פסק-דין בתיק עבל 267/98

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עפרה ורבנר ונציג הציבור מר משה כהן; דב"ע נ"ז/902-0), בו נדחתה  תביעת המערער (להלן - מר לביא) להכיר בהתקף כאבי גב אשר בו נתקף ביום 13.03.96, כבתאונת עבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2.      בראשית הדברים יצויין, כי בשל פרישתו של השופט יעקב נויגבורן ובשל אילוצי בית הדין, הוחלף המותב שהחל בשמיעת הדיון בהליך, זאת בהעדר התנגדות מטעם הצדדים.  

3.      עיקר העובדות הצריכות לענייננו מצויות בהחלטת בית הדין קמא, בה הוחלט על מינוי מומחה - יועץ רפואי (להלן - המומחה). וכך פסק בית הדין קמא: " הננו מאמינים לתובע כי בתאריך 13.03.96 בעת ירידתו מהקבינה של המנוף עליו הוא עבד הוא מעד ונחבל באיזור מותנו הימנית בכיוון הגב התחתון ממעקה הבטיחות. יחד עם זאת עולה בבירור כי התובע סבל מבעיות לפני מועד זה וכי התובע בעת תלונותיו בפני הרופאים השונים שטיפלו בו דיווח על בעיות שהחלו זמן רב (מספר חודשים) לפני הארוע בעבודתו". לאור קביעותיו העובדתיות לעיל, מצא בית הדין לנכון למנות מומחה רפואי.

4.      המומחה ד"ר דוד אנג'ל - אורטופד, נשאל את  השאלות הבאות:

                                א.        מהי המחלה ממנה סובל המערער כעולה מן התעודות הרפואיות ?

                                 ב.         הקיים קשר סיבתי בין המחלה ממנה סובל המערער לבין האירוע בעבודה בתאריך 13.03.96 ?

                                  ג.         האם אי הכושר לעבודה על פי התעודות הרפואיות לנפגע בעבודה, כולו או חלקו נגרם עקב האירוע הנ"ל ?

5.      המומחה, שלל  קיומו של קשר סיבתי בין האירוע מיום 13.03.96 לבין מחלתו של המערער, וכך צויין בחוות דעתו " התובע סבל מחולשה ורדימות ברגליים והידיים. המחלות שנמצאו במסגרת ברור מאד מקיף שנערך לו הינן: תסמונת פירמידלית על רקע היצרות תעלת השדרה הצוארית והגבית. נמצאה רקמה שומנית (ליפומטוזיס) בתעלת השדרה וכן בלט דיסק בעמוד השדרה הצוארי והמותני. אין כל קשר בין האירוע מתאריך 13.03.96 לבין מחלתו. מכה במותן לא יכולה לגרום לבלט דיסק צוארי ולא לצמיחת הרקמה השומנית החריגה בתעלת חוט השדרה. כמו כן ברור כי מחלתו החלה לפני הארוע. כבר בינואר 96 הוא היה בברור נוירוכירורגי מעמיק והוזמנו בדיקות CT ו - MRI . כאבי הגב החלו שנים לפני הארוע, הפרעות בתחושה חודשים לפניו. במכתב השחרור לאחר אשפוז מ 22.03.96 כתוב שאף ההחמרה במצבו החלה מספר חודשים קודם לכן  כלומר לפני הארוע. לתובע מחלה שגורמת סבל והגבלות ניכרות. אולם הארוע בעבודה לא השפיע עליה כלל ולכן גם כל אי הכושר שנקבע לו אינו קשור בקשר סיבתי לעבודה".

6.      עם קבלת חוות הדעת, איפשר בית הדין לצדדים לפנות בבקשה להעביר למומחה שאלות הבהרה, אך הצדדים בחרו שלא לעשות כן. משכך, הורה בית הדין על הגשת סיכומים בכתב. המערער לא הגיש סיכומים ואילו המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), ביקש לדחות את התביעה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה. בית הדין קמא קבע, כי " קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההגיון ולא מצאנו כל נימוק  או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין... על יסוד חוות דעתו של המומחה יועץ רפואי של בית הדין התביעה נדחית".

7.      מר לביא הגיש ערעור על פסק הדין קמא. עיקר טענתו בהודעת הערעור מכוונת על פני הדברים, כנגד קביעת המומחה להעדר קשר סיבתי. ובלשונו של מר לביא " מיום הפגיעה מצבי הבריאותי התדרדר... אני עבדתי 12 שעות ביום על ציוד מכני כבד (עגורנאי) עד ליום הפגיעה ותפקדתי מצויין והייתי בריא לחלוטין בכל המובנים. עברתי בדיקות רפואיות חודש לפני התאונה ונמצאתי כשיר לעבודה בסולל בונה חיפה".      

8.      לאחר שהצדדים טענו בפנינו בעל פה, מצאנו לנכון להפנות למומחה שאלת את שאלת הבהרה הבאה " האם האירוע בעבודה גרם לכך שבסמוך לאחר האירוע היה על המערער להפסיק לעבוד. האם האירוע תרם לכך שהפסקת העבודה היתה באותו מועד ולא במועד מאוחר יותר".

9.      בתשובתו לשאלת ההבהרה, חזר המומחה, בעיקרו של דבר, על האמור בחוות דעתו, ואף קבע כי אינו מוצא קשר בין האירוע לבין מועד הפסקת העבודה, וכך השיב לשאלת בית הדין: " להערכתי לא השפיע האירוע בעבודה על מחלתו וגם לא על מועד הפסקת העבודה. מחלתו החלה בברור לפני הארוע ואף ההחמרה בה ארעה לפני האירוע. איזור הפגיעה אינו איזור המחלה והמחלה לא נגרמה מחבלה. גם אם התובע עבד עד תאריך הארוע, מצבו לא היה תקין והוא היה כבר בעיצומו של ברור נוירוכירורגי. להערכתי היה התובע מגיע לאישפוז ומפסיק עבודתו גם ללא הארוע".

10.  לאחר קבלת תשובת המומחה, הותר לצדדים להגיש התייחסותם לאמור בה ולהגיש סיכומיהם. בסיכומים הקצרים שהגישו הצדדים, לא היה כדי להוסיף על טענותיהם, כפי שהובאו לעיל.

11.  לאחר שעיינו בכלל החומר שבפנינו לא מצאנו, כי בטענות המערער יש כדי לערער את הקביעות שבחוות דעת המומחה ובתשובתו לשאלת ההבהרה. אכן, על פי ההלכה הנוהגת, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין ארוע בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה בעלת פן משפטי המושתתת על חומר הראיות - אלא שבקביעה זו ניתן משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחה, שנתמנה על ידי בית הדין לסייע בידו בתחום הרפואי (ראה לעניין זה דב"ע   לו/8-0 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, דב"ע נה/246-0 גיגי סוליקה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). במקרה דנא, מסקנתו החד משמעית של המומחה שמינה בית הדין,  הינה סבירה על פניה ולא מצאנו  כי נפל בה פגם המונע  בעדנו מלהסמך עליה.

12.  סוף דבר - הערעור נדחה.  אין צו להוצאות. בית הדין מבקש להתנצל על העיכוב במתן פסק הדין, שארע בשל תקלה.

ניתן היום, א' באלול   התשס"ה (5 בספטמבר 2005), בהעדר הצדדים.

______________ _________________ _______________________                 סטיב אדלר, נשיא                 עמירם רבינוביץ, שופט                 יגאל פליטמן, שופט

       __________________________            _________________________

   מר ליאון מורוזובסקי, נציג עובדים                    מר איתן רף, נציג מעבידים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: