פסק-דין בתיק עב 12/05

השופטת נילי ארד

1.         לפנינו ערעור לפי סעיף 8 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק קבלני כח אדם או החוק) שהגישו המערערים  נגד המשיבה (להלן: המדינה) על דחיית בקשתה של המערערת 1 לרשיון והיתר מיוחד לעיסוק כקבלן כח אדם לשם העסקת עובדים זרים בענף הבניין בשנת 2005.

רקע כללי

2.         ביום 15.8.2004 אימצה ממשלת ישראל בהחלטתה עקרונות מדו"ח צוות בינמשרדי בנושא תכנון שיטת העסקת העובדים הזרים בישראל ותנאים למתן רשיונות להעסקת עובדים זרים בענף הבניין. בהתאם אף נעשו תיקוני חקיקה לפי הנדרש. בעיקרו של דבר הוחלפה השיטה הנוהגת של מתן היתרי העסקה פרטניים למעבידים בהקצאת רשיונות להעסקת מספר מוגבל של עובדים זרים, על ידי תאגידים מורשים להעסקת עובדים זרים (להלן: השיטה החדשה).

3.        על פי העקרונות שהותוו בהחלטת הממשלה, פרסם משרד התעשיה המסחר והתעסוקה (להלן: משרד התמ"ת) ביום 1.2.2005 "נוהל משולב למתן רישיון והיתר מיוחד לקבלני כח אדם לשם העסקת עובדים זרים לפי סעיף 2 וסעיף    10 לחוק...". בהוראות הנוהל פורטו התנאים והדרישות למתן רשיון והיתר   (להלן: הנוהל).

            בין תנאי הסף להגשת בקשה לקבלת רישיון והיתר נקבע בנוהל כי המבקש יהיה "תאגיד ישראלי הרשום כדין ואשר על פי התקנון שלו מטרתו היחידה הינה העסקת עובדים זרים בענף הבניין" שמועד הרישום שלו "אינו קודם לחודש ימים ממועד הגשת הבקשה" (סעיף 3 לנוהל).

בסעיף 4 לנוהל נמנו התנאים לקבלת רשיון והיתר ובהם תנאי המורה כי:

    "המנהל הכללי, הבעלים וכן כל נושא משרה בתאגיד, או תאגיד שאחד מהם היה בעל עניין בו או שימש בו בתפקיד ניהולי, או בתפקיד הכרוך במילוי חובות מעביד כלפי עובדיו, לא הורשעו בחמש השנים האחרונות בעבירה שמפאת חומרתה, או נסיבותיה אין הם ראויים לעסוק במתן שירותי כח אדם של עובדים זרים..." (סעיף 4.2).

מקורה של הוראה זו בסעיף 3 לחוק קבלני כח אדם, שכותרתו "תנאים למתן רשיון", לפיו:

               "(א)   לא יינתן רשיון למבקש לעסוק כקבלן כח אדם אלא אם נתקיימו בו כל אלה:

                         ...

• (3)    בחמש השנים שקדמו לבקשת הרשיון לא הורשע מבקש הרשיון או ממלא תפקיד בכיר בעסקו בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק כקבלן כח אדם".

במסגרת הנוהל פרסם משרד התמ"ת ביום 22.2.2005 טופס בקשה למתן רשיון והיתר מיוחד לחברות כח אדם, וניתנה שהות בת 21 יום להגשת בקשות. בד בבד החליט הממונה על יחידת הסמך במשרד התמ"ת (להלן: הממונה) על הארכה כללית של היתרי העסקה שניתנו לקבלנים לשם העסקת עובדים זרים בענף הבניין בשנת 2004. זאת, עד ליום 30.4.2005 בלבד, כאשר מיום  1.5.2005 הוחל ביישום השיטה החדשה.

עד ליום 15.3.2005 שנקבע כמועד האחרון, הגישו 55 חברות בקשות למתן רשיון להעסקת עובדים זרים בענף הבניין. ביום 2.5.2005 פרסם משרד התמ"ת רשימה ובה שמותיהן של 33 החברות שנמצאו זכאיות לרשיון והיתר מיוחד לקבלני כח אדם לשם העסקת עובדים זרים לשנת 2005. בתוך כך, צוין באותו פרסום כי "רשימה זו אינה סופית וכי בקשתן של מספר חברות בודדות טרם הוכרעה".

בקשת המערערים לרשיון ולהיתר מיוחד

4.         בהתאם להוראות הנוהל נרשמה המערערת 1 (להלן: החברה) ביום 10.3.2005 כחברה בע"מ המיועדת לעסוק בהעסקת עובדים זרים בענף הבניין בלבד, כשהמערערים 2-5 מחזיקים בחלקים שווים במניותיה. ביום 14.3.2005 הגישה החברה למשרד התמ"ת בקשה למתן רשיון והיתר מיוחד לקבלני כח אדם לשם העסקת 700 עובדים זרים בענף הבניין לשנת 2005 (להלן: הבקשה).

5.         לבקשה צורפו כנדרש תצהיריהם של בעלי המניות בחברה. אחד מהם, המשיב 5 מר יוסף נוימן (להלן: נוימן), ציין בתצהירו כי בתאריך 1.12.2002 הורשע בעבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה) בביצוע עבודות בלא היתר. לתצהירו צירף נוימן עותק מכתב האישום, מהכרעת הדין ומגזר הדין של השופט ירון לוי בבית משפט השלום ברחובות (פ' 2562/00). בפסק דינו קבע השופט לוי בין היתר כך: כתב האישום הוגש נגד חברה בע"מ בעלת מקרקעין ונגד שניים מבעלי המקרקעין שהיו גם מנהלים בחברה, אחד מהם הוא נוימן. שלושת הנאשמים הורשעו בעבירה של ביצוע עבודות ללא היתר לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה. הנאשמים הורשעו מכח אחריותם כבעלים לפי סעיף 208א לחוק זה "בביצוע עבודות עפר וכריית אדמה בשטח כולל של 2000 מטרים רבועים ובעומק של כ-10 מטרים באופן שיש בו שינוי ממשי של טופוגרפיה של הקרקע".

בגזר הדין נתן בית משפט השלום דעתו להיקף השטח, לעומק הכריה ולהתמשכות העבירות; לכך ש".. נוח היה לנאשמים לעצום עיניים למול המתרחש"; ולעובדה שהנאשמים "... לא נקטו באמצעים מינימליים של פניה למשטרה". על כן סבר בית המשפט "שיש מקום להטלת עונש ממשי ומכאיב". מנגד, לא התעלם בית המשפט "מהעובדה שהנאשמים לא הורשעו באחריות ישירה לעבירה, אלא מכח אחריותם כבעלים". אי לכך נגזר על כל אחד מן הנאשמים, ובהם נוימן, קנס כספי בסך 10,000 ש"ח (להלן: פסק הדין).

6.      נוכח הרשעתו של מר נוימן כאמור, ובמסגרת בדיקת הבקשה לרשיון ולהיתר, הודיעה עו"ד לוגר ממשרד התמ"ת לחברה, במכתב מיום 3.4.2005, אודות מתן "הזדמנות להביא בפני הממונה על יחידת הסמך את טענותיכם בכתב מדוע לא תידחה בקשתכם שבסימוכין בעקבות ההרשעה הנ"ל".