פסק-דין בתיק עב 11842/08

1.      התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת בה עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה. הנתבעת מצדה הגישה כתב תביעה שכנגד ובה עתרה לחייב את תובע לשלם לה פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה ותמורת הודעה מוקדמת להתפטרות.

המסגרת העובדתית:

2.      ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות, כפי שעולה מעדויות העדים לפני   ומהראיות שהוגשו:

א.      הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי הובלות של כלי רכב חדשים, בשירותם של יבואנים וחברות ליסינג והיא מצויה בבעלותו ובניהולו של מר ברוך צרור.

ב.       התובע עבד בנתבעת כנהג מיום 10.7.2005 ועד לחודש 9.2008 . עם סיום עבודתו עמד שכרו החודשי של התובע על שכר יסוד בסך 5,800 ש"ח ברוטו ובנוסף שולמה לו תמורה בגין עבודה בשעות נוספות .

ג.        ביום 30.11.07 נשלח התובע מטעם הנתבעת לקורס נהיגה לצורך הוצאת רישיון נהיגה על רכב מעל 15 טון. התובע חתם, לבקשת הנתבעת, על התחייבות (שתוכנה המדויק שנוי במחלוקת בין הצדדים כפי שיפורט בהמשך) להמשיך לעבוד בנתבעת למשך שנה וחצי לאחר סיום הקורס שאם לא כן יהיה מחויב להחזיר לנתבעת את הוצאות הקורס ואת המשכורת ששולמה לו בתקופת הקורס .

ד.       בתחילת חודש 7/2008 קיבל התובע הודעה ממשרד התחבורה לפיה נצברו לחובתו 36 נקודות בגין עבירות תנועה שביצע ולפיכך מוטלת עליו "פסילה ל- 3 חודשים, חידוש לאחר מבחן עיוני בנהיגה" .התובע הודיע על הודעת השלילה למר צרור והאחרון ביקש מהתובע שיגיש בקשה למשרד הרישוי לדחות את מועד הפסילה כך שיוכל להמשיך בעבודתו כנהג באותה תקופה שצפויה היתה להיות עמוסה . באשר לשאלה אם התובע הסכים באותה שיחה לבקשתו של מר צרור לדחות את מועד הפסילה ובאשר לשיחות נוספות שהתנהלו בין הצדדים לאחר מכן - חלוקים ביניהם הצדדים ולכך אתייחס בהמשך.

ה.      ביום 22.7.08 הגיע קצין הבטיחות של הנתבעת, מר מיכאל מולנר, למשרד הרישוי והגיש בקשה בכתב, חתומה לכאורה על ידי התובע לדחות את מועד הפסילה של התובע . במשרד הרישוי סירבו לקבל מכתב זה והסבירו למר מולנר כי ככל שמבקש התובע לדחות את מועד הפסילה, עליו להגיע לשימוע במשרד הרישוי . לטענת האחרון, המען של התובע, כפי שנמסר לו על ידי התובע, הועבר למשרד הרישוי באותו יום על מנת שתשלח אליו הזמנה לשימוע.

ו.        ביום 7.9.2008 הפקיד התובע את רישיון הנהיגה שלו במשרד הרישוי - וזאת מבלי לדווח על כך לנתבעת, ובהמשך אותו יום יצא לשירות מילואים, עד ליום 18.9.08 . דבר הפקדת הרשיון לא נמסר לנתבעת.

ז.        ביום 19.9.2008 התייצב התובע לעבודתו. מר צרור הביע בפניו את כעסו על כך שביום יציאתו למילואים הפקיד את רישיון הנהיגה שלו ודרש ממנו להשאיר בחברה את מכשיר המירס שניתן לו . באשר לתוכנה המדויק של השיחה שהתנהלה בין השניים באותו יום - חלוקים ביניהם הצדדים.

ח.      בתאריך 22.9.08 שלח התובע, באמצעות ב"כ, מכתב לנתבעת, בו טען בין היתר :

"2... ובתאריך 19.9.08 משחזר לעבודה דרשת ממרשי כי יחזיר לך את המירס וגירשת אותו ואמרת לו כי אינך מרשה לו להגיע למקום העבודה. משביקש מרשי לקבל מכתב פיטורים, סירבת ליתן לו מכתב שכזה וטענת כי דינו כדין מתפטר...

3. מרשי מוכן ומזומן לחזור לעבודה, וכל עוד אינך נותן לו מכתב פיטורים הוא נחשב עדיין לעובד שלך ואתה חייב לשלם את משכורתו, בין שאתה מעסיק אותו ובין שאתה ממאן - שלא כדין - מלהעסיק אותו.

...

6. ביום צאתו למילואים 7.9.08 הפקיד את רשיונו במשרד הרישוי. מסיבה זו גירשת אותו ביום 19.9.08 ממקום העבודה, וכאמור, גירוש זה נעשה שלא כדין ועליך להמשיך ולשלם לו שכר עד שתפטרו, או עד שתסכים כי יחזור לעבודה.

7. במקרה של פיטורים תהיה חייב לשלם למרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת..."

ט.      הנתבעת לא השיבה בכתב למכתב זה, אך אין חולק כי בעקבותיו שוחח מר צרור עם ב"כ הנתבעת.

דיון והכרעה

זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים