פסק-דין בתיק עבל 293/05

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.         הערעור שפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אפרת לקסר; בל 4265/02), אשר דחה את תביעת המערער, להכרה באירועים הקרדיאליים מיום 19.3.00, 23.4.00 ו-29.5.00 כתאונות בעבודה  על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן:" החוק"), בקובעו כי לא הונחה תשתית עובדתית להוכחת אירוע חריג בעבודה עובר למועד של האירועים הקרדיאליים.

הרקע

2.         המערער, יליד שנת 1940, עבד כפקיד עזר בבית הדין הרבני בתל-אביב מאז שנת 1985.

3.         בשנת 1999 עובד בבית הדין הרבני הגיש תלונה למשטרה כי המערער נטל שוחד, קילל והחתים כרטיס של עובד אחר, המערער נחקר במשטרה           בתאריכים 5.8.99 ו-11.10.99. בעקבות החקירה ובסמוך לה המערער זומן לבירור עם הוועד.

4.         בתחילת שנת 2000, כחודש עד חודשיים, לפני שהמערער לקה בליבו, הוא זומן לדיון בפני בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה שאמור היה להתקיים ביום 4.4.00.

5.         בין לבין התקיימה שיחה נוספת בדבר מעשיו של המערער זאת עוד לפני הדיון בבית הדין המשמעתי. הצדדים חלוקים לגבי המועד של השיחה ואופייה. המערער הציג שלוש גרסאות לאותה שיחה בהודעתו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי, בכתבי בית הדין ובחקירתו הנגדית. 

המערער טען בתצהירו כי ביום 19.3.00 זומן במפתיע לבירור עם המזכיר הראשי של בית הדין מר פרץ, מבלי שהיה מודע למטרת הבירור. במשך הבירור הוטחו בו האשמות כבדות אשר לימים התבררו כחסרות שחר בדבר מתן וקבלת שוחד, החתמת כרטיס עבודה של עובד אחר והטחת עלבונות בעובד אחר. בנוסף נודע לו באותו מעמד, כי יזומן לדיון משמעתי בפני בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה על מנת שיפוטר ממקום עבודתו ללא כל זכויות. מיד לאחר  השמעת ההאשמות הללו לקה בליבו.

לעומת זאת הרב פרץ, העיד בהודעתו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי כי לאחר שהמערער נחקר במשטרה ונערכה לו שיחת בירור הוא זומן לבקשתו יחד עם המתלונן לדיון בפני הוועד ובפני מר פרץ על מנת שהללו ישכנעו את המתלונן לבטל את התלונה, אך הניסיונות לא צלחו. עוד ציין מר פרץ, כי הוא זוכר בוודאות כי הפגישה לא התקיימה ביום בו לקה המערער בליבו, אלא כמה ימים לפני כן.

6.         המערער לקה באוטם בשריר הלב במהלך עבודתו ביום 19.3.00, עת המערער החלים בביתו ביום 23.4.00 פונה המערער לבית חולים ונערך לו צינטור וניתוח מעקפים. ביום- 29.5.00 אושפז המערער בשלישית בשל  אי ספיקת לב.

7.         המערער הודה כי בשלושת המקרים לא דיווח לרופאים שטיפלו בו כי האירוע בליבו הוא בעקבות אירוע חריג בעבודה.

8.         שנה לאחר האירוע, ביום 18.3.01, הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בשלושת האירועים הקרדיאליים שאירעו לו כתאונה בעבודה. לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת המערער פנה בתביעה לבית הדין האזורי.

9.         בית הדין האזורי קבע,  כי לא היה אירוע חריג בעבודה סמוך למועדים בהם לקה המערער בליבו. קביעתו נסמכה על שורה של סתירות בין שלל הגרסאות של המערער; הודעתו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי אל מול תצהירו ולבסוף גרסתו בחקירתו הנגדית בבית הדין האזורי. בית הדין האזורי העדיף על פניהן את גרסת המזכיר הראשי של בית הדין, מר פרץ, לפיה הפגישה בה תלה המערער את יהבו היתה פגישה עם המתלונן, הוועד ומר פרץ, אשר נועדה להיטיב עימו ולשכנע את המתלונן לבטל את התלונה, אך ניסיונות אלו לא צלחו. פגישה זו קדמה לאירוע הקרדיאלי הראשון במספר ימים. לכך הוסיף בית הדין האזורי גם את  התרשמותו מן המסמכים הרפואיים בהם לא היתה כל התייחסות לאירוע חריג בעבודה.

תמצית טענות הצדדים

10.       בא כוח המערער טוען כי הפגישה התרחשה ביום בו לקה המערער בליבו ולראייה בעניין זה יש סתירות בעדות מר פרץ.

לטענתו, העובדה שהמאמצים ליישב את הסכסוך בדרך של פשרה כשלו וההחלטה כי הוא יעמוד לדין משמעתי לאחר 15 שנים בהם לא דבק בו רבב הינה אירוע חריג בעבודה.

בא כוח המערער הוסיף כי לשיטתו בית הדין האזורי ביסס הכרעתו על פרטים טפלים בעדותו של המערער, כגון נוכחות חברי הוועד בפגישה והעדר דיווח במסמכים הרפואיים.

11.       באת כוח המוסד לביטוח לאומי סמכה ידה על פסק דינו של בית הדין האזורי והוסיפה שהעובדה שהמערער לא הצליח להזמין את נציגי הוועד לתמוך בגרסתו מצטרפת לשורה של ראיות המעידות על חוסר מהימנות.

12.       טיעוני הצדדים בערעור הובאו בדרך של סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

13.      סעיף 79 לחוק קובע כי, הנטל להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה סמוך למועד בו המערער לקה בליבו מוטל על כתפי המערער.