פסק-דין בתיק עבל 506/06

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה; בל 2124/03) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב שאירע לו ביום 22.8.01 כתאונת עבודה.

2.         להלן עיקר העובדות העולות מפסק הדין בבית-הדין האזורי:

א.  המערער, יליד שנת 1949, הנו נהג מונית עצמאי, שעבד בזמנו משך כארבע שנים דרך תחנת מוניות. המערער העיד בבית הדין האזורי כי ביום 5.8.01 נקלע לריב קשה עם מנהל התחנה וסדרן העבודה שלה, מר אלי בנישו, כיוון שהבחין שהאחרון אינו מעביר לו הזמנות של נסיעות.

ב.   המערער טען כי לאחר הויכוח האמור הוא החל לחוש בכאבים בחזה, אך המשיך בשגרת יומו ולא עשה דבר. כיומיים - שלושה לאחר מכן, כיוון שהכאבים המשיכו, פנה לרופא משפחה והלה הפנה אותו למיפוי לב. בדו"ח הביקור אצל רופא המשפחה מיום 12.8.01 נכתב כי המערער התלונן באותו מועד על " מזה 3 שבועות כאבים ברום הבטן בעיקר בעת מאמץ, וגם בחזה התחתון, נרגעים עם מנוחה".

ג.   המערער מסר כי באחד הימים שלאחר מכן ניסה להתאמן על "הליכון" בחדר כושר אך לא יכול היה להמשיך בכך נוכח הכאבים בחזה. ביום 21.8.01, תוך כדי נהיגה במסגרת העבודה, התחיל לחוש שוב בכאבים בחזה שהלכו וגברו, ולכן הפסיק עבודתו מוקדם מהרגיל. ביום 22.8.01 פנה לרופא המטפל בקופת החולים, הופנה לבית חולים, ואובחן כסובל מאוטם שריר הלב.

ד.   בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגש מטעם המערער מצוינת אשתו כעדה היחידה לאירוע הויכוח, ולא אוזכרו בו חבריו לתחנה של המערער.

ה.  בהודעת המערער לחוקר המשיב מיום 6.2.02 סיפר המערער על הויכוח, וקשר את האוטם בשריר הלב הן לויכוח והן ל"מתח בכבישים של כל יום". כן ציין המערער כי  " היו לי עם הסדרן ויכוחים כאלה בעבר ותמיד כשהיו ויכוחים היה אומר 'אתה לא רוצה אל תעבוד'".             

ו.   מטעם המערער העיד מר יצחק נלגס, נהג מונית שהיה עד לויכוח. הלה מסר כי היה מדובר ב" ויכוח חריג מלווה בצעקות חזקות ובצרחות רמות". לדבריו, היו ויכוחים דומים בין מר בנישו למערער ונהגים אחרים כ"שגרה של יום יום", אולם ויכוח זה היה חריג מבחינת הטונים. מר בנישו מסר בעדותו כי ויכוחים מתקיימים ברשת הקשר מדי יום, והוא אינו זוכר כל אירוע חריג או ויכוח יוצא דופן עם המערער.

ז.   בית הדין האזורי ניתח את מכלול החומר והעדויות שהובאו בפניו, קבע כי לא מתקיימת ראשית ראיה לקיומו של אירוע חריג בעבודתו של המערער, ודחה את התביעה. להלן תמצית קביעותיו של בית הדין האזורי:

1.   הויכוח בין המערער למר בנישו, גם אם הגיע לטונים גבוהים, וגם אם כלל גידופים אלו ואחרים, לא הגיע לכדי "אירוע חריג" מבחינתו של המערער. על-פי העדויות, ויכוחים בקשר בין הנהגים (וביניהם המערער) לבין סדרן העבודה היו "שגרה של יום יום". 

2.   "שגרתיותו" של הויכוח נובעת גם מדרך תיאור הדברים על ידי המערער עצמו בעת מתן הודעתו לחוקר המשיב. כמו כן המערער לא העיד על המשך כלשהו של הויכוח, ו/או שיחת הבהרה כלשהי, בימים שלאחריו, אלא ניתן היה להבין ממנו כי המשיך לעבוד כרגיל.

3.   אמירתו של מר בנישו במהלך אותו ויכוח, בהנחה שהיתה כזו, כי המערער יכול להחזיר את מכשיר הקשר וכך לסיים את התקשרותו עם התחנה, לא גרמה למערער לחששות ממשיים.

4.   ניתן משקל גם לכך שבשום מסמך רפואי רלוונטי בסמוך לאחר האירוע לא אוזכרה התרגשות חריגה כלשהי ולו ברמז. במסמכים צוינו כאבים בעת מאמץ פיזי או ריקודים.

5.   טענת המערער כי מר בנישו נגוע באינטרסים זרים ואישיים, משום שהוא נתבע על ידי המערער בתביעה אזרחית נזיקית על אותו אירוע בדיוק, נדחתה מהטעם כי מר בנישו הוא העד הרלוונטי ביותר והתביעה שהוגשה נגדו על ידי המערער הוגשה כארבע שנים לאחר האירוע וזמן רב לאחר שמר בנישו נחקר על ידי המשיב ומסר את גרסתו לכך.

מכאן הערעור שבפנינו.

9371

3.         ב"כ המערער סיכמה את טענותיה בכתב. בהסכמת הצדדים, סיכומיה של ב"כ המשיב שנטענו בפניי בעל-פה בישיבת קדם הערעור ייחשבו כסיכומים בכתב.

4.         טענות הצדדים

א.  להלן תמצית טענות ב"כ המערער: