פסק-דין בתיק עב 1322/05, עב 1323/05, עב 3651/05, עב 4185/05

פתיח

1.            בהליך זה אוחדו תביעותיהם של 8 פועלים חקלאיים, שמושבם באזור יהודה והשומרון (להלן: התובעים), אשר הועסקו במטעים באזור בנימינה, אצל חברת ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ (להלן: הנתבעת), במשך תקופות שונות.

2.            עניינן המרכזי של התובענות הינו בשאלה - האם קיבלו התובעים את מלוא התמורה המגיעה להם, לפי משפט העבודה המגן של מדינת ישראל, לרבות צו ההרחבה בענף החקלאות (להלן: צו ההרחבה); ותשובה לשאלה זו נגזרת מההכרעה במחלוקת העיקרית, בדבר היקף העסקת כל אחד מהתובעים אצל הנתבעת.

3.            נקדים ונאמר, כי למרות שהתביעות אוחדו והן דנות בשאלות משותפות, של עובדה ומשפט, יש להבחין, לדעתנו, בין התובעים 1 ו- 2, אשר הועסקו בנתבעת, לסירוגין, תקופה של כ- 3 עונות כל אחד - בשנים 1999-1996, לבין התובעים האחרים, אשר הועסקו בנתבעת רק במשך עונה אחת - בשנת 2002. נתייחס להבדלים אלה בהמשך.

4.            לפני שנמשיך, נתייחס לבקשת הנתבעת, למחוק את התביעות על הסף מטעמי "שיהוי", מאחר שכל התביעות הוגשו ביום 5.4.05 - שנים רבות לאחר סיום העבודה של כל אחד מהתובעים אצל הנתבעת. לא מצאנו הצדקה לקבל טענה זו כעילה למחיקת/דחיית התביעות על הסף, עם זאת - למועד הגשת התביעות יש השלכה על אמינות גרסתם של התובעים, במיוחד תובעים 1 ו- 2, אשר המתינו כ- 6 שנים עד הגשת תביעותיהם, ועוד נשוב לנושא זה.

5.            שמיעת ההליך התעכבה, שוב ושב, בשל מגבלות של מי מהתובעים להתייצב לדיונים במועדים שנקבעו, עקב מקום מגוריהם; בנוסף גם הגשת סיכומיהם התארכה, מטעמי בא-כוחם, ולמרות שישיבת ההוכחות האחרונה התקיימה ביום 9.1.11, סיכומי התובעים הוגשו רק ביום 5.9.11, וסיכומי הנתבעת ביום 16.1.12.

6.            כל אחד מהתובעים הגיש תצהיר, אליו צירף מסמך שכותרתו: "ריכוז נתונים חודשיים" בעניינו, מאת שירות התעסוקה, וכן תלושי שכר והיתר כניסה לישראל, ככל שהיה בידו כזה. טענתם המשותפת היא - כי הנתבעת לא שילמה להם שכר מינימום, כחוק, וכן זכויות סוציאליות שהיו זכאים להן, כי תלושי השכר אינם משקפים את הנתונים האמיתיים של העסקתם, וכי בשל הפרת זכויותיהם - התפטרו ועזבו את העבודה "בדין מפוטר"; יוער, כי בחלק מהתצהירים השתמשו במונח "פוטרתי" [תובע 1: ת/1 - ס' 3, טען "עזבתי ..." ללא פרוט מתי ואיך; תובע 2: ת/2 - ס' 4, טען "עזבתי ..." ללא פרוט מתי ואיך; תובע 3: ת/3 - ס' 3, טען "פוטרתי ..." ללא פרוט מתי ואיך; תובע 4: ת/4 - ס' 3, טען "פוטרתי ..." ללא פרוט מתי ואיך; תובע 5: ת/6 - ס' 3, טען "פוטרתי ..." ללא פרוט מתי ואיך והוסיף, בס' 4  "בהתאם לייעוץ משפטי ...", טענה עובדתית חלופית, כי גם אם היה עוזב את מקום העבודה היה זכאים לפיצויי פיטורין; תובע 6: ת/7 - ס' 3, טען "פוטרתי ..." ללא פרוט מתי ואיך והוסיף בס' 4, כי גם לגרסת הנתבעת הוא "זכאי" לפיצויי פיטורין, דבר שאין לו כל ביסוס; תובע 7: ת/8 - ס' 3, טען "פוטרתי ..." ללא פרוט מתי ואיך; תובע 8: ת/5 - ס' 3, טען "פוטרתי ..." ללא פרוט מתי ואיך]. איש מהתובעים, כאמור, לא תיאר את נסיבות פיטוריו, ומדוע נעשו, לטענתו.

7.            הנתבעת, מנגד - טענה, כי דיווחה על התובעים דיווח אמת לשירות התעסוקה, במהלך עבודתם, כי לא היו עובדים "קבועים" אצלה וכי שילמה לכל אחד מהם בהתאם לחישובי שירות התעסוקה. עוד טענה הנתבעת, כי בשל הוראות שירות התעסוקה, בתקופה הרלבנטית להעסקת התובעים, נאלצה לדווח עליהם כעל "עובדים" גם בתקופה בה לא עבדו אצה, בפועל - בין עונה לעונה - ולהעביר בגינם תשלומים שונים לשירות התעסוקה, אשר הועברו לידיהם בסוף ההתקשרות, על כן, הלכה למעשה - לדעתה, היא שילמה עבור התובעים מעל ומעבר, לכן, היא סבורה שיש לקזז סכומים אלה מכל תשלום שייקבע שמגיע למי מהתובעים, אם ייקבע; כן היא מבקשת, שתקוזז תמורת "הודעה מוקדמת", שאיש מהתובעים לא נתן לה.

8.            יאמר כבר עתה, כי - ככלל - העדפנו את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעים, אם כי, לא כל המסקנות המשפטיות המתבקשות מכך מקובלות עלינו, כפי שיפורט לאחר תיאור העובדות.

עובדות

9.            להלן נפרט את העובדות הרלבנטיות להכרעתנו, הנקבעות לאחר ששמענו את הצדדים וחזרנו ועברנו על כל המסמכים שהוגשו לנו: 

                     א.         הנתבעת היא חברה העוסקת בחקלאות, לה מטעי עצים נשירים: אפרסק, נקטרינה, תפוח, שזיף, משמש ושסק.

                      ב.         העבודה של עובדי הנתבעת, ובהם התובעים, נדרשה לצורכי קטיף, בחודשים מרץ עד אוקטובר, כולל, בכל שנה (להלן: העונה), כאשר בחודשים נובמבר-פברואר, בין עונה שהסתיימה לעונה הבאה אחריה, לא היתה פעילות ערה בנתבעת, ובתקופה זו, שהיא תקופת החורף, עבדו בגיזום עצים פועלים בודדים, בלבד, והתובעים לא נמנו עליהם.

                      ג.          לנתבעת היה נחוץ תגבור של עובדים בתחילת כל עונה, ומאחר שחלק ניכר מעובדים אלה, הגיע מאזור איו"ש, נדרשה הנתבעת להסדיר עבורם רישיונות עבודה בישראל, באמצעות שירות התעסוקה.

                      ד.         בהתאם לנהלים שהוציא שירות התעסוקה, הקדימה הנתבעת לפנות בבקשות להיתרי העסקה עבור התובעים, מספר חודשים לפני תחילת כל עונה, כאשר על מנת "לשמר" רישיונות עבודה לעובדים אלה, ובהם התובעים, חויבה הנתבעת - לטענתה - לדווח על העסקתם גם בחודשי החורף, בהם לא עבדו, כאמור, ולשאת בתשלומים נלווים, לשירות התעסוקה, הנגזרים מדיווח על עבודה בחודשים אלה, על אף שהתובעים לא הועסקו בהם, הלכה למעשה.

                     ה.         בתקופת החורף, בין עונה לעונה, כאשר לא הועסקו תובעים 1 ו- 2 במטעי הנתבעת, הם הועסקו אצל מעסיקים אחרים, שלא דיווחו עליהם למדור התשלומים בשירות התעסוקה, תוך ניצול רישיונות העבודה שהוצאו להם ע"י הנתבעת.

                      ו.          בסוף כל חודש דיווחה הנתבעת לשירות התעסוקה על מספר ימי עבודתו של כל אחד מעובדיה, שהועסקו דרך שירות התעסוקה, ובהם התובעים; שירות התעסוקה הורה לה את הסכום שעליה לשלם לעובדים אלה, כולל שכר ותנאים סוציאליים, הוא הנפיק את תלושי המשכורת ושלח אותם לנתבעת והיא שילמה, בהתאם, סכום נטו, שהופיע בתלושי השכר.

                      ז.          איש מהתובעים לא פנה לנציג הנתבעת, הבעלים, מר ליהו פיין (להלן: פיין), בדרישה כלשהי לשלם לו סכומים נוספים, תוך כדי עבודתו, ואף לא התלונן בפניו, על כך שהתשלום שהתקבל בידו, בהתאם לתלושי השכר, אינו משקף את הנדרש ברכיבים שתלושי השכר מתייחסים אליהם. לטענת התובעים - לא היה מקום לדבר עם פיין או לבקש ממנו דבר מה, שכן - "לא ניתן היה להתווכח איתו בכלל." [ ת/1, ס' 5; ת/2, ס' 8].

                     ח.         התובעים אף לא הודיעו לנתבעת, בכתב או בעל-פה, על כוונתם להתפטר בגין מחדל כלשהו שלה, ולא העניקו לה הזדמנות לתקן את דרכיה, כביכול, בשל פגיעה בהם, כפי שהם טוענים בתביעותיהם.