פסק-דין בתיק עאח 62/05

השופט עמירם רבינוביץ

1.      הערעור שבפנינו הוא על החלטתה של רשמת בית הדין, הרשמת לאה גליקסמן (להלן - הרשמת), מיום 15.2.2005 (בש"א 1643/04), בה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת נאוה וימן ונציגי הציבור מר עקיבא טורס וגב' רחל מרקוביץ; בל 3721/98, בל 1860/00).

2.      תמצית העובדות הצריכה לפסיקת הדין בערעור היא זו:

                    א.        המערער יוצג בבית הדין האזורי על ידי בא כוחו, על פי מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי בחיפה (להלן- הלשכה).

                     ב.         המערער הגיש שתי תביעות בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בו ביקש להכיר בשני אירועים שונים של הרמת משא כבד, שאירעו לו ביום 18.11.97 וביום 28.9.98 כ"תאונת עבודה" כמשמעותן בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995, אשר גרמו לו לטענתו לפריצת בקעים בדופן הבטן, ולאובדן כושר עבודה למשך תקופה ארוכה.

                     ג.         בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי שעה שנשלל הקשר הסיבתי בין האירועים שאירעו למערער ביום 18.11.97 וביום 28.9.98 לבין פריצת הבקעים בדופן הבטן, אשר בגינם הוא אושפז ונותח, ושעה שעולה מחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית הדין כי האירועים בעבודה לא גרמו למערער נזק כלשהו ואף לא החמירו את המחלה ממנה סובל המערער שנים רבות- נשמטת הקרקע תחת התביעה לראות במחלה ממנה סובל המערער תוצאה של "תאונת בעבודה".

                     ד.         פסק דינו של בית הדין האזורי הומצא לבא כוח המערער ביום 17.5.04, והמועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין חל ביום 17.6.04.

                    ה.        לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי דיווח בא כוח המערער למערער על מתן פסק הדין והפנה את המערער מיידית ללשכה בכדי לבחון את האפשרות להגשת ערעור על פסק הדין. בדיקות הלשכה התמשכו, ביני לביני חלף המועד של 30 הימים הקבוע בחוק להגשת ערעור לבית דין זה, ובסופו של יום החליטה הלשכה שלא לייצג את המערער בהגשת ערעורו לבית דין זה.

                      ו.         ביום 23.11.04 כעבור כחצי שנה ממתן פסק הדין, התקבלה במזכירות בית דין זה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעורו.

                     ז.         המוסד לביטוח לאומי (להלן- המוסד) הוא המשיב בענייננו, התנגד למתן הארכת המועד המבוקשת וזאת מהטעמים כי חלפו למעלה משישה חודשים מהמועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור נמוכים הם.

3.      הרשמת דחתה את הבקשה להארכת מועד. פסיקתה את הרשמת נומקה במילים הבאות :

"המבקש לא פירט בבקשתו את המועדים הרלוונטיים- באיזה מועד פנה ללשכה סיוע משפטי, באיזה מועד ניתנה לו תשובה שלילית, באיזה מועד פנה לבא כוחו על מנת שייצגו בהליך זה.

...

במקרה הנדון נראה כי המבקש השתהה תקופה ארוכה גם לאחר קבלת תשובתה השלילית של הלשכה לסיוע משפטי. בכל מקרה, בהעדר פירוט המועדים הרלוונטיים בתצהיר המבקש, לא ניתן לבחון את פעולות המבקש בעניין הפנייה לסיוע משפטי, וכן האם השתהה לאחר קבלת תשובה שלילית מהסיוע המשפטי".

4.      בערעור שהגיש המערער על החלטתה של הרשמת טען בתמציתיות את הטענות הבאות:

                    א.        גורמים אשר אינם בשליטת המערער גרמו כי בקשתו להארכת מועד להגשת הערעור תוגש באיחור העולה על התקופה הקבועה בחוק.

                     ב.         המערער פנה ללשכה לשם קבלת סיוע משפטי בהליכי הערעור. אולם, בקשתו של המערער נדחתה, אך עד שנדחתה חלף המועד להגשת ערעור לבית דין זה.

                      ג.         המערער מצוי במצב כלכלי קשה ביותר, והוא חייב מוגבל באמצעים. נוכח מצבו הכלכלי, לא יכול היה המערער לפנות לקבלת ייצוג משפטי אחר.

                     ד.         בית דין זה, טעה שעה שקבע כי הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של למעלה משישה חודשים. על בית הדין היה להתחשב בתקופת החגים ובפגרת הסוכות שחלה לפני הגשת הבקשה להארכת מועד, כאשר בהתחשב בפגרת בתי המשפט ובפגרת סוכות, עולה המסקנה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר שעברו שלושה חודשים בלבד ממועד מתן פסק הדין של בית הדין האזורי.

                    ה.        סיכויי הערעור טובים.