פסק-דין בתיק עבל 1377/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט שמואל טננבוים; תיק בל 1774/03) שדחה את תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 24.1.02 כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי).

2.                 בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כי המערער לא הוכיח ארוע חריג עובר למועד בו לקה באוטם ולכן, גם לא מצא שיש מקום למנות מומחה ו/או יועץ רפואי. בית הדין האזורי נימק את דחיית התביעה בכך, שבמסמכים הרפואיים לא הוזכר אירוע חריג, הנטען על ידי המערער, העדים אשר העידו שלוש שנים לאחר קרות האירוע, העידו שהאירוע התרחש בראשית השנה, או בחודש ינואר, אך לא זכרו את היום המדויק בו התרחש האירוע החריג, וכל אחד מהם תאר את האירוע באופן שונה, המערער לא המציא מסמך נוסף מעבר לגירסה שהגיש למוסד לביטוח לאומי המלמדת כי אכן במועד 23.10.03 התקיימה הישיבה המתוארת על ידו. משכך, בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח כי ארע אירוע חריג בעבודה סמוך למועד בו לקה באוטם.

3.                  עיקר טענותיו של בא כוח המערער בערעור שבפנינו הן, כי בית הדין האזורי הסיק מסקנות שגויות מהראיות שהיו בפניו. טענתו מתייחסת לכך שבית הדין האזורי ייחס משקל רב לעובדה שהרופאים לא ציינו כי מדובר בתאונה בעבודה. לטענתו, יש להבחין בין גרסה ממנה עולה ממצא פוזיטיבי לבין העדר גרסה לגבי אירוע כלשהו, עובר לבוא האוטם וכי המערער הרים את נטל ההוכחה כי ארע ויכוח חריג אשר גרם לבואו של אוטם שריר הלב ביום 23.1.02.

4.                  באת כוח המוסד לביטוח לאומי, טענה, כי בית הדין האזורי ביסס קביעותיו על מכלול הראיות והתרשמות ישירה מהעדים שהעידו לפניו. בית הדין האזורי קבע קביעות עובדתיות. הלכה פסוקה היא שרק במקרים קיצונים וחריגים תתערב ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות. בנוסף המערער לא המציא כל מסמך אשר מעיד על קיומה של הישיבה, שלטענתו, התקיימה ביום 23/1/02 על אף שהישיבה הייתה רבת משתתפים וכללה עורך-דין. לטענת בא כוח המוסד, הימנעות המערער מהבאת ראייה למועד הישיבה, על אף שידע על קיומה של ראיה,  היא כדין הודאה, שאילו הובאה אותה ראייה הייתה פועלת לחובת המערער.

דיון והכרעה

5.         הכלל הוא שיש במסמכים רפואיים כדי ללמד, לכאורה, על אמינות גרסתו של המערער. במקרה שבפנינו המערער הגיע לבית חולים עם אוטם בשריר הלב ואין רישומים המקשרים את האוטם לתאונה בעבודה אך גם אין במסמכים הרפואיים גרסה הסותרת, באופן פוזיטיבי, את תביעתו.

6.         המערער העיד, מטעמו, שני עדים, שנכחו באותה ישיבה והעידו, כי הם זוכרים את הישיבה הזאת כאירוע חריג, משום שהתובע מאוד התרגז וכתוצאה מכך לא חש בטוב, הלבין, והלך לביתו. וכאשר שאלו עליו לאחר מכן נאמר להם כי המערער לקה באוטם בליבו. גרסת העדים תואמת את התביעה שהגיש המערער לביטוח הלאומי ואת עדותו בבית הדין. אציין כי בית הדין האזורי לא קבע כי התרשם מן המערער ומן העדים מטעמו - כבלתי אמינים.

7.         בחינת מכלול העדויות שהובאו בבית הדין האזורי מלמדת, לדעתי, על מסקנה שונה ממסקנתו של בית הדין האזורי, ולהלן אפרט:

אמנם נכון הוא כי במסמכי בית החולים לא מצויין אירוע חריג בעבודה. אולם, מנגד, להעדר הרישום במסמכים הרפואיים עומדים שני עדים שהיו נוכחים באירוע ואישרו בתצהיריהם כי היתה ישיבה בתחילת השנה בנושא האבטחה וכי במהלכה המערער התרגז מאוד, החוויר ונראה לא טוב. המערער אמר שאינו חש בטוב והלך לביתו.

העדים גם הצהירו כי התעניינו בשלומו, בסמוך לאחר הישיבה, ונאמר להם שהמערער לקה באוטם שריר הלב. גם אם עד אחד זכר יותר פרטים לגבי תוכן הישיבה מן העד השני, אין בכך כדי ללמד על סתירת מהותיות בעדותם. וכאן יש לציין כי הפרט המהותי והחשוב אומת בעזרתם של שני העדים, והוא - עצם קיומה של ישיבה עם חברת האבטחה והעובדה שבמהלכה המערער התרגז באופן יוצא דופן ואף חש שלא בטוב. שני העדים אישרו ששמו לב במהלך אותה ישיבה כי המערער החוויר ולא נראה טוב ואמר שהוא אינו חש בטוב והולך לנוח. שני העדים גם אישרו כי התעניינו בשלומו של המערער. מר גיל הוזמן התקשר למחרת היום ואז נודע לו ממזכירתו כי המערער לקה בהתקף לב ומר שרון צבי התעניין מספר ימים לאחר מכן ונאמר לו כי המערער אושפז עקב התקף לב.

עדויות אלה משמשות כראיה מספקת, אף בהעדר הרישום במסמכים הרפואיים. לכך יש להוסיף כי המערער תאר את הארוע כבר בהודעתו בפני החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי.

גם העובדה שאין מסמך המאשר את מועד הישיבה המדויק אין בו כדי לערער את אמינותו של המערער. העדים אישרו כי מיד לאחר אותה הישיבה התעניינו בשלומו של המערער ואחד מן העדים, מר גיל הולצמן, אף העיד כי התקשר למחרת יום הישיבה וכבר אז נאמר לו כי המערער לקה בהתקף הלב. ומכאן - שהמערער אושפז למחרת הישיבה ואם אושפז ביום 24.1.02 הרי שהישיבה היתה ביום 23.1.02.

8.         אשר על כן, דין הערעור להתקבל. התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי, שיבחן האם האוטם קשור למצבו הרפואי הקודם של המערער או לאירוע החריג בעבודה.

            אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' בטבת תשס"ו (5 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.

________________________               ______________    _________________

אלישבע ברק אוסיסקין, סגנית הנשיא   יגאל פליטמן, שופט     ורדה וירט-ליבנה, שופטת

__________________               ________________

נציג ציבור אליהו בן גרא                      נציג ציבור מר מאיר גד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: