פסק-דין בתיק עבל 129/07

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת הראשית ורד שפר ונציגי הציבור מר אברהים בויראת ומר נפתלי לוין; בל 2592/05), בו נדחתה תביעת המערערת כנגד החלטת המשיב (להלן- המוסד) לדחות את תביעתה לתשלום דמי אבטלה. 

2.      מתלושי השכר שצירפה המערערת לתביעתה למוסד עולה, כי בתקופה הרלבנטית לתביעה, עבדה המערערת ב"קו הצניעות" תמורת שכר יומי, החל מחודש ספטמבר 2004 ועד לחודש מרץ 2005, ומחודש אפריל 2005 ועד לחודש אוגוסט 2005 עבדה המערערת ברשת "אורט", תמורת שכר חודשי.

3.      המוסד דחה את תביעת המערערת לתשלום דמי אבטלה, כאמור, מן הטעם שהמערערת צברה רק 295 ימים מתוך 300 הימים הנדרשים לשם צבירת תקופת האכשרה הנדרשת על פי סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

ההליך בבית הדין האזורי:

4.      במהלך הדיון המוקדם שנערך בתיק זה, טענה ב"כ המערערת כי המערערת פוטרה מרשת "אורט" בעקבות כניסתה להריון, וכי לולא היו מפטרים אותה שלא כדין- הייתה צוברת את תקופת האכשרה הנדרשת. לאחר הדיון המוקדם, הגישה המערערת תצהיר עדות ראשית מטעמה, בו טענה כי עבדה יותר מ-300 ימים במהלך התקופה הרלבנטית, וכי תלושי השכר שקיבלה אינם משקפים את ימי עבודתה בפועל.

5.      בדיון שהתקיים ביום 8.11.2006 הודיעו ב"כ הצדדים כי בין שתתקבל גרסת המערערת ובין שתתקבל גרסת המוסד, עבדה המערערת בפועל פחות מ-300 ימים בתקופה הרלבנטית, שכן לפי גרסת המערערת עבדה בפועל 298 ימים, ועל פי גרסת המוסד עבדה המערערת בפועל 295 ימים. לאור האמור, הועמדה השאלה המשפטית בתיק זה בשאלה האם נכללים ימי פדיון החופשה שקיבלה המערערת בסיום עבודתה בתקופת האכשרה לצורך קבלת דמי אבטלה.

6.      בית הדין האזורי קבע, כי לצורך הכרעה בשאלה זו, יש לבדוק האם פדיון החופשה ששולם למערערת הינו בגדר שכר ששולם לעובד על פי הוראת סעיף 158 לחוק; וכן האם המעביד היה חייב בתשלום דמי ביטוח אבטלה בגינו.

לגבי השאלה הראשונה, הקיש בית הדין האזורי מפסק הדין בתיק דב"ע מז/89-02 המוסד לביטוח לאומי - יהודית רוזנבאום, בו נקבעה הבחנה ברורה בין ימי הודעה מוקדמת לבין תמורת הודעה מוקדמת. לגבי תמורת הודעה מוקדמת נקבע, כי תשלום זה איננו בבחינת שכר. לפיכך קבע בית הדין האזורי, כי גם התשלום בגין פדיון חופשה שנתית המשולם לעובד לאחר סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, איננו שכר בגין ימי עבודה, אלא פיצוי הניתן לעובד בגין ימי החופשה שלא ניצל במהלך תקופת עבודתו. כך גם לגבי פיצויי הלנת שכר- פדיון חופשה לא ישא בפיצויי הלנת שכר, בשונה מדמי חופשה, אשר ישאו פיצויי הלנת שכר אם לא שולמו במועדם. זאת ועוד. בסעיף 161(ג) הדגיש המחוקק באופן מפורש, כי ימי אבל וימי מחלה יכללו בתקופת האכשרה, אף אם לא שולמו עבורם דמי ביטוח. בית הדין האזורי פירש, כי הסיבה להכללתם של ימים אלו היא, שהתשלום עבורם נעשה במהלך קיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, וזאת בשונה מתשלומים אשר משולמים לאחר ניתוקם, כמו פדיון חופשה.

באשר לשאלה השניה קבע בית הדין האזורי, כי משמדובר בתשלום ששולם, כאמור, לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הרי שאין מדובר בתשלום ששולם ל"מבוטח", מאחר ואינו עובד, אף אם שולמו בגין תשלום זה דמי הביטוח.

בהערת אגב ציין בית הדין האזורי, כי קבלת הגישה העקרונית לפיה יש לכלול את פדיון החופשה בתקופת האכשרה, תוביל לשאלות שיעלו בקשר לאופן החישוב הנכון של ימים אלו, בהתאם לחוק חופשה שנתית, או לפי הסכם קיבוצי או צו הרחבה כזה או אחר.

לאור האמור, על דעת השופטת ונציג המעבידים- נדחתה התביעה.

נציג העובדים, שהיה בדעת מיעוט בתיק זה, גרס כי יש לקבל את התביעה, שכן למערערת חסרים ימים ספורים בלבד לשם השלמת תקופת האכשרה, בעוד שהייתה זכאית לקבל ימי חופשה הרבה מעבר למספר הימים החסרים. לו הייתה המערערת מנצלת את ימי החופשה שעמדו לרשותה, הייתה משלימה את תקופת האכשרה. זאת ועוד. המערערת שילמה דמי ביטוח עבור ימי החופשה, ועל כן מן הראוי לקחתם בחשבון לעניין תקופת האכשרה.

ההליך בפנינו:

5.      המערערת טענה בערעורה, כי על פי פסיקת בתי הדין לעבודה, במקרים גבוליים דוגמת המקרה שבפנינו, ובמקרים של ספק, נוטים בתי הדין לפסוק לטובת המבוטח. עוד נטען, כי חששו של בית הדין האזורי מפני פתיחת פתח למחלוקות סביב מספר ימי החופשה המגיעים לעובד אינו רלבנטי למקרה הנדון, שכן המערערת טענה לימי החופשה המינימליים הקבועים בחוק חופשה שנתית.

6.      במהלך ישיבת קדם הערעור הראשונה שנערכה בתיק זה, ביקש ב"כ המוסד לבדוק שנית את החשבון של צבירת תקופת האכשרה של המערערת. ביום 7.5.2007 הודיעתנו ב"כ המוסד, כי גם על פי בדיקה נוספת שנערכה למערערת, נמצא כי צברה רק 295 ימי עבודה. לפיכך הוזמנו הצדדים לישיבת קדם ערעור נוספת, בה נקבע כי התיק יועבר לדיון בפני מותב, לאור השאלה המתעוררת בו.

7.      בסיכומיו תמך המוסד בפסק דינו של בית הדין קמא, והדגיש, כי כאשר מדובר בעובד יומי, סעיף 161 לחוק מפרש כי חישוב תקופת האכשרה ייעשה על פי ימי עבודה בפועל, בניגוד לעובד חודשי אשר תקופת האכשרה הנלקחת בחשבון לעניינו, היא תקופה של חודש קלנדארי מלא. גם בדברי ההסבר להצעת החוק מפורש, כי לגבי עובד יומי יש צורך בחישוב ימי העבודה בפועל בלבד. זאת ועוד. על פי נהלי המוסד, תשלום פדיון חופשה אינו מחויב בתשלום דמי ביטוח. עוד טען ב"כ המוסד, כי אף לו הייתה המערערת מנצלת ימי חופשה אלו במהלך תקופת עבודתה, לא היו ימים אלו נכללים במסגרת תקופת האכשרה.

8.      בסיכומיה חזרה המערערת, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלתה במסגרת הערעור.

9.      בדיון העיקרי חזרה ב"כ המערערת על טענתה שהועלתה בפני בית הדין האזורי, ושנזנחה בשלבים המתקדמים יותר של הדיון, לפיה המערערת פוטרה בשל הריונה, ועל כן אין זה מן הראוי שתיפגע מפיטוריה שנעשו שלא כדין, גם בכך שלא תהא זכאית לתשלום דמי אבטלה. הוחלט כי ב"כ המערערת תשלים טיעוניה בהקשר זה, וכן ניתנה האפשרות לב"כ המוסד להגיב על השלמת הטיעון.