פסק-דין בתיק עבל 258/05

השופט שמואל צור

1.         המערערת, ילידת שנת 1941, הגישה למשיב - עם הגיעה לגיל 60 - תביעה לקצבת זיקנה לפי סימן ג' לפרק י"א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק). לפי סעיף 246(א)(2) לחוק, הזכאות לקצבת זקנה מותנית בעמידה בתקופת אכשרה של 144 חדשי ביטוח, בין ברציפות ובין אם לאו. במועד הגשת התביעה למוסד (חודש יולי 2001), צברה המערערת רק 133 חדשי ביטוח מתקופות עבודתה השונות, כך שחסרו לה להשלמת תקופת האכשרה 11 חודשי ביטוח שהם חדשי עבודה כשכיר.

2.         על רקע מציאות זו טענה המערערת בפני המוסד כי היא עבדה אצל שכנתה גב' רות גרי, כמבשלת וכמגהצת, בתקופה שמיום 1.7.01 ועד 30.6.01 תמורת שכר של 600 ש"ח לחודש ובכך השלימה את תקופת האכשרה הקבועה בחוק. המוסד טען כי מדובר בפיקציה ולא בעבודה של ממש ולכן לא הכיר בתקופה זו.

3.         המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב וטענה כי בתקופה האמורה היא עבדה אצל שכנתה גב' גרי בבישול, בגיהוץ ובטיפול בילד. המוסד חזר על עמדתו כי אין מדובר בעבודה של ממש.

4.         בית הדין האזורי (השופט שמואל טננבוים; תיק בל 2122/03) דחה את תביעת המערערת. בית הדין האזורי עמד על עיקר עדותה של המערערת לפיה בתקופה הרלבנטית היא ביצעה את עבודת הבישול בביתה שלה, תוך שהיא נעזרת בבני משפחתה ורק חלק קטן מהבישולים נעשו בביתה של גב' גרי. אשר לעבודת הגיהוץ, בית הדין האזורי ציין שמדובר בשלוש פעמים בכל התקופה כשעיקר העבודה היה בהכנת ארוחות. בית הדין האזורי עמד על כך שגם קודם לתקופה האמורה בישלה המערערת עבור גב' גרי אך זאת בלא תשלום. עוד ציין בית הדין האזורי כי גב' גרי לא העסיקה בתשלום מבשלת אחרת לאחר תום התקופה הרלבנטית.

            בית הדין האזורי קבע שהיחסים בין המערערת לגב' גרי היו יחסי שכנות, לגביהם לא הוכח כי התקיימו יחסי עובד-מעביד. בית הדין החיל על יחסים אלה את ההלכה בדבר יחסי עובד-מעביד בין קרובי משפחה, אותם יש לבחון בקפידה. ביחסים שכאלה - כך ההלכה - מוטל על התובע להוכיח שהם חרגו מגדר העזרה המשפחתית והשתכללו לכדי יחסי עובד-מעביד של ממש (עב"ל 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 603, 616).

5.         על פסק דין זה הוגש הערעור בפנינו. המערערת טוענת כי בית הדין האזורי טעה בפסיקתו שאין לראות במערערת כמי שעבדה אצל גב' גרי בתקופה 1.7.01 - 30.6.02. לטענתה, אין מדובר ביחסי שכנות אלא ביחסים של אמת.

            המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי, מטעמיו.

6.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור. לא יכול להיות ספק כי עבודה בה ניתן להכירה בתקופת אכשרה המזכה בקצבת זיקנה לפי החוק, צריכה להיות עבודה של אמת ולא עבודה פיקטיבית למראית עין בלבד. הנטל להוכיח כי מדובר בעבודה אמיתית מוטל על כתפי התובע, במיוחד בנסיבות של "קירבה" בהם קיים ספק או חשש לערבוב בין יחסים משפחתיים או חבריים לבין יחסי עבודה לאמיתם.

7.         במקרה הנדון עמד בית הדין האזורי על מספר נקודות השוללות קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המערערת לבין גב' גרי או - למיצער - מעמידות אותם בספק של ממש. כך, העובדה שרוב עבודת הבישולים נעשתה בביתה של המערערת ולא בביתה של גב' גרי. כך, עבודת הגיהוץ שהיתה זניחה על פניה. כך, העובדה שהמערערת בישלה עבור גב' גרי עוד קודם לתקופה הרלבנטית בלא תמורה וכך, העובדה שגב' גרי לא העסיקה עובד אחר בבישול לאחר התקופה הרלבנטית. כך גם הסתירה שבין תביעתה השניה של המערערת למוסד בה ציינה כי הפסיקה לעבוד אצל גב' גרי ב-1.1.02 - גירסה שנתמכה בהודעתו של בעלה של גב' גרי - לבין עדותה של המערערת בבית הדין כי עבדה עד יום 30.6.02.

            אכן, הצטברות הראיות בעניינה של המערערת רחוקה מליצור תמונה של יחסי עובד-מעביד. התמונה המתקבלת קרובה יותר - אם לא זהה - להסדר פיקטיבי אשר נועד לרקום, באופן מלאכותי, תמונת מצב של יחסי עובד- מעביד בלא בסיס אמיתי לדבר. אכן, עניין לנו ביחסים של שכנות קרובה, הדומים בעיקרם ליחסים בתוך התא המשפחתי.  ביחסים שכאלה יש צורך להראות ולהוכיח שהם חורגים מגדר היחסים המקובלים בין קרובים - בני משפחה או אף שכנים - ומגדר העזרה המקובלת והנהוגה ביחסים שכאלה.

8.         קביעותיו של בית הדין האזורי מבוססות על תשתית עובדתית מבוררת ומספקת ומסקנותיו מתבקשות ומסתברות מתשתית זו. לפיכך - ועם כל רגישותנו לכך שמדובר בתביעה לקיצבת זיקנה - אין מנוס מן המסקנה כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי לא התקיימו במערערת תנאי האכשרה הקבועים בחוק לגבי 11 חודשי "עבודה" בתקופה 1.7.01 - 30.6.02.

9.         הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ב בשבט, תשס"ו (20 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.