פסק-דין בתיק עאח 41/06

השופטת נילי ארד

1.            לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה השופטת לאה גליקסמן מיום 23.07.06 בה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (בשא 413/06).

ההליכים

2.            בהחלטה מיום 7.3.2006 הורה בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דינה אפרתי ונציג ציבור גב' רונית כהן, עב  7642/00) על הגבלת חקירתו הנגדית של עד מטעם המשיבה (להלן: ההחלטה). כנגד ההחלטה הגישה המערערת עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק  (להלן: בג"צ). פסק הדין בדבר דחית העתירה שניתן ביום 7.5.2006 הומצא למערערת ביום 10.5.06 (בג"ץ 3372/06).

בתאריך 22.5.06, כעבור למעלה מחודשיים ימים ממועד מתן ההחלטה, הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי, מושא דיוננו בערעור זה (להלן: הבקשה).  

החלטת הרשמת

3.            בהחלטה מפורטת היטב דחתה הרשמת את הבקשה, תוך שהתייחסה לטענותיה של המערערת. כך, ובין היתר, קבעה הרשמת: "טעותה של המבקשת (או של באי כוחה) היא בגדר "טעות מובנת מאליה" שכן מן המפורסמות הוא כי הליך הערעור על החלטות ביניים של בית הדין האזורי הוא הגשת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, וכי לא ניתן להגיש עתירה לבג"ץ בטרם מוצו הליכי הערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה. מה גם, שהמבקשת נקטה בעבר בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור על החלטות דיוניות של בית הדין האזורי"; היענות לבקשה משמעה פגיעה בציפייה  הלגיטימית של המשיבה. מה גם ש "בדיון שהתקיים ביום 7.3.2006 לא הודיע ב"כ המבקשת כי בכוונתו לערער על ההחלטה, ואף ביקש כי יינתן צו לסיכומים"; וכי "לא ניתן על ידי המבקשת כל הסבר לשיהוי בהגשת הבקשה מהמועד בו הומצא לה פסק דינו של בית המשפט העליון בעתירה לבג"ץ ועד למועד הגשת הבקשה להארכת מועד".

הוסיפה הרשמת והתייחסה לסיכוייה הנמוכים של הבקשה גופה. זאת מן הטעם, שהחלטתו של בית הדין האזורי בדבר הקצאת פרק זמן של חצי שעה לסיום החקירה הנגדית, הינה החלטה דיונית שאינה חורגת ממתחם הסבירות ואינה מסוג ההחלטות בהן תתערב ערכאת ערעור. במיוחד כן בנסיבות המקרה כשהוברר ש "מדובר בישיבה שניה בה נחקר עד המשיבה בחקירה נגדית" ו"בית הדין התיר לחקור את העד אף כי היו שאלות שחזרו על שאלות שנשאלו בישיבה קודמת...". 

לבסוף נקבע כי לא נפגעו זכויותיה של המערערת למשפט הוגן ולמיצוי זכות הגישה לערכאות. לפיכך, נדחתה הבקשה בצירוף 2000 ש"ח הוצאות.

הערעור

4.            בערעורה חזרה המערערת על טענותיה בבקשה שנדונה בפני הרשמת, והמשיבה מצידה תמכה  בהחלטת הרשמת וטעמיה.

5.            לאחר שנתנו דעתנו  לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים, נחה דעתנו כי החלטת הרשמת מבוססת היטב ולא נמצא טעם משפטי המצדיק  התערבותנו בה. לפיכך, ראויה החלטת הרשמת להתאשר מטעמיה לפי סעיף 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על כך נוסיף הערותינו אלה:

א.    בכך בלבד שהמערערת הגישה עתירה לבג"צ על החלטתו של בית הדין האזורי אין כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הבקשה. בדומה, נדחו טענות ממין זה במקרים בהם נעשתה פנייה למוסד לביטוח לאומי [עאח 73/05 דמיטרי סנדלר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 19.9.05]; בקשה לעיון מחדש בהחלטה של בית דין אזורי [עאח 99/05 ITN אינטגריקו (ישראל) בע"מ - אלכס בריזמן, ניתן 13.2.06]; ופנייה לנציבות תלונות הציבור על שופטים [עאח 85/05 מאיר אליהו - התעשייה האווירית לישראל בע"מ, ניתן 27.10.05]. במיוחד כן, בענייננו, כאשר הוברר כי המערערת הגישה בעבר בקשת רשות ערעור על החלטות דיוניות של בית הדין  האזורי.

ב.     ככל שהמערערת ביקשה לערער על החלטתו הדיונית של בית הדין האזורי,  היה עליה לעשות כן תוך 15 יום ממתן ההחלטה, אם ניתנה בפניה, או ממועד המצאתה אם ניתנה שלא בפניה. וזאת בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור [תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב             - 1991]; או לחלופין, להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מטעמים מיוחדים.

משהגישה המערערת בקשתה באיחור ניכר של למעלה מחודשיים ימים ממועד מתן ההחלטה, ואף בחלוף זמן מהמועד בו הומצא לה פסק הדין של בג"צ -  בדין נדחתה בקשתה.

ג.   צדקה הרשמת בכך שקבעה כי "אין כל סתירה בין הגבלת משך החקירה     הנגדית לבין ניהול הליך הוגן". ככלל, הערכאה הדיונית היא המופקדת על  ההליך, ועל ניהולו היעיל בפרק זמן סביר. בחינת נסיבות המקרה, הניחה את דעתנו, כי לא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בהקצאת הזמן לחקירה הנגדית עליה החליט בית הדין האזורי, ובשיקול דעתו כפי שהופעל [ראו והשוו: רע"א 1531/03 שמעון פינטו נ' דקל אשטון ואח', ניתן  19.6.2003; ע"פ 5329/98   דג'אני  נ' מדינת ישראל,  פ"ד נז(2) 273, 280-281].

6.            סוף דבר - הערעור נדחה. בתוך 30 יום מהיום תשלם המערערת למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ, שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בהיעדר הצדדים היום ל'  כסלו תשס"ז  (21 דצמבר 2006) ויישלח  אליהם.

 נילי ארד, שופטת        שמואל צור, שופט            ורדה וירט-ליבנה, שופטת