פסק-דין בתיק עבל 1458/04

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר אפרימי ומר הלפרין; בל 2658/01), בו נדחתה תביעת המערער להכיר בארוע נטען מיום 14.01.01 כבתאונה בעבודה.

2.      גירסת המערער, לפי האמור בתצהירו הינה כי, ביום 14.01.01 בשעה 16:30 לערך,  הוא הרים מיכל  אבוקדו. בזמן ההרמה הוא חש בכאב חד  בכתפו הימנית שגרם להתאבנות  היד, לנפילת המיכל ולאי יכולת להמשיך לעבוד. המערער טען בתצהירו, כי " עקב תאונה זו הפסקתי את עבודתי כחקלאי בשטח מרגע התאונה ולמעשה עקב התאונה אני עזבתי את המשק ואיני עובד יותר כחקלאי". כן טען המערער  כי ניגש לטיפול רפואי ביום 11.02.01. את השיהוי בפניה לטיפול הסביר המערער בכך שסבר שהכאב יחלוף מעצמו. המשיב (להלן - המוסד) דחה את התביעה שהגיש המערער. במכתב הדחייה צויין, כי " מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין האבחנה בגינה הוגשה התביעה לבין הארוע הנטען. מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". בטענותיו בבית הדין קמא הוסיף המוסד וטען כי ביום 14.01.01 לא אירעה לתובע תאונת עבודה ואף לא אירע לו ארוע תאונתי. 

3.      בית הדין האזורי דחה את התביעה, בציינו כי בגירסת המערער נפלה סתירה של ממש, שכן בתצהירו צויין כי לאחר הפגיעה לא היה יכול להמשיך ולעבוד בעוד שבהודעתו לחוקר המוסד, ציין כי " יום אחד הרמתי מיכל אבוקדו ... ואז הרגשתי כאבים בכתף הימנית חשבתי שמדובר במתיחה שתעבור המשכתי לעבוד ואחרי כשבועיים המקום התנפח פניתי לטיפול רפואי והתברר שיש קרע בשריר הכתף". בית הדין לא מצא שבהסברו של המערער לפיו המשיך לעבוד אך לא בעבודה פיזית, יש כדי לישב את הסתירה. במיוחד, לאור העובדה שהמערער לא העיד מי מחברי המושב, שלטענתו עמד עימם בקשר טלפוני אחרי האירוע על מנת להודיעם לבוא לקחת מיכלים.  בית הדין סמך קביעתו גם על העובדה כי המערער פנה לקבלת טיפול רפואי רק כחודש לאחר האירוע הנטען וכן על עברו הרפואי של המערער בתחום בעיות הכתפיים. 

4.      הצדדים ביקשו בישיבת קדם הערעור לשם קיצור זמן ההתדיינות, להכתיב  לפרוטוקול את טענותיהם שירשמו וייחשבו לסיכומים בכתב מטעמם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק. המערער טען כי אין סתירה בגירסתו באשר להמשך העבודה, ומכל מקום יש ליחס יתר חשיבות לתצהירו שניתן סמוך יותר לתאונה מאשר להודעה שניתנה לחוקר המוסד מאוחר יותר. כן טען המערער כי פנייתו המאוחרת לטיפול רפואי הוסברה בתצהירו, וכי תחילה סבר כי הכאבים יחלפו מעצמם. המערער טען כי בעוד המסמכים הרפואיים הנוגעים לכתפיו בתקופה שקדמה לתאונה מעטים, הרי שלאחריה מדובר בתלונות רבות בשל קרע בשריר הכתף. באת כוח המוסד טענה כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו, באשר עניינו בקביעת עובדות ובחינת מהימנות המערער.

5.      לאחר שעיינו בכלל החומר שבפנינו לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. בית הדין בחן את הראיות שבפניו ולאחר שנתן דעתו למשקלן ולסוגיית המהימנות, לא מצא לקבל את גרסת המערער. ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים ולא מצאנו כי הליך זה מצדיק סטייה מן הכלל האמור.   למעלה מן הצריך נוסיף, כי אכן בחינת גירסת המערער, לפיה מחד פגיעתו הייתה כה קשה עד כי נאלץ לשבות מעבודה לאחריה אך מאידך פנייתו הראשונה לרופא הייתה למעלה משלושה שבועות לאחר התאונה - מעלה על פניה תמיהה.

6.      בית הדין לא דן בתביעה שהגיש המערער למוסד בעילת  מיקרוטראומה.  משהמבקש הגיש בעניין זה תביעה נפרדת למוסד, הרי ככל שהיא נדחתה,  אין מניעה שהמערער יעשה להגשת תביעה לבית  הדין קמא בעניין זה, בכפוף להוראות הדין בדבר הגשת תביעה כאמור.

7.      סוף דבר - הערעור נדחה. אין  צו להוצאות.    

ניתן היום, י' אייר  התשס"ה (19.05.05), בהעדר הצדדים.

_______________      ______________          ____________________

        סטיב אדלר, נשיא         יגאל פליטמן, שופט                  נילי ארד,  שופטת        

         _____________________            _________________________

         מר אבישי ספיר , נציג עובדים                מר רפי פרבר, נציג מעבידים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: