פסק-דין בתיק עבל 1294/04

1.         האם כדין נשללה קצבת הנכות לה היה זכאי המערער, לטענתו? זו השאלה העומדת לדיון בפנינו בערעור זה על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 002217/02 ; סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציג הציבור מר אנקווה).

הרקע העובדתי

2.         המערער, יליד 1944, הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) כ"נכה" ונקבעה לו דרגת אי כושר להשתכר בשיעור 75% החל מיום 28.8.1988. לאור האמור, קיבל המערער החל מחודש אוגוסט 1988 מהמוסד קצבת נכות בשיעור 100%.

3.         ביום 13.2.2000 החל המערער לעבוד כהנדסאי אלקטרוניקה בחברת "ישראליפט שירותים בע"מ". המערער לא דיווח למוסד על קבלתו לעבודה ועובדה זו נודעה למוסד באקראי , כאשר הגיש המערער תביעה לתשלום דמי פגיעה עקב תאונת עבודה, שעבר, לטענתו. יצויין, כי גם במועד בו עבד המערער בעבודתו המשיך לקבל קצבת נכות.

4.         משנודע למוסד כי המערער החל לעבוד חייב המוסד את המערער להשיב לו את הקצבאות ששולמו לו בתקופת עבודתו, זאת למעט ששת החודשים הראשונים לעבודתו בהם הכיר המוסד כחודשי הסתגלות.  לטענת המוסד, משהחל המערער לעבוד והשתכר סכום של 3,254 ש"ח, אין לראות בו יותר כמי שהשתכרותו צומצמה ב-50% או יותר (הגדרת המונח "נכה" בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995), ולכן אין זכאי לקצבת נכות.

5.         בתביעה שהגיש המערער לבית הדין האזורי טען כי יש לראות בו כמי "שבידו תעודה על תואר אקדמי או תעודת הסמכה לעסוק במקצוע, שמסלול הלימודים שלו נמשך שלוש שנות לימודים על תיכוניים לפחות". בנסיבות אלה, על פי תקנה 6(1) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) הכנסתו היא 110% מהשכר הממוצע במשק. מכיוון שבעבודתו הרויח המערער 45% מהשכר הממוצע במשק ניתן לומר כי איבד  50% מהשתכרותו, ולכן זכאי הוא לתשלום קצבת נכות גם בתקופת עבודתו. עוד טען המערער כי מהשכר שהרויח יש לנכות את הוצאות הנסיעה ששולמו לו שאינן מהוות שכר אלא החזר נסיעות. אם ינוכו הוצאות הנסיעה, ניתן יהיה לומר כי השתכרותו צומצמה ב-50% או יותר.

6.         בית הדין האזורי דחה תביעתו של המערער, תוך שהוא קובע כי הוצאות הנסיעה ששילם מעבידו של המערער הינם בגדר הכנסה מעבודה לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - פקודת מס הכנסה). בית הדין האזורי ציין גם כי לא עלה בידי המערער להציג תואר אקדמי או תעודת הסמכה לעסוק במקצוע, ולפיכך ההוראות הקבועות בתקנה 6(1) לתקנות אינן מתקיימות בו.

7.         בערעור שהגיש חזר המערער על הטענות שהשמיע בבית הדין האזורי. במהלך ישיבות מוקדמות שהתקיימו בבית דין זה הסכים המוסד למחוק חלק מהחוב שהצטבר לחובת המערער בשל קבלת קצבת נכות בתקופת עבודתו. על אף האמור עמד המערער על ערעורו תוך שהוא חוזר וטוען כי הוא בעל תעודת הסמכה לעסוק במקצוע.

8.         במהלך הדיון שהתקיים בפנינו הציג המערער מסמך מיום 8.2.2006 מטעם משרד החינוך, לפיו על סמך לימודיו של המערער בבית הספר להנדסאים נקבעו לו בחינות השלמה במקצועות מסויימים.  לטענת המערער, במסמך זה יש די כדי לענות על החלופה הקבועה בתקנה 6(1) בדבר "תעודת הסמכה לעסוק במקצוע, שמסלול הלימודים שלו נמשך 3 שנות לימודים על-תיכוניים לפחות".

9.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו ובמסקנותיו, ולא נמצא טעם משפטי להתערבותנו בו. משכך הוא, נחה דעתנו כי פסק הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו, על פי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, ודין הערעור להידחות.  על האמור נוסיף, כי במהלך הדיון בערעור לא עלה בידי המערער להציג תעודת הסמכה לעסוק במקצוע. אף טענותיו של המערער בכל הנוגע לניכוי רכיב הוצאות הנסיעה משכרו דינן להידחות, לאור האמור בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה וסעיף 1 לתקנות.

10.       סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אלול, תשס"ו (21 ספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

________________    _________________      _______________

  הנשיא סטיב אדלר        השופט עמירם רבינוביץ        השופטת נילי ארד

___________________      ____________________

נציג עובדים, שלום חבשוש       נציג מעבידים, הלל דודאי

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: