פסק-דין בתיק עאח 44/06

השופטת נילי ארד

1.      לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה לאה גליקסמן מיום 13.9.06 (בש"א 157/06) בה נדחתה בקשת המערער להארכת המועד להגשת ערעור (להלן: החלטת הרשמת).

השתלשלות ההליכים

2.      בתביעה שהגיש בשנת 1989 לבית הדין האזורי בתל אביב, עתר המערער לסעדים הצהרתיים, ובהם אלה: כי פרש פרישה מוקדמת בהתאם לפסק בורר; כי הוא זכאי לקבל את  התנאים שנקבעו בפסק הבורר; וכי לא פוטר מעבודתו במשיבה. בנוסף ביקש המערער להכיר ברכיבי השכר השונים ששולמו לו במשך השנים כחלק מהשכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים, וכחלק משכרו הקובע לגמלה; לחייב את המשיבה לשלם לו הפרשי פנסיה בגין הרכיבים האמורים; ולשלם לו הפרש פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים ועגמת נפש ופיצוי בגין נזק לא ממוני.

בכתב תביעה מתוקן שהגיש, הוסיף המערער וטען, כי בתקופה ששולמה לו פנסיה מוקדמת ועד הגיעו לגיל פרישה לפנסיית זיקנה, היה על המשיבה להחיל עליו את "שיטת הממוצעים". 

3.      בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער, תוך שעמד בהרחבה הנדרשת על חומר הראיות שהובא לפניו (עב 301664/89). ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין היו בעיקרם אלה: נדחו טענות המערער בדבר חתימה על הסכם פרישה תחת כפייה, תוך כדי הטעיה ומצג שווא, ובשל מצב נפשי רעוע; נדחתה טענתו לפיה אין תוקף להסכם הפרישה שנחתם עימו, מן הטעם, שהיה מיוצג כדין הן על ידי הוועד שניהל משא ומתן בעניינו, והן על ידי בא כוחו, ומשניתנה לו ארכה מספקת לבדיקת הסכם הפרישה; נדחו טענותיו בדבר הכללת תוספות שכר בחישוב פיצויי פיטורים והפרשות לקרן פנסיה, וחישוביו לצורך הפרש פיצויי פיטורים; נקבע, כי "שיטת הממוצעים" אינה חלה על המערער (להלן: פסק הדין).

4.      ענייננו, בבקשתו של המערער להאריך לו את המועד להגשת ערעור על פסק הדין, שניתן ביום 17.1.06.

5.      בהחלטה מיום 9.7.06, נעתרה הרשמת לבקשה שהגיש המערער להאריך לו את המועד להגשת ערעור, תוך שקבעה במסכת העובדות המפורטת, כי       " המערער ביקש להגיש לרישום את הערעור ביום 15.3.06" והוסיפה: "...על אף שבידי המבקש היה כתב ערעור מוכן להגשה ביום 7.3.06 והוא נמנע מלהגישו, אי הבהירות  בנוגע למועד האחרון להגשת ערעור מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור". עוד ציינה, כי למשיבה לא נוצרה ציפייה לגיטימית לסופיות ההתדיינות בהליך, שכן עוד ביום 5.2.06 ידעה כי המערער עומד להגיש ערעור והיה ברור לה כי לא זנח כוונתו זו. על כן, קבעה הרשמת: "הבקשה להארכת מועד מתקבלת, ובתוך 14 ימים מהמועד בו תומצא למבקש החלטה זו, יגיש את הודעת הערעור שביקש להגיש ביום 15.3.2006, וכן ישלם אגרה בגין הערעור. ימי הפגרה באים במניין הימים". המבקש לא הגיש את הערעור בתקופה שנקבעה כאמור.

6.      בתאריך 1.8.06, הגיש המערער בקשה נוספת להארכת מועד להגשת ערעור. טעמיו לכך היו, שהחלטת הרשמת מיום 9.7.06 הומצאה לו רק ביום   23.7.06, וביום 25.7.06 נפל ונפגע באגן הירכיים ובעמוד השדרה.

לאחר קבלת תגובת המשיבה בהתייחס לבקשה זו, קבעה הרשמת בהחלטתה מיום 31.8.06: "אכן, לא ברור מדוע נדרשה ארכה נוספת, לנוכח העובדה שהיה למערער כתב ערעור מוכן". עם זאת, נעתרה גם למבוקשו זה, תוך שהורתה, כי הערעור יוגש עד ליום 14.9.06 וכי " לא תינתן ארכה נוספת". החלטת הרשמת נשלחה לצדדים, והודעה טלפונית אודותיה נמסרה למערער ביום 31.8.06.

7.      בתאריך 13.9.06, יום אחד בלבד לפני פקיעתו של המועד הקבוע בהחלטת הרשמת, הגיש המערער בקשה נוספת להארכת מועד להגשת הערעור, הפעם התבקשה ארכה של חודשיים ימים. טעמיו של המערער היו אלה: עורך הדין שייצג אותו ביקש להשתחרר מייצוג והוא נאלץ למנות עורך דין אחר לטיפול בתיק; החלטת הרשמת מיום 31.8.06 הומצאה לו ביום 10.9.06; לפי אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה, נפרצה מכוניתו ביום 6.6.06 ונגנבו ממנה שני תיקים שהכילו את כל מסמכי הערעור ומסמכים נוספים, אשר טרם נמצאו;  תאונה שאירעה לו ביום 26.7.06 ריתקה אותו למיטת חוליו במשך חודש וחצי עד למועד הגשת הבקשה. לעניין אחרון זה צירף המערער אישורים רפואיים, בם הומלץ על מנוחה בתקופה שבין 26.7.06 עד ליום  10.9.06.

8.      בהחלטתה מיום 13.9.06 דחתה הרשמת את בקשתו של המערער להארכת המועד להגשת ערעור, ובין היתר קבעה: "עוד יש לציין שהטענה בדבר פריצה לרכבו של המבקש לא הועלתה בבקשה קודמת. מדובר בפסק דין שניתן בחודש ינואר 2006, ואין מקום למתן ארכות נוספות".

החלטת הרשמת, על פי האמור בה, הובאה לידיעת המערער טלפונית ביום 13.9.06 והומצאה לידיו ביום 17.9.06. על החלטה זו, הגיש המערער בעצמו, ביום 17.9.06 "בקשה לערעור" מושא הדיון שלפנינו.

9.      בערעורו לבית דין זה, טען המערער כי הוא מתכוון להגיש ערעור על החלטת הרשמת; כי הוא מבקש לשמור על זכותו לתיקון כתב הערעור בעקבות מינוי עורך דין שייצג אותו; וכי אי התחשבות בבקשתו עלולה להסב לו נזקים כספיים כבדים הנאמדים במאות אלפי שקלים.

10.  יום לאחר מכן, ב - 18.9.06, הגיש בא-כוחו של המערער לרשמת כתב ערעור בצירוף "בקשה דחופה להארכת מועד להגשת כתב ערעור". בבקשתו חזר ב"כ המערער על טענות שולחו בדבר הנסיבות בגינן נבצר ממנו מלהגיש את ערעורו בתקופה שנקבעה לו בהחלטה להארכת מועד לרבות התאונה, בה נפגעה בריאותו, הפריצה לרכבו וגניבת המסמכים, הטעות במניין הימים, השתחררות בא כוחו מייצוג, ומינוי עורך דין המייצג אותו מיום 17.9.06.

11. המשיבה לא הגיבה לבקשת הערעור ולבקשה דחופה להארכת מועד שהגיש ב"כ המערער לרשמת. בהחלטה מיום 20.9.06 קבעה הרשמת כי סיימה את מלאכתה בהחלטתה מיום 13.9.06 ואינה מוסמכת לדון בבקשה חדשה להארכת מועד.

משהגענו עד הלום, נפנה לדיון והכרעה בערעור שלפנינו.

                הכרעה

12.            לאור השתלשלות העניינים בפרשה זו, לא ראינו מקום לבקש תגובת המשיבה לנטען בערעור. פסק הדין ניתן על סמך הטענות בכתב הערעור ובהסתמך על החומר שבתיק בית הדין, לרבות בקשות שהגיש המערער לרשמת והחלטותיה. על כל אלה, עמדנו לעיל, בהרחבה הנדרשת לעניין.