פסק-דין בתיק עבל 1096/04

השופט שמואל צור

1.         המשיב נפגע במהלך עבודתו ביום 2.5.94 (להלן - התאונה). ביום 8.8.94 הגיש המשיב תביעה לדמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). התאונה הוכרה על ידי המוסד כ"תאונת עבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995  (להלן - חוק הביטוח הלאומי), ובגינה שולמו למערער דמי פגיעה באפריל 1995.

2.         ביום 27.4.2001 - כחלוף כ-7 שנים ממועד התאונה - הגיש המשיב למוסד תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גימלת נכות. ביום 14.8.02 קבעה ועדה רפואית למשיב דרגת נכות בשיעור 24% לצמיתות מיום 14.6.94 וועדה רפואית לעררים מיום 19.10.02 אישרה קביעה זו.

3.         ביום 24.6.03 קיבל המשיב מן המוסד תשלום חד פעמי של 118,845 ש"ח (בתוספת פיצויי הלנה) עבור התקופה 1.4.97 - 30.6.03. תשלום זה נעשה על בסיס עמדת המוסד כי המשיב זכאי לתשלום קצבה למפרע לתקופה של 48 חודשים (4 שנים) בלבד שלפני החודש בו הוגשה תביעתו (אפריל 2001).

4.         בבית הדין האזורי בנצרת הגיש המשיב תביעה לתשלום קיצבת הנכות למפרע מן היום בו הסתיימה התקופה עבורה שולמו לו דמי פגיעה (14.6.94) ועד המועד בו אושרה תביעתו למפרע (1.4.97). בית הדין האזורי (כב' השופטת עידית איצקוביץ ונציגי ציבור גב' דינה בולוס ומר אילן גבריאלי - תיק בל 1000/03) קיבל את תביעת המשיב. בית הדין האזורי פסק כי הזכאות לקצבת נכות קיימת ביום היווצרות "עילת התביעה " ומושג זה מתגבש רק לאחר שוועדה רפואית קובעת לנפגע את דרגת הנכות לפי סעיף 104 לחוק. לשיטת בית הדין האזורי, ועדה רפואית קבעה למשיב את דרגת הנכות בשנת 2002 ולכן לא מתחילה הספירה של 48 חדשים לפי סעיף 296 לחוק אשר רק לאחריה ניתן להגביל את תקופת תשלום המענק.

5.         על פסיקה זו מערער המוסד בפנינו. לטענת המוסד, "עילת התביעה" לקביעת דרגת נכות נוצרת ביום שבו הסתיימה תקופת דמי הפגיעה וזו הסתיימה בענייננו עוד בשנת 1994, כ-7 שנים לפני שהמשיב הגיש את תביעתו לקצבת נכות. לטענת המוסד, יש תוקף להוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, המגביל את התשלום למפרע לתקופה של 48 חודשים לפני מועד הגשת התביעה (אפריל 2001) - היינו מיום 1.4.97 בלבד.

            המשיב תומך בפסיקת בית הדין האזורי, מטעמיו.

6.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין ערעור המוסד לביטוח לאומי להתקבל. נפרט להלן את עיקר טעמנו.

7.         סעיף 104(א) לחוק הביטוח הלאומי, בנוסחו התקף לענייננו, קובע לאמור:

" זכות לקצבה או למענק

נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן  ד' והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה".

אשר למועד הגשת התביעה קובע סעיף 296 לחוק, בנוסחו התקף לענייננו, כך:

                        "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם

            (א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך ארבעים ושמונה

                  חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה.

(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א),

וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור..."

יצויין כי נוסחו של סעיף 296(ב) תוקן במסגרת תיקון מס' 19 לחוק, אשר נכנס לתוקף ביום 1.6.98. בנוסף, בשנת 2003 תוקן סעיף 296 לחוק ותקופת 48 החודשים קוצרה ל-12 חודשים, אך תיקון זה אינו חל על עניינו.

7.         תנאי לזכאות לקצבת נכות היא הגשת תביעה לגמלה (דב"ע נא/ 31-0 המוסד - אהרון ציון, פד"ע כג' 367; דב"ע לג/51-0 יצחק אדרי-המוסד, פד"ע ד' 381. בדב"ע לח/95-0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק בר, פד"ע י', 247). כך עולה מהוראת סעיף 104 לחוק וכך הם פשוטם של דברים.

תביעה לגמלה יש להגיש תוך פרק זמן קבוע "מהיום בו נוצרה עילת התביעה", כנאמר בסעיף 296(א) לחוק. המושג "עילת תביעה" אינו מוגדר בחוק אך פשוטו של מיקרא ומושכלות ראשונים מלמדים כי "עילת תביעה" בקשר לארוע מזכה בגמלה הן הנסיבות העובדתיות המצמיחות את הזכות לתבוע גמלה, לאמור - ארוע הפגיעה או התאונה. סעיף 296 לחוק יוצר קשר בין מועד היווצרות העילה (התאונה או הפגיעה) לבין מועד הגשת התביעה. קשר זה חיוני ומובן שהרי הגמלה נועדה להעניק לנפגע פיצוי כספי על הנכות שנגרמה לו ופשיטא שתביעה לגמלה יש להגיש בתכוף ככל האפשר למועד בו נוצרה "עילת התביעה", היינו - ארוע הפגיעה.