עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
1285-04
05/01/2006
|
בפני השופט:
1. סגנית הנשיא אלישבע ברק - אוסוסקין
2. עמירם רבינוביץ
3. ורדה וירט ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
בן ציון בנרויה
עו"ד דניאל ורשבסקי
|
הנתבע:
המוסד לבטוח לאומי
עו"ד משה אהרון
|
| פסק-דין |
השופטת ורדה וירט - ליבנה
1. המערער לקה באוטם שריר הלב ביום 18.10.2000 במהלך עבודתו כמנהל סניף בנק דיסקונט בשכונת התקווה. המערער ביקש כי תביעתו זו תוכר כתאונת עבודה על פי הוראת חוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - "
החוק" או "
חוק הביטוח הלאומי") המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו והוא פנה לבית הדין האזורי בתל - אביב אשר דחה את תביעתו וקבע כי לא הוכח אירוע חריג במועד בו לקה המערער באוטם ועל כך הערעור שבפנינו.
2. בית הדין האזורי בתל- אביב (השופטת חגית שגיא תיק ב"ל 4345/01) קבע כי לאחר ששמע את העדויות והראיות שהובאו בפניו,לא הונחה תשתית עובדתית לאירוע חריג בעבודתו של המערער באותו היום שלקה באוטם.
מסקנתו זו של בית הדין האזורי נסמכה בעיקר על דבריו של המערער, בפני החוקר של המוסד לביטוח לאומי ועל הסתירה בין גרסתו בפני החוקר לבין גרסאותיו בשלב הגשת התביעה והגשת תצהיר עדות ראשית. ובמה דברים אמורים?
3.
ותחילה הרקע העובדתי
א. המערער שימש כמנהל סניף בנק דיסקונט בשכונת התקווה במשך שנתיים וחצי כאשר לפי דבריו, מדובר בסניף שלקוחותיו קשים במיוחד וכי פעמים רבות הוא נתקל בויכוחים ואיומים מצד לקוחותיו ולעיתים אף נזקק להזמין שוטרים על מנת להרגיע את הרוחות.
המערער תאר בפרוטרוט את הלחצים הכרוכים בעבודתו כמנכ"ל הסניף. באשר למועד בו לקה באוטם שריר הלב - 18.10.2000- המערער מתאר תחילה את אותו היום במכתב שצירף לטופס בשעה שהגיש תביעה בפני המוסד לביטוח לאומי כך:
בתאריך 13.10 לערך הגיעו זוג מלקוחות הסניף לסניף שכונת התקווה בבקשה לקבלת הלוואה, שכביכול הובטח על ידי מספר חודשים קודם. הוסבר ללקוחות שאינם עונים על דרישות הבנק לקבלת הלוואה ללא בטחונות מתאימים. כתוצאה מתשובתי זו הפכה השיחה לשיחה צעקנית, אלימה, תוקפנית מצידם מלווה באיומים בי לא יעזבו את הסניף ללא קבלת ההלוואה. איימתי על הלקוחות כי אזמין את המשטרה מאחר וחששתי מפגיעה פיזית שהייתה מאוד קרובה לכך. כאשר הלקוחות ראו שאני עומד להזמין משטרה עזבו את המקום, בסגנון תקיף ומאיים ואמרו כי יבואו לסניף מדי יום, ובאופן מוזר בהחלט נתקבלו שיחות אנונימיות לטלפון הישיר שלי ללא שהייתי מסוגל לזהות מי הדוברים ובו איומים וקללות. ביום האירוע התקבלה שיחה אנונימית נוספת מלווה בקללות עלי ועל משפחתי, סגרתי את הטלפון ולפתע הרגשתי מחנק וכאבים עזים בחזה".
ב.
בהודעתו בפני החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, המערער מזכיר את אותה שיחת טלפון אנונימית עם איומים וקללות כלפיו כשהוא מאמין שזה קשור ללקוחה שצעקה עליו ארבעה ימים קודם לכן אולם לאורך הודעתו, הוא מדגיש כי הוא מייחס את בואו של האוטם לעבודתו במשך השנים באותו הסניף ואין הוא מייחס זאת לאירוע מסוים.
ג. בכתב התביעה המערער מייחס את הסיבה לבואו של האוטם באותו מועד מפאת שיחת טלפון אנונימית ובתצהירו מוסיף גם שיחה טלפונית נוספת עם עובד אחר בשם שוקי, בקשר ללקוח גדול בבנק, שמיד בסמוך לאחרי שתי השיחות הללו חש ברע וביקש להזעיק אמבולנס. כתמיכה לשיחה עם העובד שוקי, המערער העיד מטעמו את גב' שיפרה צדקה לגבי השיחה עם שוקי.
ד. ריבוי הגרסאות והעובדה שהמערער בתחילה שייך את מחלתו למתח מתמשך בעבודתו בסניף שבשכונת התקווה הביאו לכך שבית הדין האזורי דחה את התביעה.
4
דיון והכרעה
א. שיחת הטלפון האנונימית עם לקוח שאיים וקילל הוזכרה על ידי המערער מן ההתחלה, עוד במכתב שצירף לטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי וגם בית הדין האזורי לא שלל את קיומה של אותה שיחה. בית הדין האזורי לא קיבל את גרסתו המאוחרת של המערער לגבי השיחה הנוספת עם שוקי ובאשר לשיחה עם הלקוח האנונימי, בית הדין האזורי קבע שאינה מהווה אירוע חריג לאור תיאורו של המערער את עבודתו היומיומית.
ב. והשאלה הנשאלת היא האם שיחת הטלפון האנונימית, שבסמוך לאחריה, המערער חש ברע ועליה סיפר המערער מלכתחילה, יכולה להיות, לכאורה, אירוע חריג המצדיק מינוי מומחה רפואי בטרם תוכרע תביעתו של המערער, לגופה.
ועל כך, לדעתי, יש להשיב בחיוב, וזאת בהסתמך על פסיקת בית הדין הזה בדב"ע נד/ 268-0
ניב יוסף - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ח, 143 בעמוד 146 נאמר:
"יאמר תחילה כי אירוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח אירוע חד פעמי, גם אירועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים או אחת לכמה שבועות יכול ולא יהיו שיגרתיים לעבודה - הכל מותנה בעוצמתם... ובהתייחס לנפגע הספציפי שכן מדובר בו ולא בנהגי מוניות ככלל".
ובהמשך:
"אם נוסיף על כך את סמיכות הזמנים בין הנסיעה הנדונה לבין הכאבים בהם נתקף המערער שבישרו את בוא האוטם ואת אשפוזו באותו היום כי אז הננו סבורים שסופקה ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין התקרית הנדונה לבין בוא האוטם בו לקה המערער בסמוך לה".
בית הדין הזה חזר על הלכה זו גם בעב"ל 465/97
זאב און - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) עב"ל 119/98
מוחמד ספייה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם).