פסק-דין בתיק עבל 1450/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.      המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי בירושלים (השופטת פרוז'ינין ונציגי הציבור מר גולו ומר בן חור; בל 2287/99) בה השיג על דחיית תביעתו מיום 3.5.93 לתשלום קצבת ילדים. התביעה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן- המוסד) בנימוק שהמערער אינו מתגורר בירושלים, ולכן אינו תושב ישראל הזכאי לתשלום קצבת ילדים.

2.      בית הדין האזורי, בגלגולו הראשון של תיק זה, דחה את תביעת המערער משום שלא האמין לגרסת המערער, לפיה הוא מתגורר בבית אביו בג'בל מוכבר שבירושלים ולא בבית שבנה בשיח' סעד שבשטחים. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו:

" ...כי נתגלו סתירות רבות בדברי התובע (המערער בענייננו- ע.ר.) הן לגבי העובדה המוסכמת בדבר הבית בשיך סעיד, והן באשר למשך שהותו בו לצורך שיפוצים. כל אלה מערערים מאוד את גרסתו של התובע בכללותה, ואת מהימנותו. לכך יש להוסיף כי אכן קשה להניח כי התובע מעדיף להתגורר בצפיפות בבית הוריו, כאשר ברשותו בית מרווח בשיך סעיד, אשר מחוץ לתחום (ראו לעניין זה דב"ע נב/90-0 ג'עאביס- המל"ל, ניתן ביום 27.3.92).

התובע נתבקש פעמים אחדות להמציא חשבונות חשמל, ואישור על מועד חיבור הבית בשיך סעיד לחשמל...

הימנעותו מהמצאת המסמכים הנ"ל מחזקת את הסברה כי התובע אכן מתגורר בביתו אשר מחוץ לתחום. יש להניח כי לו היו בידי התובע מסמכים התומכים בגרסתו, היו אלה מוגשים לבית הדין. זאת ועוד. התובע או בני משפחתו לא נמצאו בבית הוריו כאשר הגיע לשם חוקר הנתבע, והם התייצבו שם לאחר זמן, וככל הנראה נקראו ע"י בני המשפחה...

נציין כי ב"כ התובע ויתר על חקירת החוקר."

3.      בערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי בגלגולו הראשון חזר בו על טיעוניו לפיהם הוא מתגורר מאז ומתמיד בבית אביו בג'בל מוכבר וכי בבית בשיח' סעד התגורר למשך ימים ספורים בלבד בעת שעשה שיפוצים בביתו בג'בל מוכבר.

עוד הוסיף וטען המערער, כי קיימת חזקה שהוא תושב ירושלים וזאת מן הטעמים הבאים: הוא בעל תעודת זהות ישראלית ומוכר כתושב ירושלים על ידי מינהל האוכלוסין. מרכז חייו שלו ושל בני משפחתו הנו בירושלים, הוא עובד בירושלים, וילדיו לומדים בבתי ספר בירושלים. יתרה מזאת, אין חולק על כך כי עד שנת 1999 שילם המוסד למערער קצבת ילדים, וכי מדי חודש בחודשו משלם הוא דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות.

בערעור הודה בא כוח המערער כי, אכן, יש למערער בית גדול בשיח' סעד אשר הושכר משנת 1994 ועד שנת 1999. לטענת בא כוח המערער הדברים לא נטענו בתצהיר הראשון של המערער בשל טעות של בא כוחו הראשון של המערער.

4.      לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט בית דין זה (סגנית הנשיא אלישבע ברק- אוסוסקין, השופטת נילי ארד, השופט שמואל צור ונציגי הציבור גב' אורלי ביטי ומר מיכאל הילב; עבל 001383/01) בזו הלשון כי:

"יש להחזיר את העניין לבית הדין האזורי על מנת שיוסיף ויבדוק את העובדות באשר לתושבתו של המערער.

בית הדין יבחן את הטענה שתקופה ארוכה הבית בשיח סעיד היה מושכר וכן כי הוא מושכר היום. כן יבדוק בית הדין את המסמכים להם טוען המערער, לפיהם הוא נשא בהוצאות הדירה בג'בל מוכבר וכן יבדוק מי נשא בהוצאות של בית בשייח סעיד.

בית הדין יבחן את הטענה לפיה התצהיר נכתב על- ידי עו"ד שלא הסביר למערער את תוכנו.

בית הדין ישקול את מכלול העובדות תוך שהוא לוקח בחשבון שלמערער תעודת זהות ישראלית, ועל- כן, נטל הראיה לגבי תושבתו, מוטל על המוסד לביטוח לאומי. כמו- כן, ישקול בית הדין את העובדה שהמוסד לביטוח לאומי גבה מהמערער דמי ביטוח ודמי בריאות וכן שולמה לו קצבת ילדים, כל זאת כאילו היה תושב ישראל. בית הדין יבחן איזה משקל יש לתת לכך.

לאור האמור, מוחזר העניין לבית- הדין האזורי..."

5.      בית הדין האזורי בגלגולו השני של תיק זה (השופטת פרוז'ינין ונציג הציבור מר בן חור; בל 002287/99), שמע את הראיות והחליט כי:

..." התובע ובני משפחתו נשאלו על כך פעמים אחדות ובמפורש, ותשובת שלושתם הייתה חד משמעית, כי איש אינו מתגורר בבית (בשיח' סעד- ע.ר.) יש להניח כי לו אכן היה הבית מושכר באותו מועד, לא היו התובע ובני משפחתו מסתירים זאת, שהרי מדובר בעובדה התומכת בגרסת התובע כי הוא מתגורר בתחום ישראל. מן האמור לעיל עולה כי התובע הציג גרסאות רבות ושונות הסותרות זו את זו. יתר על כן, התובע עשה עלינו רושם בלתי אמין, ולא שוכנענו כי הוא דובר אמת. 

ב"כ התובע מדגיש בסיכומיו כי ילדי התובע המשיכו ללמוד בבתי ספר בירושלים. לעובדות אלה אין כל חשיבות בענייננו, שהרי על פי עדות התובע עצמו המרחק בין בית הורי אשתו בג'בל מוכבר לבין ביתו בשיח סעיד הינו  2 דקות ברגל... משכך, אין כל משמעות לעובדה שילדי התובע לומדים בירושלים והוא עובד בה.

באשר לתשלום דמי ביטוח ע"י התובע, כבר נפסק לא אחת כי תשלום דמי ביטוח כשלעצמו, אינו מקנה זכויות, אם אלה אינן קיימות מכוח החוק. כמו כן יש להדגיש כי על אף האמור בפסק הדין של בית הדין הארצי, לא הגיש התובע חשבונות מים וחשמל של הבית בשיח סעיד לתקופה הרלבנטית לתביעה זו, אלא רק לתקופה שמ- 2/2001. גם לבית בג'בל מוכבר לא הגיש התובע חשבונות מים וחשמל אלא חשבון ארנונה בלבד. חשבון זה אינו מעיד על כך שהתובע מתגורר שם."