פסק-דין בתיק עבל 197/06

השופט יגאל פליטמן

1.         לאמיתו של דבר ענינו של המערער שלפנינו הינו - אופן הפעלת תקנה 15, לגבי נכה עבודה, לאחר שוועדה רפואית בהליך של דיון מחדש על פי תקנה 36, קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו.

2.         הרקע העובדתי

א.        ב-10/89 עבר המערער אוטם שריר הלב שהוכר כתאונה בעבודה על פי פסק דין מ- 11/93.

ב.         ועדה רפואית ב-3/95 קבעה, כי נכותו הכוללת של המערער בגין       מצב ליבו הינה בשיעור של 50% על פי סעיף 9(2)(ב) למבחנים ומתוכם הופחתו 20% בגין מצב קודם על פי סעיף 9(3)(ב)II מותאם; כך שנכותו של המערער עקב תאונה העבודה היתה בשיעור של 20%. לאחר הפעלת תקנה 15  בשליש הוגדלה דרגת הנכות ל-27%.

ג.         ב-5/05 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב, וועדה רפואית לעררים שדנה בעניינו ב-11/05 (להלן- ועדת העררים), קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו עקב התאונה בעבודה וככל שקיימת החמרה היא תוצאה של מהלך טבעי של מחלת לב כלילית שאינה קשורה לתאונה בעבודה.

3.         המערער ערער לבית הדין האזורי בבאר שבע על החלטת הוועדה לעררים; ובית הדין (השופט משה טווינה; בל 3325/03), פסק, כי "החלטת הוועדה הרפואית משנת 1995 הקובעת כי לנכות רפואית בשיעור של 50%, יש לזקוף עוד 20% בשל מצב קודם, היא החלטה חלוטה המחייבת את הוועדות הבאות אחריה". לאור זאת נדחה הערעור ללא צו להוצאות

4.         על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המערער ערעור במקום בקשת רשות ערעור.  מכיוון שדנו בערעור לגופו  הוא יבחן כאילו רשות הערעור ניתנה.

5.         א.        בפתח הדברים יודגש, כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה

לעררים ואין מקום להתערבותנו בפסק  דינו של בית הדין האזורי.

ב.         החלטת הוועדה הרפואית ב-3.95, לפיה הוכח מצב קודם בשיעור של 30% מנכותו הכוללת של המערער, בסמכות ניתנה, ומשלא הוגש ערר עליה לוועדה הרפואית לעררים, היא הפכה להחלטה חלוטה.

ג.         משהחלטת הוועדה הרפואית מ-3/95 היתה להחלטה חלוטה, הוועדה לעררים מ-11/05 לא היתה מוסמכת בהליך של דיון מחדש על פי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן - התקנות), לשנות דרגת הנכות בגין מצב קודם לתאונה בעבודה.

ד.         משהוועדה לעררים קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער עקב התאונה בעבודה ולא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה - לא היה מקום לדיון מחדש בתקנה 15 לתקנות.

ה.        בתקנה 15 לתקנות, ניתן לדון מחדש בהליך של דיון מחדש, אך ורק אם שונתה דרגת הנכות הרפואית על ידי הוועדה הרפואית שדנה בעניין בדיון מחדש. (דיון לח/1619-01 קליין - המוסד לקט המוסד עב' 227; והאסמכתאות שם).

ו.         לאור האמור בדין נדחה הערעור על החלטת הוועדה לעררים על פי פסק דינו של בית הדין קמא.

6.         באמור לא סגי. מלאכתנו לא תהא שלמה אם לא נאמר דברנו לגבי הפעלת תקנה 15 על פי הוראת תקנה 17 לתקנות, נוכח טענת המערער, כי פוטר מעבודתו בשל מצבו הרפואי ביום 31.12.04, ולכך בלי ספק השלכה לגבי הפעלת תקנה 15 לגביו.

ב.        בתקנה 17 שכותרתה "נסיבות לקביעת דיון מחדש בדרגת נכות", נאמר כך:

א.       עברו 12 חודשים ולא יותר מ-60 חודשים מאז קבעה ועדה או ועדה לערעורים לאחרונה לנפגע דרגת נכות יציבה בשיעור 20% או יותר (להלן - הדרגה האחרונה), רשאי הנפגע לתבוע מהרשות האמורה בתקנה 18א לקבוע אם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות הנפגע, והרשות תקבע את דרגת הנכות בשיעורים ובתנאים כאמור בתקנה 15(א); כללה הדרגה האחרונה שנקבעה לנפגע, קביעה לפי תקנה 15, רשאים הנפגע או המוסד לתבוע מהרשות לקבוע אם חל שינוי בהשפעת הנכות על הכנסות הנפגע, ובהתאמה להקטין או להגדיל את דרגת הנכות בשיעורים ובתנאים כאמור בתקנה     15(א).