פסק-דין בתיק עבל 1402/02

השאלה הניצבת בפנינו בערעור זה היא, האם יש להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל המערער כ"פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. השופט מיכאל שפיצר, שופט בית הדין האזורי בחיפה, (בל 001646/99) דחה את תביעתו של המערער וקבע כי הפגיעה בשמיעה והטנטון של המערער אינם נובעים מחשיפתו  של המערער לרעש.

תמצית העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי

המערער הינו יליד שנת 1956. המערער עבד  כמנהל עבודה  במחלקת שוקולד במפעל תמ"י בחדרה משנת 1973 עד שנת 1998. במהלך  עבודתו נחשף המערער לרעשים חזקים שבקעו מהמכונות באולם הייצור במשך היום.   המערער  סובל מצפצופים  באוזניים ומירידה בשמיעה.

לטענת המערער כתוצאה מעבודתו נפגעה שמיעתו והוא סובל מטנטון קבוע. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת המערער להכיר  בפגיעתו כתאונת עבודה וציין כי הנזק בשמיעה התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי אשר אינו קשור בתנאי העבודה. עוד ציין המוסד לביטוח לאומי כי השפעת העבודה על מחלת  המערער  פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. בהסכמת הצדדים מינה בית הדין האזורי את ד"ר אליעזר ברקו כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין לשם בחינת הקשר הסיבתי בין עבודת המערער לליקוי השמיעה ממנו הוא סובל.בד"ר ברקו נשאל האם היה למערער הליך תחלואתי ובאיזו מידה השפיעה  העבודה על המחלה. ד"ר ברקו התבקש לבחון את האפשרות לקיומה של מחלת מקצוע שנגרמה מחשיפה לרעש אשר הביא לירידה בכושר השמיעה  בתדירויות הדיבור לאור עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ-85 דציבל. כן נשאל המומחה על אפשרות למיקרוטראומה.

ד"ר ברקו בדק את חוות דעתו של פרופסור פיינמסר, הסתמך על חומר רפואי שהיה בפניו, ובכלל זה בדיקות רפואיות משנת 1997. כן הסתמך ד"ר ברקו על בדיקות שמיעה נוספות שנערכו למערער לבקשתו של ד"ר ברקו. ד"ר ברקו ענה לשאלות הבהרה. מחוות דעתו ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי לדעתו נזקי השמיעה מהם סובל המערער אינם נובעים מעבודתו אלא הם תוצאה של הליך תחלואתי טבעי. ד"ר ברקו שלל את קיומה של מחלת מקצוע או מיקרוטראומה.

בבית הדין האזורי ביקש המערער לתקוף את חוות דעתו של ד"ר ברקו. המערער טען כי ד"ר ברקו התעלם מחוות דעת שהיו בפניו, לא נימק את חוות דעתו ולא השיב תשובות מלאות על שאלות ההבהרה. המערער טען כי יש להעדיף את חוות דעת מטעמו שניתנו על ידי פרופ'  פיינמסר וד"ר הנדלר. שניהם סברו כי הפגיעה בשמיעתו של המערער מקורה בחשיפתו לרעש בעבודה במפעל. המוסד לביטוח לאומי תמך בחוות דעתו של ד"ר ברקו. בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי מטעמו, ד"ר ברקו, ודחה את תביעתו של המערער. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו כי ד"ר ברקו גיבש את חוות דעתו לאחר ניתוח מקיף של ממצאים רפואיים והפניית המערער לבדיקות נוספות.

בערעורו טען המערער כי פגיעתו הינה מחלת מקצוע. המערער הלין על פסילת 29 שאלות הבהרה על ידי בית הדין האזורי. עוד הלין המערער על כך שבית הדין האזורי אימץ בפסק דינו את חוות דעתו של ד"ר ברקו. המערער טוען כי חוות דעתו של ד"ר ברקו לא נומקה כראוי ולא התייחסה לחוות דעתם של פרופ' פיינמסר וד"ר הנדלר. המערער טוען כי ד"ר ברקו לא התבסס בחוות דעתו על חומר רפואי מעברו. עוד טוען המערער כי ד"ר ברקו לא השיב לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו. המוסד לביטוח לאומי סמך על פסק דינו של בית הדין האזורי ועל חוות דעתו של ד"ר ברקו.

חומר הראיות

המערער היה במעקב אצל הרופא התעסוקתי ד"ר יהושע גושן. ד"ר גושן קבע בחוות דעתו מיום 15.3.1998 כי:

לאחר סיור במפעל, באזור עבודתו של הנ"ל, מצאנו שקיימים מוקדי רעש מעל  DB   - 85  במרבית אזורי  עבודתו, למרות שצויד בגיני - אזניים, חלה החמרה בפגיעה השמיעתית ולכן ניתן לקבוע שמצבו של הנ"ל  מחייב הרחקה מאזורי החשיפה לרעש מזיק מעל DB 85 בכל שטח המפעל.

ד"ר ישראל ברמה שחיווה את דעתו לבקשת המוסד לביטוח לאומי קבע כי למרות שהמערער היה חשוף  לרעש מזיק בחלק ניכר משעות עבודתו במשך שנים רבות, הרעש לא הזיק לו. עוד קבע ד"ר ברמה בחוות דעתו:

בתיק שתי בדיקות שמיעה ממכון דיבור ושמע הראשונה  מ- 27.5.97 והשניה מ- 31.1.97 ושתיהן עם תוצאות דומות.

לתובע ירידה עצבית - תחושתית בשתי האזניים בכל התדירויות עד ל- 40-35 דציבל. האודיוגרם  אינו מתאים לנזק מרעש. בנזק מרעש אין ירידה שווה בכל התדירויות, גם אחרי זמן ממושך.

כשאין עקומת שמיעה  אופיינית  אז גם הרעש  באוזניים  אינו מיוחס  לעבודה ולא מוכר  כמחלת מקצוע.

ד"ר ישראל ברמה שלל מחלת מקצוע ושלל קשר סיבתי בין עבודת המערער ברעש לבין הירידה בשמיעה. לדעתו ישנה "תרומה אישית תחלואתית שהיא הגורם הבלעדי לירידה בשמיעה ולטינטון".

פרופ' רפאל פיינמסר, שחיווה את דעתו מטעם המערער, קבע כי חשיפה לרעש הינה הסיבה לליקוי השמיעתי ממנו סובל המערער בציינו:

חשיפה ממושכת לרעש מזיק הנה  הסיבה השכיחה  ביותר לפגיעה בשמיעה. מר וותד עבר ללא ספק חשיפה מסוג זה וזאת לאור שעות העבודה המרובות ביום תחת חשיפה לרמות רעש גבוהות במקום עבודתו ובחוסר מיגון. נכון הוא כי עקומה אופיינית לחבלה אקוסטית מתאפיינת בירידה בטונים גבוהים מאשר  בשאר התדרים אולם על פני משך זמן נפגעות כל התדירויות  והעקומה משתטחת כמו במקרה זה -