פסק-דין בתיק עבל 1400/04

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר - שבע (סגנית שופט ראשי, השופטת יהודית גלטנר - הופמן ונציג הציבור דוד אלחדד; בל  1323/02), אשר דחה את תביעתו של המערער באשר לאופן חישוב פירעון ההלוואה שקיבלה אשתו המנוחה מקרן ההלוואות.

2.         בית הדין האזורי תיאר היטב את הרקע העובדתי בזאת הלשון:

"א.      המנוחה קיבלה הלוואה לרכישת רכב מיוחד לנכה. בחודש ינואר 2000 המליצה הועדה לגודל רכב על "רכב קובע" מסוג ניסאן לארגו שמחיר המחירון הינו 116,942 ש"ח.

ב.         לבקשת המנוחה אושרה רכישת רכב מסוג קאיה קרניבל עם מושב קרוני מחיר הרכב בזמנו היה בסך 149,884 ש"ח והוחלט על ידי הועדה, כי ההפרש בין מחיר הרכב הקובע לבין מחיר הרכב המאושר, ישולם על ידי הנכה.

ג.         הנכה קיבלה שתי הלוואות נפרדות לצורך רכישת הרכב. "הלוואה עומדת" וכן "הלוואה מקרן ההלוואות".

            למנוחה אושרה הלוואה עומדת בשיעור 75% משווי מיסי ה"רכב הקובע" בסך 31,481 ש"ח וכן הלוואה "מקרן ההלוואות" בסך 80% מחיר הרכב הקובע (ללא מיסים) בסך של 60,844 ש"ח.

ד.         הנכה רכשה את הרכב מסוג קאיה קרניבל בעזרת ההלוואות הנ"ל.

ה.        אשתו של התובע נפטרה ביום 2.2.01.

ו.          לאחר שנפטרה וביום 18.2.01 קיבל התובע מכתב המאפשר למשפחה להשתמש ברכב במשך 12 חודשים נוספים ללא החזר ההלוואות.

ז.         הנתבע הגיש תעודות עובד ציבור מטעם עובדת הציבור טולי מזל מיום 20.4.02 (נ/2) ומיום 28.5.03 (נ/1) המפרטת את סכומי ההלוואות שקיבלה המנוחה ושיעורי ההחזר שנדרש התובע להחזיר בגין פטירתה לרבות אופן החישוב.

ח.        התובע נדרש להחזיר את הלוואה שקיבל מקרן ההלוואות בתוספת ריבית בסך כולל של 63,156 ש"ח."

            הווה אומר המערער נדרש תחילה להחזיר את מלוא ההלוואה שנטלה אשתו ז"ל מקרן ההלוואות בתוספת ריבית והצמדה.

3.         לאחר שמיעת הראיות וסיכום הטענות מטעם המערער, הציע בא כוח המוסד לביטוח לאומי להפנות את המערער לוועדה למחיקת חובות אשר תחשב את החזר ההלוואה לקרן ההלוואות בהתאם לתנאים להחזר הלוואה עומדת. כלומר, המערער יחזיר לקרן ההלוואות 80% מתוך מחירו המלא של הרכב שרכש כערכו ביום  18.2.02, שנה לאחר פטירת אישתו.

המערער סירב להצעה, היות ולדעתו ראוי לערוך את החישוב להחזר ההלוואות על בסיס ה"רכב הקובע" שלפיו הן אושרו, ולא על בסיס הרכב שנרכש בפועל. כמו כן הדגיש, כי אם אשתו המנוחה לא הייתה נפטרת, הרי כעבור 5 שנים ממועד קבלת ההלוואה, היא הייתה הופכת למענק כך שאין להעניש את המערער על פטירת אישתו.

4.         בית הדין האזורי בפסק דינו דחה את התביעה והמליץ למערער לגשת לוועדה למחיקת חובות בקובעו, כי למערער אין זכות קנויה שחובו יתבטל בשל פטירת אשתו. בנוסף, המערער אינו יכול לכפות על המוסד לביטוח לאומי לערוך את החישוב להחזר ההלוואה על פי שוויו של "הרכב הקובע" גם אם שווי זה שימש בסיס לשיעור ההלוואה שניתנה.

5.         הצדדים התייצבו לישיבת קדם ערעור ביום 11.1.06, במסגרתה הומלץ לצדדים על פסק דין לפשרה מכוח סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984. באת כוח המוסד לביטוח לאומי התנגדה ובעקבות זאת הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב וסיכומיהם הועברו למותב בהתאם לתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי - דין), התשנ"ב - 1991.

6.         בא כוח המערער טען כי:

א.        המערער, בהתאם לסעיף 13 להסדר, לא הפר את ההתחייבות בכך שאשתו נפטרה, לכן אין לדרוש ממנו החזר של ההלוואה.

ב.         החישוב של המוסד לביטוח לאומי אינו הגיוני מתמטית, מפני שערך ההלוואה שאשת המערער ז"ל הייתה רשאית לקבל חושב לפי 80% מרכב ניסן לארגו ללא מיסים ואילו את ההחזר דורש המוסד לביטוח לאומי לפי 80% מערכו של רכב קאיה קרניבל, אשר נרכש באמצעות ההלוואה.