פסק-דין בתיק עאח 35/07

השופטת נילי ארד

1.         לפנינו ערעור על החלטתו של רשם בית דין זה, השופט אילן סופר מיום 6.5.07 (בש"א 71/07) אשר דחה את בקשת המערער להאריך לו את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית שופט ראשי, השופטת עדנה גבריאלי; שנ/ 3-3250) משחלפו כעשר שנים ממועד פסק הדין.

ההליכים

2.                 המשיב  הגיש תביעה כנגד המערער וכנגד מר יצחק כהן לתשלום שכר, הלנת שכר ופיצויי פיטורים בגין התפטרותו, לאחר שלא שולם לו שכר עבור שלושה חודשים. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב, קבע כי המערער היה שותפו של מר יצחק כהן וחייב את שני הנתבעים בתשלום הפרשות שכר ופיצויי פיטורים למשיב. פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ביום 26.5.97 (להלן: פסק הדין).

3.         ביום 9.1.07, בחלוף כעשר שנים ממועד מתן פסק הדין, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין, כשטעמיו לבקשה היו אלה: "בעת מתן פסק הדין בשנת 1997 לא הייתי בארץ, לכן לא הופעתי למשפט וניתן נגדי פסק דין בהעדר הגנה, ולכן לא יכולתי להגיש שום ערעור על פסק הדין באותו זמן"; במהלך שנת 2005 הגיעה אזהרה בתיק הוצאה לפועל לגרושתו, עורך דינו סירב למסור לו את התיק, ורק כחמישה שבועות לפני מועד הגשת הבקשה קיבל את התיק לידיו (להלן: הבקשה).

4.         המשיב התנגד לבקשה בטענה שהמערער ידע על קיומו של פסק הדין ואף פנה בבקשות לביטול הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו בגין החיובים שהושתו עליו בפסק הדין; בנוסף טען כי הארכת מועד תפגע בציפייה הלגיטימית של המשיב לסופיות הדיון, וכי סיכויי הערעור נמוכים.

5.         משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק היענות לה, החליט הרשם על דחיית הבקשה תוך שקבע כך: טעם מיוחד להארכת מועד "אינו יכול להתקבל כאשר מדובר בפסק דין שניתן לפני 10 שנים, בהעדר הצדדים, כמקובל לאחר שמיעת הראיות בנוכחות המבקש (הוא המערער - נ.א.). יש להניח שפסק הדין  הגיע לידיעת המבקש אך בחלוף השנים לא ניתן לברר מה עלה בגורל אישור המסירה"; אף אם נכונה טענת המערער לפיה ידע על פסק הדין כנגדו רק במהלך שנת 2005 "הרי שעיון בתיק ההוצאה לפועל בו הוגש לביטול פסק הדין מלמד כי הגיש בו בקשות החל  מ 21.3.06 וב- 23.4.06, 1.5.06, 17.5.06 בכל מועד מהמועדים  האלה המבקש יכול היה כבר לדעת ולברר על פסק הדין"; ובכל מקרה, ביום  6.9.06 מסר ב"כ המשיב לב"כ המערער את העתק פסק הדין ו"רק ארבעה חודשים לאחר מכן פנה המבקש לבית הדין"; הסברים להשתהותו של המערער "לא הובאו בבקשה והטענות בענין זה נטענו בכלליות ללא ציון מועדים מסויימים". בנוסף, התייחס הרשם לסיכויי הערעור תוך שציין כי חיובו של  המערער נבע מקביעתו של בית הדין האזורי, המבוססת בחומר הראיות, לפיה המערער היה שותף של הנתבע השני, מר יצחק כהן, וככזה מעבידו של המשיב ו"בית הדין נימק קביעתו זאת על יסוד עדויות, בין השאר גם של המבקש, וכן במסמכים ובראיות כמו כספים שהוציא המבקש לכיסוי חובות השותף השני ותמליל קלטות שבהן נשמע המבקש מתנהג ופועל כשותף". משנדחתה בקשת המערער, השית הרשם הוצאות על המערער בסך  1500 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה עד התשלום בפועל  (להלן: החלטת הרשם).

6.         בערעורו חזר המערער על הטענות שהעלה בפני הרשם תוך שהטעים: פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן בהעדרו משלא שהה באותה עת בארץ ולא הוצג אישור מסירה של פסק הדין; בית הדין האזורי "לא בחן את העובדות  לגופו של עניין למרות שלא היו בין המערער ובין התובע (הוא המשיב - נ.א.) יחסי עובד ומעביד". לתמיכה בטענותיו כי שהה בתקופה שבין 1993 ל- 2003 בחו"ל, צירף המערער "תעודת בירור פרטים על נוסע" ותצהיר של גרושתו. 

6.         המשיב תמך בהחלטת הרשם על נימוקיה והוסיף וציין: פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן לאחר שהמערער העיד וניתנה לו ההזדמנות להביא ראיותיו בפני הערכאה הדיונית וניתן לו יומו בבית הדין; פסק הדין הומצא לב"כ המשיב יומיים לאחר מועד מתן פסק הדין ועובדה זו "רק תומכת ומחזקת המסקנה, כי בית הדין האזורי לא רק פעל כהלכה בהמצאה כדין של פסק הדין למערער, אלא אף עשה כן במיומנות ובזריזות ראויה לשבח"; למעט הערה כללית בתצהירו כי לא היה בארץ במועד בו ניתן פסק הדין, המערער לא המציא תעודה ציבורית לפיה שהה בחו"ל בתקופה בה הומצא פסק הדין ואת הימנעותו מלהביא ראיה המצויה בהישג ידו יש לזקוף לחובתו; "יציאת בעל דין מהארץ, אינה עובדה המצויה מחוץ לשליטתו של בעל הדין, ולפיכך מעיקרא אינה יכולה להוות טעם מיוחד"; המערער טען בתצהירו כי "עוד בשנת 2005 קיבל האזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצועו של פסק הדין. אין בפי המערער כל הסבר מדוע אז לא פנה בבקשה להארכת מועד"; בפועל, המערער זנח את הליכי הערעור; סיכויי הערעור נמוכים; "הארכת מועד תהווה פגיעה אנושה בהסתמכות המשיב, ואף עלולה להביא לעיוות דין".

הערעור - דיון והכרעה

7.                 לאחר שנתנו דעתנו לנטען בכתב הערעור, לטענות הצדדים, להחלטת הרשם ולכלל החומר שבתיק בית הדין, נחה דעתנו כי החלטת הרשם מבוססת היטב, וכי לא נמצא כל טעם משפטי המצדיק התערבותנו בה וראויה היא להתאשר מטעמיה, לפי הוראתה של תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על כך נוסיף הערותינו אלה.

עקרון סופיות הדיון

8.                 בפסק הדין ב עניין סומרוקוב עמדתי על עקרון סופיות הדיון תוך שציינתי כי "סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר" ו"לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך" [[עאח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל-משרד החינוך, ניתן ביום 21.12.06 (להלן: עניין סומרוקוב); וראו גם עאח 25/07 יהודה גולד  - חברת דואר לישראל, ניתן ביום 26.6.07; דב"ע לב/14-9 ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל - חברה לכבלים, פד"ע ג', עמ' 303 בעמ' 307]. לפיכך נפסק, ש"כנגד האינטרס של סופיות הדיון חל על המערער נטל ההוכחה לכך שהתקיים "טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את הערעור או לבקש הארכת מועד להגשת ערעור" [ עניין סומרקוב לעיל; עע 1226/01, עאח 1014/01 אטלס - י.ש קייטרינג ואירועים בע"מ - אעביד אחמד, ניתן 19.9.02; ע"א  6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה(2) 904] "משום שה'טעם המיוחד' משמש נקודת איזון ראויה בין אינטרס 'החסינות' מפני המשכת ההליכים לאחר עבור המועד החוקי להגשת הערעור העומד לזכות המשיב כאשר מועד הערעור כבר חלף, לבין האינטרס של מבקש ההארכה היכול להראות שיש בידו עילת השגה טובה על פסק הדין, שענייננו יתברר" [ד"ר שלמה לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, תשנ"ט, עמ' 109, וראו גם:נ עאח 1014/00 סעיד אבו הרביד ואח' - פרי תנובה בע"מ,  ניתן 27.3.01 ].

9.                 כך דרך כלל, על אחת כמה וכמה בענייננו. כאשר המדובר בחלוף עשור ממועד פסק הדין ".... נדרש המערער להראות קיומו של "טעם מיוחד" יוצא דופן בנסיבותיו, שיהא בו כדי להצדיק היענות למבוקשו" [ עניין סומרקוב לעיל]. בנסיבות המקרה המפורטות לעיל, לא הצביע המערער על טעם מיוחד כלשהו ולא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו. לפיכך, צדק הרשם בדחיית הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

סיכויי הערעור

10.             אשר ל סיכויי הערעור המהווים שיקול חשוב בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור [עא"ח 34/06 אלו אור בטחון בע"מ - מראוון ראבייה, ניתן 9.11.06; עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן 30.10.06;  דב"ע נז/ 98-9 שלום כהן - מדינת ישראל -משרד התקשורת, ניתן 12.2.97; בש"א 1695/04 מירב מתנות בע"מ - יעקב ליכטנשטיין, ניתן 8.2.05]. בית הדין האזורי בחן את "התמונה בכללותה", כלל "נסיבות העסקה שבין הצדדים" ומכלול חומר הראיות לרבות עדותו של המערער בישיבת הוכחות מיום  12.9.94, והגיע לכלל מסקנה לפיה התקיימו קשרי שותפות בין הנתבעים, המערער ומר יצחק כהן, וכי שניהם יחדיו היו מעבידים במשותף של המשיב. לפי שנמצא, מושתת פסק דינו של בית הדין האזורי, בעיקרו, על קביעות שבמהימנות ובעובדה ובכגון אלה, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת [עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן 30.10.06; עא"ח 34/06 אלו אור בטחון בע"מ  - מראוון ראבייה, ניתן 9.11.06; עאח 1011/02 ג'בארין וליד שריידי - עותאמה נארימאן רימאן, ניתן 15.9.03].

           בנסיבות אלה, נראה ולו על פני הדברים, כי סיכויי הערעור אותו מבקש המערער להגיש נמוכים  הם.                                                                                                                             

11.  סוף דבר :  מן הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.

המערער - מר ספיר סויסה מרדכי ישלם למשיב, מר יהודה בן דוד, הוצאות ערעור זה בסכום כולל של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ בתוך 30 יום מהיום.  לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.