טופל ע"י אורתופד בשל חשד לקרע במניסקוס ועקב תלונות על החמרה במצבו (ר' נספח ג' לתצהיר התובע). ביום 18.7.00 עבר התובע ניתוח ארטרוסקופיה בברך שמאל (נספח ד' לתצהיר התובע)".

3.         לאחר שסקר את הודעתו של המערער לחוקר המוסד לביטוח לאומי מיום 11.4.00, תצהירו שהוגש לבית הדין ועדותו שנשמעה בפניו, קבע בית הדין האזורי כך:

"מעדות התובע השתכנענו כי עבודתו כפועל שכיר בחנות המכולת של אחיו כללה מגוון פעולות שונות, ובין היתר, עבודות שליחות של מוצרים לבתי לקוחות, שלא חייבו ביצוע פעולות חוזרות, נשנות ורציפות של כיפוף ו/או כריעה על ברך שמאל, ופעולות של מכירת מוצרים בקופת החנות, בעת העדרו של אחיו, במהלכן ישב ולא הפעיל כל לחץ על ברכיו. הוכח בפנינו כי ביום עבודה נדרש התובע לבצע כריעה של ממש על ברכו השמאלית רק לשם סידור הלחמים בארון הלחמים ומוצרי החלב במקרר החנות, פעולות שארכו כשעתיים בלבד באופן מצטבר. יתר הפעולות כגון סידור חומרי הניקיון, קופסאות השימורים והמשקאות - נעשו בתדירות של בין פעם ל-3 פעמים בשבוע, קרי לא באופן רציף".

4.         בית הדין האזורי ציין כי בחקירתו החוזרת הציג המערער גירסה שונה, לפיה הוא מסדר את הסחורות במדפים במשך כל היום, אולם גירסה זו לא נתמכה בעדותו של אחיו, ובכל מקרה לא הוכח כי הפעולות שביצע המערער הינן בגדר פעולות חוזרות ונשנות אשר זהות זו לזו במהותן. גם התיאור העובדתי של אופן עבודתו בחוות דעת של מומחה מטעמו של המערער אינו מבסס תשתית עובדתית התומכת בטענת מיקרוטראומה, ועל כן נדחתה תביעתו של המערער. מכאן הערעור שבפנינו.    

5.         הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב.

עיקר טענות הצדדים בערעור :

6.         ב"כ המערער טוען בפנינו, כי קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה ביום עבודה נדרש המערער לבצע כריעה של ממש על ברכו השמאלית לשם סידור הלחמים ומוצרי החלב במשך כשעתיים, מבססות את התשתית העובדתית המספיקה למינוי מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לליקוי הרפואי.

            ב"כ המוסד לביטוח לאומי, מנגד, טוענת כי במהלך עבודתו ביצע המערער מגוון רחב של פעולות ולכן לא ניתן לאתר תשתית לרצף פעולות זהות או דומות במהותן, המתאימות לדימוי של "טפטוף מים על סלע", כדרישת הפסיקה במקרים מעין אלה.

ולהכרעתנו

7.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו.

            המערער לא עמד בנטל הנדרש ממנו, להנחת תשתית עובדתית המבססת טענה לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. המערער אינו מלין על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי באשר לתיאור אופן עבודתו בחנות המכולת, ומשליך את יהבו על הקביעה העובדתית לפיה פעולות הכריעה אותן נדרש לבצע ארכו כשעתיים בלבד ביום באופן מצטבר.

            סבורים אנו כי אין בטענה זו של המערער ממש ואין בה כדי להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת התשתית העובדתית המבססת טענה לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. יש להסתכל על קביעותיו של בית הדין האזורי באשר לאופי עבודתו של המערער כמכלול, ולפיהן עבודתו בחנות כללה מגוון של פעולות שונות אשר רובן המכריע לא התאפיין בפעולות כריעה וכיפוף על ברך שמאל. פעולות סידור הלחמים ומוצרי החלב לא היוו חלק נכבד מעבודתו של המערער, ועל כן אין בכך כדי להרים את הנטל ולמנות מומחה רפואי שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. מכל האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

8.        סוף דבר : הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום ד' באלול תשס"ח (4 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.