פסק-דין בתיק עבל 243/06

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת הראשית ורד שפר נציגי ציבור מר בן יוסף גבעתי ומר ברט שמריהו; בל  1589/04), אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בלחץ דם גבוה ודופק מהיר מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן גם: "החוק").

2.         להלן הרקע העובדתי :

המערער רופא בקופת חולים מאוחדת 13 שנים והוא אולץ לטענתו להתפטר ולעבוד עם הקופה כרופא עצמאי. המערער פנה אל הממונה עליו שוב ושוב וביקש העלאת שכר בגין ביקורים של חולים נוספים, אך בקשותיו לא נענו פעם אחר פעם. הקופה טענה ששכרו שולם בהתאם להסכם הקיבוצי והיה אף גבוה מהמקובל לרופא במעמדו. המערער טוען שלאחר כל שיחה מדד לעצמו לחץ דם וראה שהוא עולה באופן זמני.

"בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע לבית הדין, פורטה שורה של עובדות כדלקמן:

            א.        התובע הינו רופא במקצועו.

ב.         מאז שנת 1987 עבד התובע כרופא שכיר בקופת חולים מאוחדת סניף טבריה.

ג.         במשך השנים ניהל התובע למעשה את הסניף של קופת חולים מאוחדת בטבריה, ועבד כרופא יחיד בסניף. בשנת 1996 או בסמוך לכך קיבל התובע משרה של רופא אמון, המצריכה שעות עבודה רבות ועיסוק בנושאים רפואיים ואדמיניסטרטביים.

ד.         בתחילת ינואר 1996 פנה התובע לחיים אדלשטיין, מנהל מרכז אזורי צפון בקופת חולים מאוחדת (להלן:"מר אדלשטיין"), בבקשה לקבל תגמול עבור חולים שנשלחו למרפאתו של התובע מקופת חולים מכבי ומרופאים עצמאים אחרים של קופת חולים מאוחדת.

            התובע טען כי סבר שתהא היענות לבקשתו , וגם נזקק באופן נואש לתוספת השכר הכרוכה בכך.

ה.        בשיחה טלפונית שהיתה לתובע עם מר אדלשטיין, הודיע לו האחרון שאין בכוונת קופת חולים מאוחדת לאפשר לו את התגמול המבוקש, ועל פי טענתו העדר ההענות לבקשתו הדהימה אותו.

ו.          לגרסתו, במהלך השיחה הטלפונית איים התובע בהתפטרות, והתעצבן מאוד (למרות שהינו אדם רגוע בדרך כלל) ומצא עצמו צועק על מר אדלשטיין.

            בסמוך לאחר אותה שיחה טלפונית, טען התובע כי חש ברע, נבדק במרפאה והתברר כי לחץ הדם שלו עלה באופן ניכר.

ז.         התובע מציין בתצהירו כי הוא משוכנע שלחץ הדם עלה עקב המתח שחווה במהלך השיחה הטלפונית. לפני אותו אירוע לא סבל ,לטענתו, מיתר לחץ דם, וגם איננו נמצא בקבוצת סיכון ללקות בליקוי שכזה,  איננו מעשן ואיננו צורך אלכוהול או קפה.

            כמו כן לא ידוע לתובע על בעיית יתר לחץ דם בקרב בני משפחתו.

ח.        התובע הוסיף כי אירוע דומה התרחש במרץ 1996. שוב התקיימה שיחת טלפון סוערת בינו לבין מר  אדלשטיין, אשר לטענתו התייחס אליו באופן מזלזל, בעקבותיה נכנס התובע ללחץ.

            גם לאחר שיחה זו טען התובע כי פנה למרפאה ובבדיקה התברר שלחץ הדם שלו עלה באופן ניכר

ט.        התובע תיאר שיחה נוספת בינו לבין מר אדלשטיין בה התרגש מאוד ובעקבותיה חש בלחץ, וזו  התקיימה כעבור שלושה חודשים.

            לגרסתו, פנה בבקשה להעלאת שכר לאור עומס העבודה מצד אחד ולאור וותקו במקום העבודה מצד שני.

            במהלך שיחת הטלפון התרגז מאוד התובע מהאופן שבו התייחס אליו מר אדלשטיין, וחש שקופת חולים מאוחדת מתעלמת מתרומתו לה ולמבוטחיה, ומזלזלת בו. בעקבות כך נכנס שוב ללחץ, ושוב פנה למרפאה ובבדיקה התברר שלחץ הדם עלה באופן ניכר.