פסק-דין בתיק עבל 1041/04

השופט עמירם רבינוביץ :

1. המערער מבקש לקבוע כי החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן- המוסד), לפיה אין הוא זכאי לדמי אבטלה מאחר ואין לו תקופת אכשרה, דינה להתבטל.

2.      המערער היה שכיר יום וככזה תקופת האכשרה לגביו היא או 150 ימי עבודה, שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה תוך 360 ימים בתכוף ל"תאריך הקובע", או 225 ימי עבודה, שבעדם שולמו דמי אבטלה תוך 540 ימים בתכוף ל"תאריך הקובע" (סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק).

אין מחלוקת, כי המערער לא צבר מכסת ימים זו, ברם, לטענת המערער, "רווח והצלה יעמוד לו ממקום אחר" (מגילת אסתר פרד ד' פסוק יד בשינוי קל) היא הוראת סעיף 162(2) לחוק שזו לשונה:

"162. לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפסקאות (1) עד (4) (להלן - הימים החסרים), ימנו את 540 הימים, כאמור בסעיף 161, בלי למנות בהם את הימים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה:

(2)      מחלה או תאונה - 180 ימים;"

(ההדגשות שלי - ע.ר).

3.      לטענת המערער, בזכות ימי המחלה הרבים הצבורים לזכותו, לפחות 180 במספר, הושלמה לגביו תקופת האכשרה. המערער, אומנם מודה, כי יש לו אישורי מחלה רק בגין 49 ימים, אלא שהוא טוען, כי בהתאם, לאישור רפואי של ד"ר מרקלביץ מיום 12.11.1997 מומלץ כי יעבוד בין 4-5 שעות ביום בלבד, כי בתקופה שמיום 1.12.1996- 1.8.1998 נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 60 אחוזים (להלן- דרגת הנכות), וכי מסר למוסד אישור מלשכת שירות התעסוקה, לפיו פטור הוא מלהתייצב בלשכה במשך חצי שנה.  נתונים אלה, אליבא טיעונו של המערער, מצביעים למעשה על ימי מחלה, אותם יש למנות במכסת "הימים החסרים" לצורך חישוב תקופת האכשרה של המערער. צירוף ימי מחלה אלה לתקופה בה בוחנים מהו מספר הימים, בהם שולמו בעד המערער דמי ביטוח אבטלה (360 או 540) יגדיל את האפשרות לגילוי ימים נוספים בהם שלמו בעדו דמי ביטוח אבטלה, ובכך להשלים את תקופת האכשרה החסרה.

4.      בית הדין האזורי בבאר- שבע (השופט אילן סופר; בל 001156/99) דחה טענה זו, בין השאר, בהאי לישנה:

"...התובע (המערער בענייננו- ע.ר ) אינו חולק, כי אי הכושר שלו לעבוד לא

היה מוחלט אלא לכל היותר חלקי. כך  מעידים האישורים הרפואיים. בכך

אין כדי להפוך את התובע לחולה.

אין לו אישור רפואי המעיד, כי כושרו לעבוד ניטל ממנו לחלוטין. ההפך הוא

הנכון. לתובע יש יכולת לעבוד באופן מוגבל."

5.      המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי היא נכונה, לאור הנתונים העובדתיים ולאור הגדרת המונח "מחלה" בחוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976 (להלן- חוק דמי מחלה) שזו לשונה:

" "מחלה"- אי כושרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי;"

אין מחלוקת, כי המערער עבד בפועל בעבודה משרדית במתקן "צפע", שבבעלות מפעלי ים המלח, ובמפלגת הליכוד בתקופה אוגוסט 1997- אוקטובר 1998 עד ל"תאריך הקובע" (1.11.1998), למרות שבתקופה זו הייתה למערער דרגת נכות בשיעור של 60%. ללמדך שדרגת נכות זו אינה מעידה על מחלה שבגינה נבצר ממנו לעבוד.

גם האישורים הרפואיים, שהוגשו על ידי המערער, מגבילים אותו מלעבוד בעבודה קשה שלא תעלה על חמש שעות, אך אין הם מעידים על כך, שהמערער אינו מסוגל לבצע את העבודה, שעל פי האישורים הרפואיים הוא מסוגל לעשות. הראיה הטובה ביותר לכך היא, שאכן עבד בעבודה המתאימה לאישורים רפואיים.

המערער אומנם טען, שבגלל תנאים סביבתיים במתקן צפע, כמו: העדר תחבורה ציבורית למקום העבודה ותלות בהסעת המפעל, קשה היה לו לעמוד במגבלה של יום עבודה מקוצר. ברם, לא ניתן להתרשם, שלא הייתה נכונות מצד המעביד לבוא לקראתו, וכי מצב הדברים היה כזה, שהיה ראוי להחיל עליו את האמור בסעיף 3 לחוק דמי מחלה, שזו לשונו: