פסק-דין בתיק עבל 283/05

השופט עמירם רבינוביץ

1.         בתאריך 1.7.2002 נכנס לתוקפו חוק תוכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו-2003 (ס"ח התשס"ב - 2002, 428, להלן - החוק המתקן), אשר היה בר תוקף עד ליום 30.6.2003 (להלן - התקופה הקובעת).

2.         השינוי המהותי הנוגע לענייננו שהוכנס בסעיף 9(9)(ב) לחוק המתקן (שם בעמ' 343) הוא ביטול תקרת ההכנסה לחישוב דמי הביטוח של עובדים עצמאיים, שהייתה קבועה בסעיף 348(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי) ובלוח י"א לחוק, ושעמדה עד לתחילת תוקפו של החוק המתקן על חמש פעמים השכר הממוצע במשק (להלן - התקרה). בנוסף לכך, הוגדל בחוק המתקן שיעור דמי הביטוח.

3.         א.        לטענת המערער, היו רווחיו במחצית השניה של שנת 2002 (להלן -          המחצית השניה) נמוכים באופן משמעותי מרווחיו במחצית   הראשונה של אותה שנה (להלן - המחצית הראשונה).

             בנתונים אלה על פי חוק הביטוח הלאומי טרם תיקונו בחוק המתקן - היה המערער חייב לכל היותר בדמי ביטוח חודשיים בסך 4,500 ש"ח, באשר תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח קודם לחוק המתקן הייתה כ-35,000 ש"ח. חקיקת החוק המתקן, שביטל את  התקרה, גרמה לכך שהמערער ישלם דמי ביטוח גבוהים למדי במחצית השניה, למרות שבתקופה זו הייתה הכנסתו נמוכה.

            המערער לא צפה ולא יכול היה לצפות, כי התקרה תבוטל והסתמך על המצב החוקי בטרם כניסת החוק לתוקפו. לו ידע על התיקון, היה מכלכל את צעדיו בהתאם, דהיינו  מקים חברה, או פועל בכל דרך חוקית אחרת להקטנת דמי הביטוח.

ב.         המערער אינו חולק על כך שעל פי סעיף 345 לחוק, על ההכנסה השנתית להתחלק ב - 12, אלא שלטענתו חלוקה זו גורמת לכך שהכנסות שהופקו במחצית  הראשונה בטרם חל החוק המתקן, יחויבו בדמי ביטוח על פי הוראות החוק המתקן, אף על פי שתחילתו של החוק המתקן היא רק מיום 1.7.2002, דהיינו תיקון החוק יכול לחוק רק לגבי רווחים שהופקו לאחר תיקונו, ואינו יכול לחול על הכנסה שהופקה לפני תיקונו. לגבי האחרונה יש להחיל את שיעורי דמי הביטוח שבטרם חקיקת החוק המתקן.

ג.         "גלגול" הכנסות מהמחצית הראשונה לשניה וחיובן בדמי ביטוח על פי החוק המתקן פירושו חקיקה רטרואקטיבית, שהיא "בלתי חוקתית", פוגעת בקניינו של אדם, מנוגדת לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו ולעקרונות היסוד של המשפט הישראלי. חקיקה רטרואקטיבית זו גם מנוגדת בעליל לפסיקת בית המשפט העליון הקיימת בנושא זה. על כך יש להוסיף, כי  החוק המתקן גם אם הוא פוגע רק בחלק מהעצמאים ומיטיב עם חלק אחר, אינו מידתי ופוגע בזכויות היסוד של העצמאים ללא כל צורך ובניגוד לחוק הביטוח הלאומי.

ד.         לאור האמור, עתר המערער לסעד הצהרתי אשר יקבע, שאין להחיל את הוראות החוק המתקן על הכנסה שהופקה לפני כניסתו של חוק זה, וגם אין להחילו על הכנסה שהופקה לאחר התקופה הקובעת בשנת 2003.

לשם כך חייב המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לאפשר לעצמאים המעוניינים בכך להגיש שני דו"חות חצי שנתיים לגבי שתי השנים הרלוונטיות - 2002  ו- 2003, ואל לו למוסד ל"התעצל" בעניין זה בשל הטרחה בדו"חות כפולים. על המוסד לפרוס את ההכנסה שהושג כאשר היה "החוק הישן" בתוקף על פני כל השנה, ולגבות דמי ביטוח בגינם על פי שיעורי "החוק הישן", ואילו הכנסה שהופקה לאחר כניסתו של החוק המתקן לתוקפו - יפרשו על פני כל השנה ויגבו דמי ביטוח בגינם על פי שיעורי החוק המתקן.

דרך חישוב זו כאמור יפה בהתאמה (במהופך) גם לשנת 2003 - היא השנה בה בוטל החוק המתקן החל מיום 1.7.2003, וחזרה העטרה - התקרה ליושנה.

5.         המוסד טען, כי השינוי בחוק המתקן בא לידי ביטוי רק בביטול תקרת ההכנסה לחישוב דמי ביטוח של עובדים עצמאיים; ההכנסה עליה מבוסס חישוב זה היא שנתית ולא חודשית; החיוב מדי חודש בחודשו נעשה על ידי חלוקת ההכנסה השנתית ב-12 חודשים, ואינה פרי בדיקת הכנסת המבוטח מדי חודש בחודשו. על פי דרך חישוב זו, עליה לא חלק המערער בעבר, אין החלה רטרואקטיבית של החוק המתקן, שהרי דמי הביטוח על פי החוק המתקן מוחלים רק מיום 1.7.2002 ולא לפני כן ; בסיס זה של חלוקת ההכנסה השנתית  ל - 12 חודשים לא שונה בחוק המתקן וכאמור המערער לא חלק עליה בעבר ; חלוקה זו היא גם הגיונית, בעיקר לגבי עצמאים שהכנסתם אינה יציבה, ואפשר שבחודשים מסוימים לא תהיה להם הכנסה כלל; חישוב המערער עלול לפגוע בגובהן של הגמלאות מחליפות ההכנסה, במקרה בו בטרם קרות אירוע מזכה, לא הייתה למבוטח הכנסה ; חלוקת ההכנסה ב - 12 אין בה משום "גלגול הכנסתו" מתקופה לתקופה אלא חלוקת השומה השנתית העצמית שהוצהרה על ידי המערער ל - 12 תשלומים חודשיים וחיובה בדמי ביטוח עד לתקרה בתקופה שבטרם תחולת החוק המתקן, ובשיעור המוגדל עקב ביטול התקרה בתקופה הקובעת. זו לא החלה רטרואקטיבית.

            גם לפני תחולת החוק המתקן יכול היה עצמאי, שכל הכנסתו הופקה בינואר של אותה שנה וביתרת השנה לא הרוויח מאומה, להיות מחוייב בדמי ביטוח על הכנסה אותה לא הפיק באותה תקופה, אך הוא יהיה חייב בה בדמי ביטוח, באשר מדובר בהכנסה שנתית המחולקת ל - 12 חודשים.

            הפתרון של דו"חות חצי שנתיים נוגד את עקרון הפרישה השנתית, אינו מעוגן בחוק, ויכול להביא לתוצאה בלי רצויה למבוטח שהכנסתו הייתה דווקא במחצית השניה.

6.         בית הדין האזורי בתל אביב (בל 004344/03; השופטת דינה אפרתי) דחה את תביעת המערער כשהוא קובע בתמצית את קביעות הבאות:

א.        מושכלות ראשונים שחקיקה למפרע פוגעת בתפיסת יסוד חוקתית, בוודאות ובאימון הציבור במשפט. חזקה מן הדין שפניו של חוק צופות פני עתיד הם ולא פני עבר.

ב.         תחולת החוק המתקן היא לגבי התקופה הקובעת בלבד, החל מיום 1.7.2002, ועל כך אין מדובר בתחולה רטרואקטיבית.

ג.         ההכנסה לעניין חישוב דמי ביטוח של מבוטח היא ההכנסה השנתית על פי השומה הסופית של ההכנסה לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וכיוצ"ב  (סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי).

ד.         על פי הגדרה זו "ההכנסה החודשית" של מבוטח, עובד עצמאי, היא ממוצע כלל הכנסותיו בשנת המס הנדונה.

ה.        בחוק הביטוח הלאומי כמו בפקודת מס הכנסה יחידת הזמן המשמשת לקביעת גובה ההכנסה של עצמאי היא שנה, כלומר, הבסיס לחישוב דמי הביטוח הוא שנתי ולא חודשי, כאשר בפועל עד לעריכת שומה סופית משולמים דמי הביטוח באמצעות מקדמות.