פסק-דין בתיק עבל 381/05

השופט יגאל פליטמן:

1.      הערעור שבפנינו הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (בל 011063/03 כב' השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור מר אבוטבול ומר גורדון), לפיו נדחתה, מחמת אי היות המערערים תושבים, תביעתם לקצבת ילדים.

ההליך בבית הדין קמא:

2.      המערערים הינם בעלי תעודת זהות ישראלית, אשר נישאו בשנת 1976. למערערים ארבעה ילדים, ביניהם, הבת אמנה, אשר נולדה ביום 2.1.1994 בבית החולים ביקור חולים בירושלים.

3.      לקראת סוף שנת 2002 פנו המערערים אל המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") וביקשו לקבל קצבת ילדים עבור בתם הקטנה. זאת, בנוסף לקצבאות אשר שולמו למערערים עבור שלושת ילדיהם הגדולים. בתשובת המוסד מיום 5.5.2003 נכתב, כי בתאריך 1.2.98 הופסק תשלום קצבאות הילדים למערערים עבור שלושת ילדיהם, מן הטעם שהמערערים וילדיהם אינם שוהים בתחום מדינת ישראל (בהקשר זה יצויין כי בפועל, הופסק תשלום הקצבה אך בשנת 2003).

4.      בעקבות הודעת המוסד, הגישו המערערים תובענה לבית הדין קמא, אשר ניסח את המחלוקת שבפניו כדלקמן: "האם התובעים התגוררו בתקופה הרלוונטית בשכונת שועפט בירושלים או כטענת הנתבע התובעים התגוררו בנכס בשכונת קלנדיה מחוץ לתחומי מדינת ישראל".

5.      בית הדין קמא שמע את עדות המערער ואת עדותם של עדי המוסד - הגב' סברין אלמסאלמה - בתם של המערערים, ומר עבד חממי, חוקר המוסד (להלן: חוקר המוסד). כמו כן התיר בית הדין קמא את הגשתה של הודעת המנוחה זייאדה חדרה, דודתה של המערערת, בפני חוקר המוסד, באמצעותו.

6.      לאחר שנתן דעתו לכל חומר הראיות שהובא בפניו, קבע בית הדין קמא כי יש להעדיף את ההודעות אשר נמסרו לחוקר המוסד טרם הגשת התביעה, כמו גם את עדותו של חוקר המוסד, על פני עדות המערער ועדות הגב' סברין בבית הדין. לפיכך, קבע בית הדין קמא כי המוסד הצליח לערער את גרסת המערערים ולהרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי המערערים אינם תושבי ישראל. משכך, נדחתה התביעה.

7.      העדויות והראיות העיקריות אשר היו בפני בית הדין קמא, הינן כדלקמן:

עדותו של המערער -

בבית הדין קמא נחקר המערער על האמור בתצהיריו, הראשון אשר צורף לכתב התביעה והשני אשר הוגש כתצהיר עדות ראשית. בתצהירו הראשון הצהיר המערער כי הוא ואשתו מתגוררים בירושלים "ברציפות וללא הפסקה מאז שנת 1967" וכי הוא עצמו גר בשועפט מאז שנת 1959. העובדה כי בבעלות המערער נכס בשכונת קלנדיה הוזכרה רק במסגרת התצהיר השני, לאחר שהועלתה בעניין זה טענת המוסד. בתצהירו השני הצהיר המערער כי הבית בקלנדיה, אשר לטענת המערער נמצא בתחום מדינת ישראל, הושכר משנת 1995 ועד לשנת 2000 וכי המערער אינו גר בבית בקלנדיה יותר מעשר שנים, כדבריו: "שכל הזמן אני גר בשועפט כ-10 שנים שזה ירושלים ישראל". בית הדין קמא מצא כי בדברים אלו יש משום סתירה לאמור בתצהיר הראשון, לפיו התגוררו המערערים בירושלים ברציפות וללא הפסקה מאז שנת 1967. כמו כן, מצא בית הדין קמא את עדותו של המערער בפניו כבלתי מהימנה, בין היתר, מן הסיבות שלהלן: ראשית, בשונה מהאמור בתצהיריו, העיד המערער כי עבר לגור בתחום ישראל בשנת 1962 ואף חזר על טענתו כי כל חייו גר בשועפט. שנית, המערער לא הציג בפני בית הדין קמא מסמכים התומכים בגרסתו לפיה התגורר בתחום מאז ומעולם ואף לא יכל לספק הסבר כלשהו להצהרתה של המערערת על גבי טופס הבקשה לקצבת ילדים, בה ציינה כי הינה מתגוררת באלראם ואף לא לדברים האמורים בהודעותיהן של הגב' סברין ושל המנוחה לחוקר המוסד, דברים העומדים בסתירה לטענה כי המערערים התגוררו ברציפות בירושלים.

עדות הגב'  סברין אלמסאלמה, בתם של המערערים -

המוסד הגיש כראיה את הודעת הגב' סברין לחוקר המוסד מיום 17.10.01 ואף ביקש לזמנה לעדות. בהודעתה לחוקר המוסד, ציינה הגב' סברין כי התגוררה בבית הוריה בקלנדיה וכי הוריה עברו לשועפט בשנת 99'. עוד הוסיפה הגב' סברין כי הבית בקלנדיה כולל קומת קרקע ועוד שתי קומות, בכל אחת דירה. בעדותה בפני בית הדין קמא, התכחשה הגב' סברין לדבריה בהודעתה וטענה כי אמרה לחוקר המוסד שהבית בקלנדיה אינו ראוי למגורים. הגב' סברין הוסיפה והעידה כי התגוררה עם הוריה בשועפט ואף הלכה לבית הספר בשועפט. בית הדין קמא קבע כי יש להעדיף את הודעתה של הגב' סברין בפני חוקר המוסד על פני עדותה בבית הדין, עדות שנמצאה בלתי אמינה.

עדות חוקר המוסד - מר עבד חממי -

עד זה נחקר בבית הדין באשר לנסיבות גביית הודעותיהן של הגב' סברין ושל המנוחה, בפניו. בית הדין קמא קבע כי חוקר המוסד עשה רושם אמין ומהימן.

הודעתה של המנוחה זיידה חאדרה, דודתה של המערערת -

באמצעות חוקר המוסד הוגשה הודעתה של המנוחה, אשר זומנה לעדות אולם נפטרה טרם מועד הדיון. בית הדין קמא התיר את הגשתה של ההודעה, בה מציינת המנוחה כי מאז שנשאו המערערים, מתגוררים הם בדרך אלקסאראת בקלנדיה.

הערעור שבפנינו: