השופט שמואל צור
1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי; בש"א 1109/05) הדוחה את בקשתם של המערערים לביטול פסק בורר בשל מעשה בית דין ובשל טעמים אחרים מהותיים.
להלן השתלשלות העניינים והחלטת בית הדין האזורי
2. המערערים עבדו במלון דוד המלך (להלן-
המלון) שבבעלות המשיבה למעלה מ- 35 שנה.
3. ביום 19.2.02 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה והסתדרות עובדי אירוח והמלונאות (להלן-
ההסתדרות) לבין התאחדות המלונות בישראל, המסדיר את יחסי העבודה בבתי המלון לתקופה קצרה, עקב המשבר בענף המלונאות.
4. בו בזמן, החליטה הנהלת המלון לשלוח הודעות פיטורים לשבעה מעובדיה, והמערערים ביניהם. נוכח התנגדות העובדים לפיטורים, הגישה ההסתדרות בבית הדין האזורי לעבודה בקשה לצו מניעה זמני כנגד הפיטורים. הסכסוך הועבר, בהסכמת הצדדים, לועדה הפריטטית (להלן-
הועדה). חברי הועדה היו גב' רחל אבנעים, יו"ר הסתדרות עובדי המלונות ומר דן ירדן, הממונה על יחסי עבודה בהתאחדות המלונות.
5. ביום 11.9.02 נתנה הוועדה את החלטתה ובה אישרה את הפיטורים. עם זאת, בהתחשב בגילם, תקופת עבודתם הממושכת ומעמדם הבכיר, קבעה הועדה כי ישולמו למערערים פיצויי פיטורים מוגדלים (להלן-
פסק הועדה).
6. ביום 28.11.02 כתבה חברת הועדה הגב' אבנעים אל עמיתה לועדה מר ירדן כי סכומי הפיצויים המופיעים בפסק הועדה אינם תואמים את הסכומים המגיעים למערערים על פי הסיכום ביניהם ועל פי מקובל בהסכם הקיבוצי (נספח ג' לסיכומי המערערים).
7. ביום 19.1.2003 שלח מר איתי גרגורד, מנהל משאבי אנוש במלון, מכתב למערערים בו הודיע כי ברישומי מבטחים נפלה טעות באשר ליתרת הפיצויים המגיעים להם וכי עד ליום 26.1.03 תופקד היתרה לזכותם (נספחים ח' ו- ט' לסיכומי המערערים).
8. בבית הדין האזורי בירושלים הגישו המערערים תביעה נגד המשיבה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה וכן לתשלום זכויות כספיות נוספות (עב 1440/03). עילת התביעה היתה
"הפרת הסכם ו/או הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן הטעיה ורמיה שביצעה הנתבעת כלפי התובעים וכלפי נציגתם בועדה פריטטית..." (סעיף 3 לכתב התביעה). כמו כן, הוספו עילות תביעה נוספות הקשורות למערער מס' 2, הנוגעות להפחתת שכרו ופיטוריו (סעיף 25 לכתב התביעה).
9. בטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה, הגישו המערערים בקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת עילה (בש"א 16441/03, עב 1440/03). המערערים ביקשו "
להוסיף את העילות של ביטול פסק בורר ו/או תיקונו ו/או השבת הסכסוך לבוררות ו/או סעד הצהרתי לגבי פרשנותו של פסק הבורר...". כמו כן טענו המערערים כי הועדה הפריטטית, אשר דנה בסכסוך העבודה כבורר, הוטעתה על ידי אחד החברים בה, הוא מר ירדן שהינו נציג המשיבה ובשל כך הוציאה פסק בוררות מוטעה. לפיכך, ביקשו המערערים להענות לבקשתם ולתקן את כתב התביעה ולתבוע סעד נוסף של ביטול פסק הבורר.
10. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 19.11.03 של הרשמת יפה שטיין. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי: "לא ניתן להוסיף עילה חדשה, שונה לחלוטין מהתביעה המקורית, מה גם שככל שמדובר בביטול פסק בורר (אם אכן מדובר בבוררות), הרי שהצדדים לביטול פסק בורר אינם הצדדים שבתיק, וככל שמעוניינים להגיש בקשה לביטול פסק בורר, יש לפעול בדרכים המקובלות".
11. על החלטת הרשמת זו הגישו המערערים ערעור בבית הדין האזורי (השופטת אורניית אגסי; עב 3036/03). בהחלטה מיום 28.6.04, דחה בית הדין את הערעור. בית הדין קבע, בין היתר, כי התיקון המבוקש הוא להוספת סעדים, כטענת המערערים, ולא מדובר בעילות תביעה נוספות. עם זאת, קבע בית הדין כי מדובר בהליך קיבוצי אשר נפתח עקב סכסוך קיבוצי ולכן הוכרעו בו החלטות במישור קיבוצי והחלטות הנוגעות לשבעה עובדים, ביניהם המערערים. בנוסף, כך נפסק, המערערים אינם יכולים לעתור לקבלת סעד של ביטול פסק בורר, השבת הדיון לוועדה או מינוי בורר, שכן הם לא היו צד לפסק הוועדה. עוד קבע בית הדין, כי "על תביעת סעד של ביטול פסק בורר, אשר ניתן בגין אחת העילות המנויות בחוק, חלה התיישנות של 45 יום. אשר על כן, במועד הגשת התביעה המתוקן התיישנה העילה הנוגעת לביטול פסק הבורר ... המערערים, בבקשתם לתיקון כתב התביעה, לא העלו טענות לעניין סוגיית ההתיישנות ואף לא הביאו בבקשתם כל טעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה".
12. הבקשה לרשות ערעור שהגישו המערערים לבית הדין הארצי נדחתה בהחלטה מיום 11.8.04 (בר"ע 1433/04).
13. ביום 18.10.04 הגישו המערערים כתב תביעה נוסף, בו הוספה נציגתם בוועדה הפריטטית, הגב' רחל אבנעים, כתובעת נוספת (עב 2865/04). תביעה זו היתה
"לביטול חלקי של פסק בורר (של ועדה פריטטית) וזאת עקב הפרת הסכם ו/או הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן הטעיה ורמיה שביצעה הנתבעת כלפי התובעים וכלפי נציגתם בועדה הפריטטית ...".מאוחר יותר הגישו המערערים בקשה למחיקת גב' אבנעים מכתב התביעה לאחר שהיא חזרה בה מהסכמתה להצטרף ושמה נמחק (החלטה מיום 9.1.05).
14. במסגרת התביעה השניה, הגישו המערערים בקשה לביטול פסק בורר ולחילופין להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר (בש"א 1109/05). לטענת המערערים העילה לביטול פסק הבורר היא עילת מרמה והטעיה, הנכנסת תחת הגדרת סעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן-
חוק הבוררות).
15. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, המערערים מנועים ומושתקים מחמת מעשה בית דין מלבקש להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר. לטענתם, בית הדין כבר פסק והכריע כי המערערים אינם רשאים לתקוף "פסק בורר" מאחר שלא היו צד לו. עוד טענה המשיבה כי על תביעה לביטול פסק בורר חלה התיישנות של 45 ימים ולכן המערערים לא יכולים - לאחר למעלה משנתיים ימים לאחר מתן פסק הבורר - להגיש בקשה לביטולו.
16. בית הדין האזורי (השופטת אורנית אגסי; בש"א 1109/05, עב 2865/04) בהחלטה מיום 3.5.05, דחה את בקשת המערערים לביטול פסק בורר. נימוקיו של בית הדין היו:
א. כבר נקבע בפסק הדין (עב 3036/03) כי במקרה של הסדרת יחסים קיבוציים לא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק בורר שלא על ידי מי מהצדדים לבוררות;
ב. עוד נפסק באותו פסק הדין כי המערערים, בבקשתם לתיקון כתב התביעה, לא העלו טענות לעניין התיישנות ואף לא הביאו בבקשתם כל טעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה לביטול פסק בורר;