פסק-דין בתיק עבל 171/06

הנשיא סטיב אדלר

     בעקבות מאמץ יוצא דופן שהוביל לתעוקה בלתי יציבה בלבו, אושפז המערער בבית חולים.

     המערער טען בבית הדין האזורי, כי בעקבות המאמץ האמור לקה באוטם שריר הלב, אשר יש להכיר בו כתאונה בעבודה.  המומחה הרפואי שמינה בית הדין האזורי, פרופ' אנדרי קרן (להלן - המומחה הרפואי או המומחה), חיווה  דעתו, כי המערער לקה באוטם שריר הלב כחודש לפני האירוע החריג  ועל כן, לא התקיים קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם. לא מצאנו לקבל את טענות המערער כנגד קביעת המומחה שלהלן, משהמערער לא הצביע על טעם להתערב בקביעה רפואית זו.

      עם זאת, המאמץ יוצא הדופן הוכר על ידי בית הדין האזורי כאירוע חריג, שגרם לתעוקה בלתי יציבה הקשורה למחלה בעורק הכלילי הימני של המערער   (coronary artery disease)  ולהתכווצות של אותו עורק. אשר למחלת המערער בעורק הכלילי השמאלי - קבע המומחה, כי היא התפתחה לאחר הארוע החריג ואינה קשורה בו בקשר סיבתי.

     לאור האמור, קבע בית הדין קמא בפסק דינו , כי המערער זכאי לדמי פגיעה ועניינו יועבר לוועדה רפואית, על מנת שזו תקבע את שיעור נכותו הרפואית כתוצאה מתאונת העבודה, שגרמה, כאמור, לתעוקה בלתי יציבה הקשורה למחלה בעורק הכלילי הימני. 

     ערעור זה עניינו בשאלה האם יש לקבוע, בשלב זה, כי המחלה בעורק השמאלי, שהתפתחה לאחר התאונה קשורה עמה בקשר סיבתי.  סבורני, כי יש לענות לשאלה האמורה בשלילה, וטעמי לכך יפורטו להלן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין, כפי שקבען  בית הדין האזורי

[2] המערער מר מנחם זיטלי, יליד 1958, הינו קבלן עצמאי לעבודות חשמל המעסיק 3 - 4 פועלים בהתאם לצרכי העבודה. עיקר עבודתו של המערער בוצעה במפעל חרושת לחומרי נפץ (להלן - המפעל) ובתחזוקת תחנת דלק. במסגרת עבודתו, עסק המערער הן בניהול והן בעבודות פיזיות יחד עם פועליו, כאשר את עיקר העבודה הפיזית הקשה ביצעו הפועלים.

     ביום 23.5.1999 ביצע המערער עבודת תחזוקה במפעל יחד עם עובד בשם מר צפריר סדיק. באותו היום לא הגיעו שאר הפועלים לעבודה ועל כן המערער ביצע עבודה פיזית קשה מהרגיל. סמוך לשעה 08:15 בבוקר הרים המערער ביחד עם מר סדיק, תוף עם כבל שמשקלו בין 90 ל- 100 ק"ג. בית הדין קמא הגדיר הרמה זו כמאמץ פיזי בלתי רגיל.

     תוך כדי הרמת התוף חש המערער לפתע בלחץ בחזה עם הקרנה ליד שמאל. לאחר מנוחה קצרה הלחץ בחזה נעלם; המערער סבור היה, כי הלחץ נבע ממתיחת שריר בעקבות הרמת התוף הכבד. המערער המשיך בעבודתו הפיזית הקשה משך כל אותו היום וסיימה בשעה 16:00, זאת למרות שמפעם לפעם חזר הלחץ בחזה והוא חש בכאבים ביד שמאל.

     בסוף יום העבודה נסע המערער לביתו. שם הרגיש חולשה ונשימתו היתה כבדה. בערב חזרו הלחץ בחזה והכאבים בצד שמאל. למרות זאת, המערער ישן אותו הלילה בביתו.

     למחרת בבוקר יום 24.5.1999, הרגיש המערער טוב יותר ונסע לעבודה עם מר סדיק, אך בהגיעו למפעל חש שוב בלחץ בחזה, ונח קמעה. בהמשך, החל  לעבוד ותוך כדי עבודתו חש שיד שמאל "נתפסה" לו, הרגיש כאב חד והמקדחה נפלה מידיו. המערער ירד מהסולם עליו עבד כשהוא חיוור ומזיע, והועבר לקופת חולים ומשם לבית חולים, בו אושפז. ב גיליון האשפוז נרשם:

"יומיים לפני קבלתו למחלקה פנימית, תוך כדי מאמץ קשה הופיעו דקירות חזקות בבית חזה שמאל תחתון מלוות בקוצר נשימה, הזעה וטשטוש ראיה שנמשכו 15 - 20 דקות. בעת קבלתו, תוך כדי נהיגה, הופיע לחץ חזק מאוד בבית החזה שמאל מלווה בקוצר נשימה ופלפיטציות עם הקרנה לכתף שמאל, ללא תלונות נוספות, שנמשכה כ- 4 - 5 שעות ".

חוות דעתו של המומחה רפואי

[3] בית הדין קמא קבע, כי המאמץ הבלתי רגיל ביום 23.5.1999 היה אירוע חריג ומינה, כאמור, את פרופ' קרן כמומחה רפואי. להלן אביא כלשונם חלקים מחוות דעתו:

" התובע [הוא המערער לפנינו, ס.א.] אושפז ב- 24.5.1999 עקב תעוקה בלתי יציבה ומצב לאחר אוטם רסנטי.

   התובע לא לקה באוטם חריף של שריר הלב ב- 24.5.1999. לא ניתן לקבוע במדויק את זמן הופעת האוטם החריף של שריר הלב, אך, על פי הסיפור שנלקח מהמחלקה הקרדיולוגית, יתכן שהאוטם החריף התרחש כחודש לפני אשפוזו....

יש קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של התובע ב- 23.5.1999 להופעת התעוקה הבלתי יציבה שהביאה לאשפוזו למחרת... לא היה קשר סיבתי בין האוטם החריף של שריר הלב אשר התרחש בתאריך בלתי ידוע לאירוע החריג בעבודתו... האירועים בעבודתו של התובע ב- 23.5.1999 החישו את בוא התעוקה הבלתי יציבה... לתובע נגרם אי כושר כתוצאה מהאירועים בעבודתו ב - 1999. 5. 23-24. בהמשך לאשפוזו, התובע המשיך לסבול מתעוקה שמנעה ממנו חזרה לעבודתו הקודמת. בהמשך התברר כי סובל גם מסוכרת והיפרליפדמיה, ובעקבות כך פיתח הצרויות נוספות בעורק השמאלי העוקף ואף נזקק להתערבויות מילעוריות בענף של עורק זה (השתלת תומכון בעורק המרגינלי ב- 8.2.2000 ופתיחת העורק השמאלי העוקף על ידי תומכון ב- 20.11.2001...

   אם כן, מדובר בשילוב של אוטם בסיסי שהופיע לפני וללא קשר לעבודתו, הופעת תעוקה בלתי יציבה בעקבות אירוע חריג בעבודתו, ובהמשך התפתחות טרשת נוספת חסימתית כתוצאה של גורמי סיכון אשר היו נוכחים בו, ללא קשר לאירוע החריג בעבודתו.

   התובע לא סבל ממגבלה כלשהי בעקבות האוטם החריף של שריר הלב אשר פגעה באזור מצומצם ביותר של הדופן התחתונה. מאידך, בעקבות האירוע החריג בעבודתו סבל מתעוקה קשה, אשר נבעה כנראה מסגירה מלאה של עורק אשר יתכן והיה פתוח באופן חלקי לפני האירוע החריג בעבודה, לאחר האירוע של האוטם החריף. על בסיס נתונים אלה, אני מעריך שהאירוע החריג בעבודתו של התובע היה אחראי בצורה בלעדית למגבלתו הרפואית הלבבית בתקופה שבין אשפוזו ב- 24.5.1999 ועד להתפתחות מחלה נוספת במערכת הכלילית של העורק השמאלי העוקף ב- 8.2.2000. מאחר והמחלה החדשה במערכת של העורק השמאלי העוקף התפתחה ללא קשר לאירוע החריג בעבודתו, החל מתאריך זה תלונותיו קשורות לשילוב של השפעת האירוע החריג בעבודתו והתקדמות טבעית במחלת הלב הכלילית על בסיס גורמי הסיכון שהיו נוכחים בו וזאת בשיעור של 50% של כל אחד משני גורמים אלה [ההדגשות הוספו, ס.א.]"