פסק-דין בתיק עבל 343/05

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.      השאלה העולה בערעור שבפנינו הינה, האם זכאי מבוטח לקבל דמי אבטלה, חרף העובדה שלא צבר את תקופת האכשרה הנדרשת בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), בהתחשב בכך, שלא ידע כי עליו להיות רשום בשירות התעסוקה כמחוסר עבודה.

העובדות הצריכות לעניין

2.      המערער היה מנהל ובעל 50% ממניות חברת "תדם הנדסה אזרחית בע"מ" (להלן - החברה). בסוף חודש דצמבר 2002 הופסקה עבודתו של המערער בחברה, עקב פיטורין, והוא מכר את אחזקותיו במניות החברה.

3.      המערער הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לדמי אבטלה בתאריך 30.03.03. בסעיף ח' לטופס התביעה, שכותרתו "פרטים על תקופת האבטלה ועל הכנסות בתקופת האבטלה" ציין המערער כי התייצב לראשונה בשירות התעסוקה כדורש עבודה בחודש מרץ 2003.

4.      במכתב מיום 10.06.03 דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעתו של המערער מן הטעם שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין החברה.

החל מחודש אוגוסט 2003 התייצב המערער בלשכת שירות התעסוקה, כדורש עבודה.

5.      לאור התכתבויות שניהל המערער, באמצעות רואה חשבון, נשלח עניינו לבדיקה מחודשת, אשר הולידה בסופו של יום את ההכרה ביחסיו עם החברה כיחסי עובד ומעביד, במכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 27.08.03.

דא עקא, לאחר שהוברר, כי התייצבותו של המערער בשירות התעסוקה החלה אך מחודש אוגוסט 2003, ולא קודם, נדחתה תביעתו של המערער בשנית. זאת, מן הטעם שצבר 300 ימי אכשרה מתוך 540 הימים שקדמו לתקופת האבטלה, ולא 360 ימים, כנדרש על פי חוק הביטוח הלאומי.

6.      לאור האמור, הגיש המערער בבית הדין האזורי תביעה לחיובו של המשיב בתשלום דמי אבטלה. בית הדין האזורי בחן את טענות הצדדים, ביניהן טענת המערער, לפיה לא ידע כי מחובתו להתייצב בשירות התעסוקה כדורש עבודה, כתנאי לזכאות לדמי אבטלה. כן נטען, כי ידע לראשונה על החובה לצרף  אישור על התייצבות בשירות התעסוקה בעקבות דיון בבית הדין האזורי, וכי מעולם לא העיר לו מי מעובדי המוסד לביטוח לאומי על העדר אישור כזה.

פסק דינו של בית הדין האזורי

7.      בית הדין האזורי קבע, כי יתכן והמשיב לא נהג כשורה בכך שלא דרש מהמערער, עם הגשת התביעה, את טופס ההתייצבות של המערער לשירות התעסוקה, או שלא הפנה אותו מייד להתייצבות בשירות התעסוקה. יחד עם זאת, קבע בית הדין האזורי, כי המערער תרם בעצמו להשתלשלות הטעויות במקרה זה. זאת, בכך שציין בטופס התביעה, שמועד התייצבותו היה מרץ 2003; ועל כך שהתייצב לראשונה בשירות התעסוקה רק באוגוסט 2003, למרות שבמכתב הדחייה הראשון צויין במפורש, כי "אין באמור לגרוע מחובת ההתייצבות בשירות התעסוקה החלה עליך."

8.      לאור האמור לעיל, ומאחר ואי ידיעת החוק אינה נימוק לקבלת זכויות המוקנות על פי חוק בלא שנצברו כדין, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער.

הערעור בפנינו

9.      טוען בפנינו המערער, כי היה על המשיב ליידעו באשר לחובה להתייצב בשירות התעסוקה כתנאי לקבלת דמי אבטלה; וכי זמן רב חלף ממועד הגשת תביעתו, ועד למועד בו קיבל את תשובת המשיב לראשונה, אשר בדיעבד התברר כי נפלה בה טעות. לסיכום טוען המערער, כי טעה בית הדין האזורי אשר דחה את תביעתו חרף התנהלותו של המשיב, ולמרות שלא עמד במטלות בהן הוא מחוייב כגוף ציבורי. 

המשיב תמך בנימוקים לדחיית תביעתו של המערער, המפורטים בפסק דינו של בית הדין האזורי.

הדיון בערעור התקיים בדרך של סיכומים בכתב בפני מותב בהתאם לתקנה 103 לתקנות סדרי דין בבית הדין לעבודה תשנ"ב-1991.

הכרעה

10.  הזכאות לדמי אבטלה קבועה בסעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי, ולפיה " דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה", הקבועה בסעיף 161 לחוק, ובהתמלא תנאים נוספים, המפורטים בסעיף זה.