פסק-דין בתיק עבל 473/03

השופט יגאל פליטמן

1.      האם כדין דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) את תביעת המערערים לסכום לו היה זכאי לשיטתם  המנוח יוחאי גדיש (להלן - המנוח) בגין קצבת זיקנה -  זו השאלה שהובאה לפתחו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור מר אביב ומר אמיתי;  בל 2105/01). משבית הדין קמא ענה בחיוב על השאלה האמורה הוגש הערעור שבפנינו.

2.      העובדות הצריכות לענייננו, מפורטות בפסק דינו של בית הדין קמא, כדלקמן:

                                א.        המנוח הינו יליד 1933 וחבר קיבוץ בית השיטה. בתאריך 03.11.98 הגיע המנוח לגיל 65.

                                 ב.         המנוח נפטר ביום 04.03.01 בהיותו בן 67.

                                  ג.         המנוח לא הגיש במהלך חייו תביעה לתשלום קצבת זקנה.

                                 ד.         המערערת גב' גדיש, אלמנת המנוח, הגישה למוסד ביום 10.06.01 תביעה לתשלום קצבת זקנה בגין המנוח רטרואקטיבית החל מיום 03.11.98 ועד ליום פטירתו ביום 04.03.01.

                                ה.        בתגובת המוסד מיום 25.06.01 צויין, כי התביעה נדחית כיוון " שהמנוח לא צימצם את עבודתו כנדרש מגיל 65 ועד פטירתו". על הנימוק האמור, חזר המוסד אף במכתבו של מר ציון עמר,  עוזר ראשי - גמלאות בסניף עפולה של המוסד. לא למותר לציין, כי לתביעת הגב' גדיש, צורף אישור הקיבוץ  לכך שהמנוח צימצם את שעות עבודתו לארבע שעות ביום מיום 01.11.98.   

                                  ו.         טרם הגשת התביעה לתשלום קצבת זקנה, הגישה הגב' גדיש תביעה למענק פטירה. התביעה נדחתה לפי שלמנוח לא שולמה קצבה מטעם המוסד עובר לפטירתו.

3.   בתביעה שהוגשה לבית הדין האזורי, נטענו שניים אלה: לא היה מקום לדחות את תביעתה של הגב' גדיש לתשלום קצבת הזקנה בגין המנוח, שכן המנוח צימצם בפועל את היקף עבודתו בקיבוץ לארבע שעות יומיות;  לא היה מקום לדחות את תביעתה למענק פטירה " מאחר ולפי החוק התנאי לזכאות למענק פטירה הוא עצם הזכאות לקצבת זיקנה ולא האקט של התשלום בפועל".

4.   בפתח כתב ההגנה שהגיש המוסד, צויין כי העזבון אינו נמנה עם שארי המנוח ולפיכך אין לו מעמד לעניין תביעת הקצבה. כן הוסיף וטען המוסד, באשר לתביעת הגב' גדיש, כי "המנוח לא הגיש בחייו תביעה לקצבת זיקנה, ולא גובשה כלל זכות לגמלה, ולכן אין זכות זו עוברת בירושה לשאיריו". על טענות אלה הוסיף המוסד, על דרך של טיעון חילופי, כי המנוח לא צמצם את היקף עבודתו מעת הגיעו לגיל 65 ועד לפטירתו כנדרש בחוק.

5.   בדיון מקדמי שנערך בפני בית הדין קמא, הסכימו הצדדים כי יוגשו סיכומים בטענה המקדמית שהעלה  המוסד, לפיה מכח הוראת סעיפים 303 (א)           ו - 308 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי או החוק), אף אם הגב' גדיש תזכה בתביעה לגופה לא תהא היא זכאית לסכום הנתבע.

6.   למען בהירות הדברים יובאו כבר כעת  נוסחם של סעיפי החוק, שלפרשנותם נדרש בית הדין קמא:

"303 (א) זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה... (ג) זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה.

 308. הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק י"א, על אף הוראות סעיף 303 (ג)...

310 (א) נפטר אדם שהיתה משתלמת לו קצבת זיקנה... ישולם למי שהיה בן זוגו בשעת מותו... מענק בסכום השווה לשכר הממוצע..".

7.   לטענת בא כוחה של הגב' גדיש כפי שהועלתה בבית הדין קמא, ההכרה בזכאות המנוח לקצבת זיקנה הינה דקלרטיבית. ביום הגיעו לגיל 65 קמה לו הזכאות האמורה. מאחר שהמנוח היה זכאי טרם מותו לקבלת גמלה הרי שקיימת בידי הגב' גדיש זכאות לתבוע באופן רטרואקטיבי את זכויותיו של בעלה המנוח. לאמור " הזכות לקצבת זקנה בגין המנוח היא זכות קיימת אך לא נגבתה עקב טעות מנהלית ובתום לב על כן יש לשלם הקצבה לתובעת עקב היותה שאירה של המנוח".

8.   בעוד הגב' גדיש סומכת טיעונה על הפרשנות לעיל, טען המוסד כי תנאי לקבלת תשלום בהתאם לסעיף 308 לחוק הוא התגבשותה של זכות לגמלה, וכי במקרים בהם לא מוגשת תביעה לקיצבת זיקנה על ידי הנפטר עצמו, לא מתגבשת זכות שאריו לתשלום הקיצבה. הוסיף המוסד וטען גם אלו: אף אם הוגשה תביעה למוסד, אין היא מתגבשת אלא עם הכרתה על ידי פקיד התביעות. ובאשר לזכאות למענק פטירה צויין, כי בהעדר תשלום מי מן הקיצבאות הנזכרות בסעיף 310 לחוק עובר לפטירת המנוח, אין נפקות לסעיף האמור.

9.   בפסק דינו דן בית הדין האזורי בטענה המקדמית שהעלה המוסד, לפיה ללא קשר לשאלה אם היה המנוח זכאי לקצבת זיקנה, לו היה מגיש תביעה לקבלתה בחייו, אין הגב' גדיש זכאית לתשלום רטרואקטיבי של הקיצבה לאור הוראות החוק לעיל. בית הדין קיבל את טענת המוסד בקובעו, כי הכרה בזכות לקצבת זקנה אינה דקלרטיבית, זאת מהטעם שהגיל בלבד אינו מקנה זכאות לקצבת זקנה וצריכים להתקיים תנאים נוספים שבחוק. תביעת העיזבון נדחתה לפי שסעיף 303 (ג) לחוק קובע מפורשות כי זכות לגימלה אינה עוברת בירושה. אשר לפרשנות סעיף 308 לחוק, פסק בית הדין " שהזכות מתגבשת רק עם הכרתה על ידי פקיד התביעות ולא עם הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי... בענייננו לא הוגשה כלל תביעה לפיכך אין לומר שהתגבשה זכות כל שהיא למנוח שממנה יכלה להנות שאריתו". הנה כי כן, דחה בית הדין האזורי את תביעות המערערים.