פסק-דין בתיק עבל 1258/04

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה סאמט; בל 1588/98), בו הוכרה מחלה בה לקה המשיב בשנת 1995 כפגיעה בעבודה. הדיון בהליך נוהל על דרך של סיכומים בכתב, לבקשת באי כח הצדדים.

2.      עובדות המקרה מפורטות בפסק דינו של בית הדין קמא ועיקרן באלה: המשיב הועסק בחברת סולל בונה בע"מ החל ביום 14.06.05 ועד ליום 23.01.05; בחודשים דצמבר 1994 - ינואר 1995 ביצע המשיב עבודות צביעה בחניון תת קרקעי ללא מערכת איורור למעט פתחי כניסות ויציאות; המשיב ביצע עבודתו ללא ציוד מגן; במהלך תקופת עבודתו סבל המשיב מכאבי ראש, סחרחורות, כאבי בטן וחולשה; ביום 17.01.95 פנה המשיב לראשונה לקבלת טיפול רפואי בשל פריחה. המשיב אושפז בבית חולים קפלן ברחובות ובהמשך טופל בבית החולים שערי צדק בירושלים.

3.      בית הדין קמא מינה כמומחה - יועץ רפואי את פרופ' כראל (להלן - המומחה) כדי שיתייחס לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין העבודה למחלה בה לקה המשיב כמו גם לשאלת היחס בין תרומת העבודה לתרומת גורמים אחרים להתפתחות המחלה. המומחה ציין, כי " בהתחשב באופי הסוער של מחלתו והעדויות על חשיפה לא מבוקרת לאדי עופרת, אני סבור שיש סיכוי רב שהרעלת עופרת היוותה מרכיב לא מבוטל במחלתו". עם זאת ציין המומחה, כי מאחר " שמספר תסמינים מהתמונה המורכבת שממנה סבל המשיב בערך בינואר 1995 משותפים למספר אבחנות רפואיות שונות" הוא מציע לבצע בדיקה חוזרת של הפרפרטים מן הביופסיה של הכליה לצורך זיהוי עופרת ברקמת הכיליה. במענה לבקשה האמורה, השיב פרופ' רוזנמן, מנהל המכון לפתולוגיה בבית החולים שערי צדק, כי בדק מחדש את ביופסית הכליה של המשיב, וכי " לא נמצאה כל עדות לשינויים כתוצאה מהרעלת עופרת... בביופסיה זו היו שינויים של דלקת גלומרולרית חריפה של הכיליה, בעוד שהשינויים בהרעלה מעופרת מצטיינת בשינויים באבוביות הכיליה (גופיפי הסגר תוך גרעיניים וציטופלסמטיים) שלא זוהו בביופסיה זו. מאחר ולא הועלתה באשפוזו של המשיב האפשרות של הרעלת עופרת, ומאחר ובביופסיה לא נצפו אז (וגם היום בבדיקה החוזרת), הסימנים המובהקים להרעלת עופרת המתוארים לעיל, לא בוצעו הבדיקות המיוחדות לזיהוי נוכחות עופרת בביופסית הכליה". אחרי קבלת תשובת פרופ' רוזנמן, השלים פרופ' כראל את חוות דעתו בקובעו שהמדובר במחלה עצמונית אוטו - אימיונית וכי אין מדובר במחלה תעסוקתית. 

4.      בית הדין קמא מצא לקבל את תביעת המשיב, למרות האמור בחוות דעתו המשלימה של המומחה, תוך שקבע כי לא בוצעו בדיקות לנוכחות זיהוי עופרת שהיה בהן כדי לאמת או לשלול את האפשרות כי מדובר בהרעלת עופרת , וכי " כאשר המדובר במחלה עם מעורבות רב מערכתית, ובהתייחס לתנאי עבודתו ולתיעוד הרפואי שהובא בפני המומחה הרפואי, לא מצאתי לנכון ליתן משקל ראייתי נכבד למסמך פרופ' רוזנמן ואני מאמצת את האמור בחוו"ד הראשונות שניתנו ע"י המומחה הרפואי באשר לקיומו של קשר סיבתי רפואי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו...".

5.      באת כח  המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) טענה בערעור שבפנינו, כי המומחה בחוות דעתו המשלימה שלל קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלת המשיב בצורה מפורשת. לשיטת המוסד,  טעות יצאה מלפני בית הדין קמא, עת החליט שלא לאמץ את מסקנתו הסופית של המומחה. בא כוחו של המשיב ביקש לדחות את הערעור, תוך שהוא מציין כי בבית החולים  לא נעשו בדיקות חוזרות לבחינת נוכחות עופרת בכליה וכי מענהו של פרופ' רוזנמן מתייחס לבדיקות אחרות שבוצעו בעת האשפוז, משכך לא היה מקום להעביר את תשובתו לעיון המומחה, פרופ' כראל ולא היה אף מקום ליתן משקל לחוות דעתו של המומחה, באשר לטענת המשיב, זה האחרון הוטעה לחשוב כי נערכו בדיקות לבחינת נוכחות עופרת, ועל טעות זו ביסס את חוות דעתו המשלימה.

6.      לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו ובטענות הצדדים, סבורים אנו, כי  לא היה מקום לקבל את תביעת המשיב, בהתעלם מחוות דעתו המשלימה של המומחה הרפואי. פרופ' כראל היה מודע לכך שלא בוצעו הבדיקות המיוחדות לזיהוי נוכחות עופרת בביופסיית הכליה, אלא נבחנה עדות לשינויים כתוצאה מהרעלת עופרת. כך הוא מציין, כי " מסקנות הערכה מחודשת זו הן שאין למצוא עדות לנזק כליתי הנגרם ע"י עופרת אנאורגנית". יש להוסיף, כי אף מתשובות המומחה מיום 25.12.02 לשאלות הבהרה, עובר לקבלת מסמכו של פרופ' רוזנמן,  עולה כי הוא ייחס חשיבות לבדיקה מחודשת באשר למציאת אינדיקציה לפגיעה מעופרת, ובלשונו של המומחה " לכן גם המלצתי בחוות דעתי לבצע הערכת מיקרוסקופ אלקטרונית של הביופסיה מהכליה בכדי לוודא באם יש שם פגיעה מעופרת באם לאו!". נוסיף, כי המומחה, אף לפני קבלת תשובתו של פרופ' רוזנמן, ציין כי " מהלך מחלתו (של המשיב) לא היה טיפוסי במובהק למחלה מסויימת, ובעת המהלך החריף של מחלתו לא הועלתה באבחנה המבדלת האפשרות של הרעלת עופרת....". אכן, מחוות דעתו של המומחה עולה כי תנאי עבודת המשיב יכלו לגרום להרעלת עופרת אך המומחה מונה כדי ליתן תשובה לשאלה, האם הם אכן גרמו להרעלה כאמור. מתשובת המומחה עולה כי הוא סבר בסופו של יום, כי אין להצביע על קשר סיבתי כאמור.

7.      למרות האמור לעיל, סבורים אנו כי יהא זה ראוי בנסיבות העניין וכדי להשלים את התמונה שבפנינו להורות על השבת ההליך לבית הדין קמא, על מנת שימנה מומחה רפואי נוסף בתחום הרפואה התעסוקתית. בפני המומחה יובאו העובדות הרלוונטיות לעניין וכן כלל המסמכים הרפואיים לרבות זה בחתימת פרופ' רוזנמן. בית הדין קמא יתבקש בנוסף לפנות למכון לפתולוגיה בבית החולים שערי צדק, בשאלה האם ניתן כיום, בחלוף למעלה מעשר שנים, לערוך בדיקות לנוכחות עופרת אשר ישקפו (במישרין או לפי נוסחאות ממוצע זמן החיים של החומר בדם) את שיעור העופרת בדם בעת האשפוז בשנת 1995. ככל שניתן לבדוק את שיעור העופרת - יועבר גם נתון זה למומחה.  

8.      סוף דבר - הערעור מתקבל  באופן חלקי כאמור לעיל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד כסלו התשס"ו (25.12.05), בהעדר הצדדים.

______________    _______________          _____________________

        סטיב אדלר, נשיא        יגאל פליטמן, שופט           ורדה וירט - ליבנה, שופטת

         ______________________            _________________________

          מר אבישי ספיר, נציג עובדים                מר דני בר סלע, נציג מעבידים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: