פסק-דין בתיק עבל 490/05

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב  (השופטת ורדה סאמט; בל 4204/00), בו נדחתה   תביעת המערער למענק עבודה מועדפת לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). הערעור התנהל לבקשת הצדדים בדרך של הגשת סיכומים בכתב על ידי המערער והכתבת טענות המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לפרוטוקול הדיון.

2.      עובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין קמא, הינן כדלקמן: המערער השתחרר משירותו בצה"ל ביום 04.04.99. עם שיחרורו הועסק המערער בחברת בזק, תחילה באמצעות חברת כח אדם ולאחר מכן כעובד בזק. המערער עבד במחלקת שירות לקוחות בתפקיד של חיבור בניינים לרשת קווי הטלפון של בזק והמרת כבלי טלפון ישנים לחדשים (להלן - עבודות המרה). המדובר בעבודה שבוצעה בבניינים קיימים. למערער תעודת טכנאי פיקוד ובקרה, שנידרשה לקבלתו לעבודה בבזק, כאשר לעבודות ההמרה ניתן לקבל הכשרה תוך כדי עבודה. המערער טען בפני בית הדין קמא, כי עבודתו באה בגדרה של "עבודה מועדפת" ומשכך זכאי הוא ל"מענק למי שעבד בעבודה מועדפת". בית הדין קמא פסק, כי " התובע הועסק במחלקת שירות לקוחות במסגרתה מבוצעת עבודת ההמרות... מחלקת שירותי לקוחות אינה 'מפעל תעשייה' או 'מלאכה' ואין לראות בחברת 'בזק' בגדר 'מפעל תעשיה', מפעל יצרני כהגדרתו. התובע טכנאי פיקוד ובקרה במקצועו, שימש כטכנאי המרות ועיקר עבודתו התבצעה בהחלפת כבלים ישנים בחדשים בבניינים קיימים ישנים ולא באתרי בניה או בבניינים בהקמה. מכאן שיש לקבוע שהתובע עבד בעבודה מקצועית כטכנאי... כך גם בענייננו, אין לראות בחברת "בזק" בגדר מפעל תעשייה - יצרני אלא בגדר 'מפעל' הנותן שירותים, והתובע בעבודתו כטכנאי המרות אינו זכאי למענק עבודה מועדפת". להשלמת התמונה, נציין כי על עבודה מועדפת ונדרשת, נמנו " במפעלי תעשיה, בבתי מלאכה ובתדלוק:... עבודה בלתי מקצועית... בתעשיות אחרות...", ו"בבנין: כל עבודה באתר בניה, למעט עבודה פקידותית" (לוח ח'  לחוק  ותקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג - 1983, להלן - תקנות עבודה מועדפת).

3.      עיקר טענות המערער בפנינו, היה באלו: המערער עבד בסוג עבודה אשר הוא בגדר 'מלאכה' ומכאן שיש לקבוע כי עבודתו התבצעה ב'מפעל' אצל מעסיק אשר לפי טיבו מעסיק עובדי מלאכה. גם מעסיק המקיים מספר 'סקציות של פעילות' ובן גם מתן שירותים, יכול להחשב למפעל, וכן "היות המעביד במקרה דנן, מחזיק בסקציית פעילות שעניינה תשתיות, בוודאי ובוודאי מקיימת כשלעצמה את הגדרת הפעילות כמלאכה וכפעילות מפעלית"; עבודתו של המערער היתה עבודת כפיים בלתי מקצועית המבוצעת תוך מאמץ פיזי, אשר לא נדרשת לשם ביצועה כל  הכשרה מקצועית מוקדמת ואשר התאפיינה בהחלפה פיזית של כבלי טלפון; חיבור בניינים חדשים לרשת קווי הטלפון, הינה בבחינת עבודה באתר בנייה, וכן "משעסקינן בטיפול בתשתית הרי שאין זה מעלה או מוריד באם עסקינן בבניין חדש או קיים, שכן לצורכי הזכאות ותכלית החקיקה, טיפול בתשתית ו/או החלפתה ו/או חידושה הינה בבחינת אתר בנייה; עקרון השוויון מחייב מתן המענק למערער, באשר עשרות עובדים אחרים אשר עבדו בעבודת המערער זכו למענק עבודה מועדפת. הדבר אף מלמד על הפרשנות שנתן המוסד לקטגוריות שנקבעו בחוק ובתקנות. בא כח המוסד, הסתמך בטיעונו בעיקרו של דבר, על פסק הדין קמא, תוך שציין כי המערער ביצע עבודה מיקצועית, כאשר היותו בעל תעודת טכנאי, היוותה תנאי לקבלתו לעבודה וכי אין המדובר בעבודה תעשייתית. כן נטען, כי המערער לא עבד באתרי בנייה, באשר עבודתו בוצעה בבניינים שבניינם הושלם ולעבודתו לא היה כל קשר לתהליך הקמתם.

4.      לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות ופסק דינו ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. מעבר לאמור נוסיף,  כי לדידנו ואף כי אין לקבוע מסמרות ויש לבחון המקרים לגופם,  המאפיין של העבודה במפעלי תעשייה ובבתי מלאכה, הוא ה"ייצור". בבצוע עבודה פיזית כשלעצמה, לא די. המערער לא עסק בעבודת ייצור ואף המפעל בו עבד לא עסק בעבודות כאמור. המערער עבד בעבודת התקנה, המרה והחלפה. באשר לעבודות ממן אלו נקבע כי העבודה בבית מלאכה העוסק בהתקנת מכשירי חשמל לרכב, אינה בבחינת עבודת ייצור, מאחר ומדובר בהתקנת מוצר מוגמר (עבל 20165/97 סטינסלב מנביץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לה 193). עוד ציינו באותה פרשה, כי " כאשר רצה מחוקק המשנה בישראל לכלול תיקונים או הרכבה" בענף חרושת ("תעשייה ומלאכה"), עשה זאת במפורש באומרו, כי הדיבור 'תעשייה' כולל גם תיקון או הרכבה (תקנות הביטוח לאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954) . הבחנה דומה לא נעשתה בתקנות (הכוונה לתקנות עבודה מועדפת, י.פ.)". אף הוספנו באותה פרשה, כי יש לבחון לא רק את העבודה הספציפית שביצע העובד,  אלא אף את מקום העבודה. לפיכך, " מבחינת תכלית החוק לא די בעצם עשיית העבודה המועדפת. יש הכרח כי אותה עבודה תבוצע במקום עבודה שחסרים בו עובדים על פי צרכי המשק ואין זו דרישה פורמליסטית כלל. מלצר במסעדה למשל לא זכאי למענק להבדיל ממלצר בבית מלון, בשל צרכי המשק להפניית אנשים לבתי המלון. לכן דין הערעור להיחרץ על פי סיווג מקום העבודה במקרה שלפנינו. על פני הדברים מקום העבודה נראה בעיני יותר שייך לשירותים מאשר לבתי מלאכה". במקרה דנא, המערער לא עסק בעבודה שבאופייה הינה עבודה מועדפת, ואף המפעל על שורותיו נמנה, הינו מפעל המספק מטיבו שירותים. הנה כי כן, ספק אם בענייננו המדובר בעבודה בלתי מקצועית, משכתנאי לקבלה אליה נדרשה תעודת טכנאי, אופי עבודתו של המערער אינו כשל עובד ייצור ואף המפעל בו עבד, אינו מפעל תעשייה או בית מלאכה.

5.      אשר לטענה בדבר ביצוע העבודה באתרי בנייה - המערער לא טען וממילא לא הוכיח, כי אף בחלק עבודתו, המועט יחסית (ראו עדות מר חכים מטעם התובע), בה עסק בחיבור מנויים חדשים לרשת, התבצע החיבור במהלך הקמת המבנים, במסגרת הפעילות באתר הבנייה. באישור המעסיק מיום 13.03.00, צויין כי מר שטרנברג "מועסק בתפקיד טכנאי המרות - תשתיות - קווי טלפון ושירות לקוחות". לדידנו, חיבור קווי טלפון או המרתם, אינו הופך את הבניין בו מבוצעת פעולה כאמור, לאתר בנייה.

לבסוף נתייחס לטענת המערער, כי  לאחרים, שעבדו לצידו, שולם מענק עבודה מועדפת. הזכות למענק נקבעה בחוק, ורק על פיו ומכוחו משתלם אותו מענק. כך, אף אם במקרים אחרים השתלם המענק שלא כדין, לא קמה למערער הזכות כי גם בו ינהגו שלא כדין. 

6.      סוף דבר - לאור האמור, נדחה בזאת הערעור. אין צו להוצאות. 

ניתן  היום, י' באייר  התשס"ו (8 במאי 2006), בהעדר הצדדים.

________________ ________________  _____________________

       סטיב אדלר, נשיא        יגאל פליטמן, שופט     ורדה וירט  - ליבנה, שופטת

          __________________________  ________________________

              מר יורם שגב, נציג עובדים                 מר חיים קמיניץ, נציג מעבידים                                                                                                                                                       התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: