פסק-דין בתיק עב 3370-08

פתיח

1.            לפנינו תביעתה של גב' קארל דורגה (להלן: התובעת), אזרחית נפאל, אשר עבדה כמטפלת סיעודית של נתבע 1, מר יצחק שדה (להלן: הנתבע), מיום 8.6.06 ועד לסיום העבודה, ביום 31.7.08, עקב התפטרותה. התביעה הינה לתשלומים שונים - הפרשי שכר לעומת שכר המינימום; גמול עבודה ב"שעות נוספות" ובמנוחה שבועית; פיצויי פיטורים; דמי הבראה ופדיון חופשה; כן מבקשת התובעת פיצויי הלנת שכר.

2.            הנתבע הינו קשיש סיעודי, אשר חי בגפו, ונזקק לשירותי סיעוד בשל מצבו הרפואי, בעיקר עקב קשיי ראיה; נוכח גילו - בן למעלה מ- 80 בתקופה הרלבנטית - ובהסכמת הצדדים, נשמעה עדותו של הנתבע בביתו, ביום 22.5.11, לאור מצבו הבריאותי, אותה עת.

3.            בכתב התביעה נטען, כי מעסיקתה של התובעת, בתקופה הרלוונטית לתביעה, מלבד הנתבע, היתה גם נתבעת 2, היא חברת סיעוד, אשר באמצעותה שולמה לתובעת קצבת סיעוד, שאושרה לנתבע, מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: תגבור). בתביעה נטען, כי - תגבור "הינה מעביד לכל דבר ועניין בכל הקשור לשעות הסיעוד המאושרות לנסעד [הנתבע] ..." [ס' 4, שם]. נוכח זאת, עילת התביעה נגד תגבור צומצמה לתשלום חלקי של פיצויי פיטורים, באופן יחסי למספר שעות העבודה שמומנו על-ידי המוסד לביטוח לאומי [ס' 19 לתביעה]. בהתאם - הוגש לבית-הדין הסכם פשרה, בין התובעת לבין תגבור, וביום 17.11.09 ניתן לו  תוקף של פסק-דין על-ידי הרשמת (להלן: הפשרה עם תגבור).

4.            לטענת הנתבע - התובעת הסתירה התקשרות ראשונית שלה עם מעסיקתה, חברת אל-מסתנה [ נ/1, נספח א' (להלן: הסכם אל-מסתנה)], וכן את העובדה שהתפטרה מטעמיה, מרצונה החופשי, כעולה מאישור בכתב-ידה, מיום 12.8.08 [נספח א' לכתב-הגנתו (להלן: אישור הפסקת העבודה)].

5.            בהחלטה נוספת של הרשמת דרוקר, מיום 5.10.10, ניתן צו שהורה למוסד לביטוח לאומי לגלות את דוחות התלות של הנתבע, לתקופה הרלבנטית, ואלה הוגשו לתיק בית-הדין ביום 19.10.10 ומהווים חלק מהראיות שלפנינו (להלן: דוחות התלות).

6.            נפנה להצגת העובדות הצריכות לעניין, כפי שהוכחו מתוך מכלול החומר שהוגש לנו, ועיקר טענות הצדדים; ולאחר מכן נדון בפלוגתאות, לרבות בשאלת זהות המעביד.

העובדות וטענות הצדדים

7.            התובעת התעלמה לחלוטין, בתביעתה ובתצהירה, מהסכם אל-מסתנה, לא הבהירה את נסיבות כריתתו ואם הסתיים, את הקשר בין המוסכם בו לבין עבודתה אצל הנתבע, או מדוע לא תבעה גם את החברה הזו בתביעתה שלפנינו, למרות שהסכם זה נחזה להיות ההסכם שהביא אותה לישראל וקבע את תנאי העסקתה בתחום הסיעוד בישראל. בחקירתה הנגדית העידה התובעת, ללא כל אסמכתא, כי חברה זו "התמוטטה אחרי שנה" [עמ' 9, ש' 4].

8.            בתקופה הרלבנטית לתביעה הוכר הנתבע על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה, עקב עיוורון "כמעט מלא", כלשונו, ונמצא זכאי לקבל מהמל"ל תקציב להעסקת עובד סיעודי משך כ- 5 שעות שבועיות בביתו [ נ/1, ס' 4].

9.            התובעת החלה לעבוד אצל הנתבע ביום 8.6.06, בטיפול סיעודי ובמשק הבית, באמצעות חברת תגבור. איש מהצדדים לא פרט נקודה זו ולא הבהיר את מערכת היחסים המשולשת.  התובעת הגדירה את תגבור כחברת הסיעוד, אשר באמצעותה שולמה לה "קצבת הסיעוד מטעם המוסד לביטוח לאומי..." [ ת/1, ס' 5], כאשר לא יכול להיות ספק שהיא לא היתה זכאית לקצבה כלשהיא מהמל"ל, ולכל היותר, דובר בקצבה לזכות הנתבע, אולם, התובעת התייחסה אל תגבור כאל מעבידתה [שם]. יצויין, כי בכתב ההגנה של תגבור נטען, כי היא "חברה ציבורית, המספקת שירותי כח אדם וסיעוד בפריסה ארצית." וכן - כי התובעת החלה עבודתה אצלה: "... בטיפול בנתבע 1. סה"כ שעות עבודתה השבועיות של התובעת בנתבע 1 היו 8 שעות. שעות העבודה הנ"ל היו בהתאם להנחיות ודרישות המוסד לביטוח לאומי." [ס' 2-1 לכתב ההגנה של תגבור]. מבחינת הנתבע - תיאר שהגיע לביתו "אדם בשם יוסי מחברת כח אדם", מבלי שנקב בשמה, שהציע לו את שירותי התובעת, בסיעוד, ואמר לו כמה עליו לשלם לה תמורת השירותים שתעניק לו בתחום זה [ נ/1, ס' 8-5]. מדברי התובעת עולה שיוסי הוא הסוכן הישראלי של הסוכן שלה, שהביא עובדים מנפאל ועבד עם אל-מסתנה, עימו התקשרה ביוזמתה [עמ' 9, ש' 17-3]. אנו סבורים, כי בנסיבות שנגלו לעיננו, יש מקום לקביעה, שהתובעת היתה עובדת של חברת כח-האדם - אל-מסתנה - ולא של הנתבע.

10.        בהסתירה את התקשרותה הראשונית עם חב' אל-מסתנה נהגה התובעת בחוסר תום לב, באופן המשליך על חוסר האמינות של גרסתה ומונע מאיתנו להאמין לדבריה.

11.        באשר למהות העבודה ומתכונתה - התובעת, שהתגוררה עם הנתבע בדירתו, טוענת, כי טיפלה בו, בפועל, 14 שעות ביממה; היא תיארה את סדר יומה, מ- 08:00 עד 22:00, בכלליות: בבישול, קניות, נקיון, כביסה ועזרה לנתבע ברחצה, הלבשה וליווי לכל מקום שביקש ללכת [ ת/1, ס' 8-7]. רק בחקירתה הנגדית [עמ' 12-11] פרטה את התנהלותה היומיומית, כדלקמן:

א.            בשעה 08:00 החלה את עבודתה בהכנת ארוחת בוקר לה ולנתבע, הם אכלו יחד והיא ניקתה; התעסקות שערכה כשעה.

ב.             לאחר מכן עזרה לו במקלחת "יום כן ויום לא".

ג.              היא גם ניקתה את שלושת החדרים והמטבח, בדירת הנתבע - "יום כן ויום לא".

ד.             כשלוש-ארבע פעמים בשבוע יצאה לקניות, לפעמים בבוקר ולפעמים בערב.

ה.            לעיתים יצאה עם הנתבע לקופת חולים או למקום אחר.

ו.              בשעות 13:00- 12:00 הכינה ארוחת צהרים ושניהם אכלו, אח"כ סידרה עד 14:00.