פסק-דין בתיק עבל 142/06

השופט שמואל צור

1.         המערער, יליד שנת 1938, זכאי לקצבת זיקנה לפי חוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995. למערער מלאו 65 שנה בחודש מארס 2003, אך הוא המשיך לעבוד עד אפריל 2004 ובשל כך אושרה לו קצבת זיקנה מיום 1.4.04.

2.         בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעה שהגיש המערער בה טען כי, בנוסף לקצבת הזיקנה המגיעה לו לפי חוק הביטוח הלאומי, הוא זכאי גם למלוא גמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980. בית הדין האזורי (השופטת מרגלית פיקרסקי ונציגי ציבור מר מאיר זמיר ומר עוזי אבישר ותיק בל 4469/04) דחה את התביעה וקבע כי המערער זכאי אך ורק להשלמת גמלת הבטחת הכנסה בגובה ההפרש שבין קצבת הזקנה לפי חוק הביטוח הלאומי לבין תקרת הגמלה להבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה.

3.         על כך מלין המערער בפנינו. המערער מתבסס על חוברת מידע של המוסד לביטוח לאומי ועל פיה - כך לטענתו - מגיע לו גמלת הבטחת הכנסה מלאה בנוסף לקצבת זיקנה, בסכום כולל (לו ולאשתו) של 6,407 ש"ח. המערער מסתמך גם על התוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה לפיה, במשפחה של שני בני זוג, גובה גמלת הבטחת הכנסה למי שמקבל קצבת זיקנה הוא 37.5% מהשכר הממוצע.

4.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערער, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להידחות.

            חוק הבטחת הכנסה נועד להעניק גמלת קיום מינימלית למי שאין לו הכנסה מינימלית ממקורות אחרים, כגון - מי שאינו מסוגל לעבוד, מי שהגיע לגיל פרישה ועוד (סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה). מטרת החוק היא -

" להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים. גמלה לפי חוק זה תהיה הכנסתם היחידה של מי שאינם יכולים כלל לעבוד ולקיים עצמם, ותשלום הכנסה הנופלת מן הרמה הדרושה לקיום".

(דברי הסבר להצעת חוק הבטחת הכנסה תש"ם-1979, הצ"ח 1417, עמ' 1; וכן ראו עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר; לא פורסם. וכן דב"ע 450/97-04 המוסד לביטוח לאומי - חסן מוחמד; לא פורסם) והדברים ידועים.

5.         שיעור גמלת הבטחת הכנסה קבוע בסעיף 5 לחוק וקיימת בו הבחנה בין גמלה לזכאי שאין לו "הכנסה" (סעיף 5(א) לחוק) לבין גמלה לזכאי שיש לו "הכנסה" (סעיף 5(ב) לחוק). המושג "הכנסה" לפי חוק הבטחת הכנסה מוגדר בסעיף 9 לחוק והוא כולל " כל גמלה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי" (סעיף 9(א)(1)). לפי זה, מי שזכאי לקצבת זיקנה לפי חוק הביטוח הלאומי הוא בעל "הכנסה" ולכן חל עליו סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה הקובע כך:

" הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה".

            נוסחה זו משמעה שהגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה למי שיש לו "הכנסה" (לענייננו - קצבת הזקנה המשולמת למערער לפי חוק הביטוח הלאומי) היא בגובה ההפרש שבין ה"הכנסה" (היא קיצבת הזיקנה של המערער) לבין תקרת גמלת הבטחת ההכנסה המגיעה למי שאין לו הכנסה כלל כקבוע בתוספת השניה לחוק. הוראת סעיף 5(ב) לחוק ברורה והיא עולה מלשון החוק, ממבנה החוק וממטרת החוק. מכאן שהמערער אינו זכאי למלוא גמלת הבטחת הכנסה בנוסף לקצבת הזקנה אלא רק להשלמת גמלת הבטחת הכנסה בין שיעור קצבת הזקנה לה הוא זכאי לבין תקרת הבטחת הכנסה הקבועה בחוק. הא ותו לאו.

6.         במהלך הדיון ניסינו להעמיד את המערער על המשמעות הנכונה של הוראות החוק כאמור לעיל, אך הוא - בשלו - מסתמך על טבלאות ופרטי מידע כאלה ואחרים שהגיש לנו התומכים, לטענתו, בעמדתו. צר לנו על חוסר האמון שרוחש המערער - אדם משכיל ואינטיליגנטי - לפסיקת בית הדין האזורי ולדברי ההסבר שלנו ולא נותר לנו אלא להעלות את הדברים עלי - כתב ולדחות את הערעור.

            אין צו להוצאות.

ניתן היום ג' בתשרי, תשס"ו (25 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.