פסק-דין בתיק עבל 216/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל 3450/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון כתאונה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק).

2.         המערער, יליד שנת 1954, עבד משנת 1996 ועד לחודש אוקטובר 2000 במפעל "טכנולוגיית להבים" בנהריה (מפעל להבי ישקר, להלן גם המפעל). המערער עבד כמפעיל מכונות ויברציה ומכונות ניקוי חול באולם הייצור במפעל ונחשף לרעש מזיק במשך של כ-9 עד 12 שעות ביום.

3.         המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה. תביעתו נדחתה במכתב מיום 25.7.04, מהנימוקים הבאים: לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי העבודה, לרבות בדרך של מיקרוטראומה; הנזק בשמיעה היה קיים עוד קודם לתחילת עבודתו של המערער במפעל והוא איננו קשור לתנאי העבודה.

מכאן תביעתו של המערער לבית הדין האזורי. המערער טען כי לפני עבודתו במפעל הוא לא סבל מפגיעה בשמיעה או מטנטון ואילו המוסד לביטוח לאומי טען כי המערער החל לסבול מליקוי בשמיעה ומטנטון טרם תחילת עבודתו במפעל.

4.         בית הדין האזורי מינה את ד"ר א. ברקו לשמש כמומחה-יועץ רפואי (להלן גם המומחה) לשם מתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי בין תלונות המערער לבין עבודתו.

            המומחה מסר בחוות דעתו מיום 22.6.06, לגבי ליקוי השמיעה, כי אין מדובר במחלת מקצוע או בליקוי שהתפתח לפי הלכת המיקרוטראומה. המומחה נימק את מסקנתו כך:

"עיון בבדיקת הסקר משנת 1994, עם המגבלות שבצדה, ללא בקרת SRT וללא מוליכות עצם, מעלה שכבר אז סבל מליקוי שמיעה, RT < LT , ליקוי שמיעה דומה לזה הקיים היום. יתכן שחלו שינויים כלשהם בשמיעתו, אך כיוון שאנו משווים בדיקת סקר עם בדיקות שמיעה מלאות, קשה להעריך במדויק שינויים אלה. בכל מקרה, שמיעתו היתה פגועה כבר אז, ואם חלו שינויים בשמיעתו ב-4 שנות חשיפתו לרעש, הרי שהיו מזעריים, אם בכלל".

באשר לטנטון, קבע המומחה כך:

"תלונתו הסובייקטיבית על טנטון נתמכת ע"י בדיקות השמיעה וע"י מבחן מאפייני הטנטון. אין לשלול את האפשרות שטנטון זה התפתח על ליקוי שמיעה קיים, היינו, על ליקוי השמיעה שהיה קיים עוד בטרם העסקתו במפעל ישקר".

5.         המומחה נשאל מספר שאלות הבהרה על חוות דעתו, בכל הנוגע לטנטון. המומחה אישר כי אין תיעוד רפואי אודות תלונות של המערער על טנטון לפני 1996, וכי קיומו של ליקוי שמיעה קודם אצל המערער לא שולל בהכרח קשר סיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק עבודה. בד בבד, חזר המומחה על מסקנתו מחוות הדעת. כן הוסיף המומחה:

"אם מדברים על ראיות לגורמים אחרים שיכלו לגרום לטנטון - אלה דווקא קיימות. הרי סבל מליקוי שמיעה עצבי עוד לפני תחילת עבודתו בישקר, וטנטון הוא סימפטום שיכול להתפתח על כל ליקוי שמיעה קיים, גם בלי חשיפה לרעש. לכן גם ציינתי, בזהירות, שקיימת אפשרות שהטנטון התפתח אמנם מחשיפתו לרעש, על ליקוי שמיעה קיים, אך יתכן וטנטון זה היה מתפתח על ליקוי שמעה זה גם ללא חשיפה לרעש".

6.         בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער. נקבע כי חוות דעתו של המומחה הינה חד משמעית ועולה ממנה כי אין קשר סיבתי רפואי בין החשיפה של המערער לרעש מזיק בעבודתו לבין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל. כן נקבע, כי כאשר ליקוי השמיעה אינו קשור לחשיפה לרעש המזיק בעבודה אזי לא מתקיים קשר סיבתי גם בין הטנטון לבין תנאי העבודה. לטעמו של בית הדין האזורי, קביעת הקשר הסיבתי בחוות דעתו של המומחה "מטעמי זהירות בלבד", אינה מבססת קשר סיבתי משפטי ורפואי במידה מספקת.

            מכאן הערעור שבפנינו, שעוסק בקביעת בית הדין האזורי באשר לטנטון בלבד.

7.         במהלך דיון קדם הערעור שנערך בפניי, הסכימו הצדדים להפנות למומחה שאלת הבהרה שתנוסח על ידי בית הדין. שאלת ההבהרה הופנתה למומחה בהחלטה מיום 15.7.05, והיא נוסחה כך:

" א. האם קיימת אפשרות כי הליקוי משנת 1994 המתואר בחוות דעתך הוא מסוג אחד ואילו הליקוי שנוצר בין השנים 1996 - 2000, המועד בו היה המערער חשוף לרעש, הוא מסוג אחר המתאים לליקוי הנובע מחשיפה לרעש וביחד, שני הליקויים יוצרים את אותה תוצאה?

ב.   אם התשובה לכך שלילית, האם קיימת אפשרות שהחשיפה לרעש בשנים 1996 - 2000 גרמה להחמרת מצבו של המערער?"

8.         המומחה השיב לשאלה כדלקמן:

"א. כפי שציינתי בחוות דעתי הרפואית עומדת לרשותנו בדיקת סקר שמיעתי משנת 1994 מצד אחד ובדיקות שמיעה מלאות מהשנים 2000, 2002 ו-2003 מצד שני. אמנם, בדיקת הסקר היא בדיקה ללא בקרת SRT , ללא מוליכות עצם, אך למרות זאת, ובעיקר במקרה שבפנינו, חשיבותה משמעותית מאחר ותוצאותיה דומות מאוד לבדיקות השמיעה המלאות העומדות לרשותנו היום, כולל האסימטריה בשתי האוזניים, RT < LT . עפ"י נתונים אודיומטריים אלה לא חלו שינויים בשמיעתו ב-4 שנות חשיפתו לרעש ואם היו כאלה, הרי שהיו מזעריים.

      ובאשר לשאלה עצמה, כל הראיות האודיומטריות מצביעות חד משמעית שליקוי השמיעה בשנת 1994 וזה ש'נוצר' כביכול בין השנים 1996-2000 הוא אותו ליקוי שמיעה, מדובר בליקוי שמיעה אחד בלבד שהיה קיים כבר ב-1994. לא מדובר בשום ליקוי שמיעה אחר.