פסק-דין בתיק עבל 1423/02

השופטת נילי ארד

1.      המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) דחה את תביעת המערער להכיר בו כנכה, כמשמעות הביטוי בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק), ככל שתביעה זו נוגעת לשנת 1999. המערער השיג על ההחלטה בפני בית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ונציגי ציבור מר רפאל פרל ומר דני מיבר; בל 1082/02), שדחה אף הוא את התביעה. על כך מוסב הערעור שלפנינו.

רקע עובדתי והמסגרת הנורמטיבית

2.       המערער, יליד 1940, לקה בשנת 1983 בליבו ונדרש לעבור ניתוח מעקפים. בשנת 1998 חלה הידרדרות במצבו הרפואי, בעטיה עבר צנתור. בעקבות החמרה נוספת, שחלה בחודש אוקטובר 2000 עבר צנתור נוסף. על רקע ההידרדרות במצבו הבריאותי הגיש המערער תביעה למוסד, על מנת שיוכר כנכה. המוסד קיבל את התביעה והכיר בנכותו של המערער כדלקמן:

מיום 2.2.1998 ועד יום 31.12.1998 נכות בשיעור 65%.

מיום 1.1.2000 ועד יום 31.12.2000 נכות בשיעור 65%.

מיום 1.1.2001 נכות צמיתה בשיעור 60%.

בנוגע לשנת 1999 נדחתה התביעה. הנימוק לדחייה, כפי שצוין במכתב הדחייה שנשלח למערער: "הואיל והכנסותיך ממשלח יד הן בסכום העולה על 25% מהשכר הממוצע, והן לא צומצמו ב-50% לפחות, במשך 90 ימים רצופים".  

3.      המערער השיג על קביעת שיעורי הנכות בפני ועדה רפואית לעררים, שקיבלה את הערר באופן חלקי והעמידה את נכותו הצמיתה של המערער על שיעור של 75% החל מיום 1.9.2000. ההחלטה בנוגע לדחיית התביעה ככל שהיא נוגעת לשנת 1999 נותרה בעינה.

4.      דחיית תביעתו של המערער בנוגע לשנת 1999 נבעה מהסתמכות המוסד על הוראות תקנה 6(2) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(צמצום בהשתכרות), תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). על פי סעיף 195(2) לחוק הביטוח הלאומי, נכה הוא מבוטח אשר "כושרו להשתכר מעבודה או משלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50%". מכוח סעיף 195 לחוק הותקנו התקנות. תקנה 6 דנה באופן חישוב ההכנסה, במקרים בהם לא הגיעה למינימום המפורט בתקנות, וקובעת חזקה בדבר השתכרות המבוטח כדלקמן:

"(1) אם בידו תעודה על תואר אקדמי או תעודת הסמכה לעסוק במקצוע, שמסלול הלימודים שלו נמשך 3 שנות לימודים על-תיכוניים לפחות - 110% מהשכר הממוצע;

(2) אם בידו תעודת בגרות או תעודת גמר ממשלתית לאחר שסיים 3 שנות לימודים על-יסודיים לפחות במסלול לימוד מקצועי, או 4 שנות לימודים על-יסודיים לפחות במסלול לימודים עיוני - 90% מהשכר הממוצע".

על פי קביעת המוסד, משלא המציא המערער תעודה המעידה כי הוא בעל תואר אקדמי, חלה בעניינו תקנת משנה 2, לפיה רואים את הכנסתו כאילו הייתה 90% מהשכר הממוצע. בהתבסס על כך, נקבע כי בשנת 1999 צומצמה הכנסת המערער בשיעור של 46.38% בלבד, פחות מהרף המינימלי של 50% שנקבע בסעיף 195 לחוק. 

ההליך בפני בית הדין האזורי

5.      בתביעתו לבית הדין האזורי טען המערער, כי שגה המוסד בכך שהחיל עליו את הוראתה של תקנה 6(2), בעוד אשר עצם עבודתו לאורך שנים כמורה בכיר בבתי ספר תיכוניים מעידה על היותו בעל השכלתו הגבוהה, מתוקפה הוא נכנס בגדר הוראתה של תקנה 6(1) לתקנות. אי לכך, יש לחשב את הכנסתו הקובעת כעומדת על שיעור של 110% מהשכר הממוצע. משכך, הצמצום בהכנסתו בשנת 1999 עולה על 50%, והוא זכאי להיות מוכר כ"נכה" במסגרת הוראתו של סעיף 195 לחוק.

6.      בבית הדין האזורי הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על בסיס סיכומים בכתב. בפסק הדין קבע בית הדין, כי תקנה 6(1) מחייבת המצאת תעודה על היות המבוטח בעל תואר אקדמי. המערער לא הציג תעודה כאמור בפני בית הדין, אלא הסתפק בתעודה המעידה על היותו עובד חינוך משנת 1964. בכך לא ראה בית הדין די, ועל כן קבע שהמערער "לא הרים את הנטל המוטל עליו בנסיבות העניין".

הערעור

7.      בטיעונו לפנינו פירט המערער את הסיבות למניעה בהצגת תעודה המעידה על היותו בעל תואר אקדמי, והן שתיים אלה: המסמכים המעידים על קורסים שלמד משך שלוש שנים, אוכלו בשריפה שפרצה בביתו בשנת 1973; שלוחת אוניברסיטת בר-אילן בעפולה, בה למד, נסגרה בינתיים. בנסיבות אלה, ביקש המערער שבית דין זה יכיר בהיותו בעל תואר אקדמי, כמסקנה מתבקשת מהיותו מורה בעל ותק של יותר מעשרים שנות הוראה בבתי ספר תיכוניים. לשיטתו, בוותק האמור יש כדי לענות על הדרישה בדבר "תעודת הסמכה לעסוק במקצוע, שמסלול הלימודים שלו נמשך 3 שנות לימודים על-תיכוניים לפחות". מטעמים אלה יש ליישם בעניינו את הוראותיה של תקנה 6(1) לתקנות תחת הוראתה של תקנה 6(2) ולקבוע את שכרו הקובע על בסיס 110% מהשכר הממוצע במשק.     

8.      המוסד לביטוח לאומי סמך טענותיו על פסיקתו של בית הדין האזורי.