פסק-דין בתיק עב 1606/08

פתיח

1.            בהליך שלפנינו אוחדו שתי תביעות, של מר עבד כיאל (להלן: כיאל) ומר מוחמד נימר (להלן: נימר), נגד מעבידתם לשעבר - ק. רמנט פלסטיק בע"מ (להלן: הנתבעת).

2.            עבודת כיאל ונימר בנתבעת הסתיימה ביום 30.9.05, ובתביעותיהם עתרו לתשלום דמי הודעה מוקדמת לפיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין, דמי חופשה, דמי הבראה, חגים ועוד זכויות מכוח צו ההרחבה בענף הבניין ועבודות ציבוריות (הן: צו ההרחבה בענף הבנייה) - תמריץ אי-היעדרות, תמורה בעד זמן נסיעה לעבודה, תמורה בעד שעות הקיץ, בגדי עבודה, דמי כלכלה  וביטוח פנסיוני.

3.            הנתבעת, מפי הבעלים שלה ומנהלה, מר אליעזר שיינמן (להלן: שיינמן), טענה, כי עיסוקה בעבודות צנרת פלסטית במגוון נושאים, על כן - לא חל עליה צו ההרחבה בענף הבניה, אלא, בענף המתכת. בנוסף, לטענתה - בכל התקופה הרלבנטית היה מנהל העבודה מר פהים כיאל, אביו של כיאל, ושני התובעים עזבו את העבודה באתר בגדרה, על מנת להסיעו לביתו, ומאז לא חזרו לעבוד; עם השניים נחתמו הסכמי "גמר חשבון", בחודש 11/05, כל אחד מהם חתם שאין לו תביעות נוספות, ולכן - לפי הנטען - יש לדחות את כל התביעות שלפנינו.

4.            בהחלטה מיום 30.6.09, לבקשת התובעים - מחק מותב קודם, בראשות כב' השופטת קוטן, את התביעות לדמי ביגוד, דמי כלכלה ופיצויים בעד עוגמת נפש בשל פיטורים שלא כדין. נדון, אפוא, בתביעות שנותרו, כסדרן, לאחר קביעת העובדות הרלבנטיות.

עובדות

5.            הנתבעת עסקה בהקמת מערכות פלסטיות, במגוון נושאים, ובין השאר פיתחה מערכות העוסקות בגילוי שריפות וכיבוי אש. לימים הורחבה פעילותה לעבודות צנרת מתכת, בעיקר לכיבוי אש, ובהן עסק צוות קבוע, שמנה ארבעה עובדים, ובהם כיאל ונימר, כאשר בראש הצוות עמד, במרבית הזמן, מר פהים כיאל, אשר מילא את כרטיסי הנוכחות של העובדים בכתב ידו. סה"כ עבדו בנתבעת כ- 20 עובדים.

6.            כיאל עבד בנתבעת מחודש 7/01 ועד 30.9.05, ונימר בשתי תקופות, האחת - שהסתיימה בשנת 2003, בגינה קיבל פיצויי פיטורים עקב מות אשתו והיא אינה במחלוקת, והשניה - מיום 1.7.04 ועד 30.9.05; שניהם היו עובדים בשכר שעה, אשר עמד, עובר להפסקת עבודתם, על תעריף של 24.17 ש"ח לשעה.

7.            אביו של כיאל, אשר היה מנהל עבודה בנתבעת, הפסיק את עבודתובה עקב חילוקי דעות עם שיינמן, ביום 29.9.05, בעת שהיה עם התובעים באתר העבודות של הנתבעת בגדרה. מכיוון שרכב ההסעה בו נהג, מדי יום, היה שם, הודיע לכיאל בנו ולנימר, שיצאו מוקדם, ושניהם עזבו את העבודה בו ברגע.

8.            למחרת, ביום 30.9.05, מסר שיינמן לכיאל ולנימר מכתבי הפסקת עבודה, בזו הלשון:

"אמש בשעה 16:00 לערך, במסגרת עבודתנו באתר גדרה, החלטת על דעת עצמך לסיים העבודה, מכיוון שמיהרת הביתה.

הדבר לא נעשה בתיאום עמי והסב למפעל נזק. אילו הודעת לי שהנך ממהר הייתי מציב עובד אחר במקומך. אני מאחל לך כל טוב בדרכך בעתיד, אך הנזק הינו בלתי הפיך."

                       [בין הנספחים שצורפו לתצהירו של שיינמן - נ/4].

9.            כיאל ונימר הכחישו קבלת מכתבים בנוסח המצוטט לעיל, ולטענתם, פוטרו בתאריך 30.9.05, ללא שום התרעה והודעה מראש. שניהם הצהירו, כי באותו תאריך זומנו אל שיינמן ונמסר להם "מכתב פיטורים עקב צמצום בהיקף העבודה" [ ת/1, ס' 7; ת/2, ס' 7].

10.        הוצגו לפנינו שני מכתבים נוספים מיום 30.9.05, החתומים ע"י שיינמן, מופנים לכל אחד מהתובעים ובהם נאמר: 

"במסגרת צימצומי כ"א במפעלנו הננו להודיעך על סיום עבודתך. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך ומודים לך על עבודתך."

11.        לטענת שיינמן, מכתבים אלו הוצאו בהסכמה, לבקשת התובעים, בעת עריכת חשבון סופי עימם, במועד מאוחר יותר, משום שרצו לסיים מיידית את עבודתם והצדדים נפרדו "ברוח טובה" [ נ/4, ס' 19-18].

12.        ביום 24.11.05, נחתמו מסמכים הנושאים את הכותרת "הסכם לחשבון סופי", בין הנתבעת לבין כיאל ונימר [צורפו לכתבי ההגנה - נ/1, נ/2, בהתאמה]. התובעים מכחישים את חתימתם על מסמכים אלה, אולם, אין חולק, כי קיבלו פיצויי פיטורים לפי האמור בהם.

13.        תלושי השכר של התובעים, שצורפו הן לתצהיריהם והן לתצהירו של שיינמן, משקפים ניצול "חופשה" ויתרתה וכן תשלום עבור "הבראה", "חג" וכן "ש.נ.". לא נתבעו הפרשים בגין שעות עבודה בעבר.