פסק-דין בתיק עאח 31/07

השופטת נילי ארד

1.    המערערת הגישה במועד כתב ערעור במספר עותקים חסר. בקשתה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, תוך השלמת החסר, נדחתה  בהחלטת הרשם השופט אילן סופר מיום 1.4.07 (בש"א 155/07) ומכאן הערעור שלפנינו.

האירוע

2.    המערערת הועסקה מאז שנת 1995 כעובדת נקיון בחברת "אניס עבדאללה ובניו בע"מ" שהיתה בשליטת בעלה ובנה. מתאריך 1.1.2000 הועסקה בחברת "אחים עבאס בע"מ" שייסד בעלה (להלן: החברה).

לטענתה, בתאריך 26.8.00, בעת שעסקה בניקיון חלון של חנות הסמוכה למשרדי ההנהלה הראשית של החברה, מעדה ונפלה מגובה של 2 מטר (להלן: האירוע). בחלוף כשמונה חודשים ממועד קרות האירוע, בתאריך 19.4.01, הוצאה למערערת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.

נדחתה התובענה בבית הדין האזורי

3.  בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמאר, נציגי ציבור מר  אשר פריינטה ומר איתן מורג; בל 3911/02), ביקשה המערערת להכיר באירוע בעקבותיו נפגעה, לטענתה, בראש וביד ימין, כתאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי  [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995.

השאלה שעמדה במרכז הדיון בבית הדין האזורי הייתה, כהגדרתו: "היכן ומתי התרחשה הנפילה של התובעת מהסולם, האם כטענת התובעת, בזמן עבודתה עת ניקתה את חלונות החנות הסמוכה למשרדי החברה בה היא עבדה, או שמא בביתה כטענת הנתבע, שמסתמך על הרישום במסמכים הרפואיים, בעיקר של ביה"ח רמב"ם". לאחר בחינת העדויות שנשמעו לפניו, ובחינת הראיות וכלל החומר שהובא לפניו, הגיע בית הדין למסקנה כי יש להעדיף את גרסת המוסד לביטוח לאומי על פני גרסת המערערת. מטעם זה דחה את תביעתה, תוך שקבע כי האירוע אינו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

ההליכים בפני הרשם

4.    פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן בתאריך 8.6.06 והומצא לידי ב"כ המערערת ביום  18.6.06. כנגד דחיית תביעתה, הגישה המערערת ביום 30.7.06 כתב ערעור בשלושה עותקים. לאחר שהוברר לבא-כוחה כי לא נפתח תיק ערעור, שלח ביום 8.2.07 "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור" בה נאמר: "בחודש 7/06 נשלח בדואר רשום עם א. מסירה למזכירות ביה"ד ערעור בשלושה העתקים כפי דרישות המזכירות" ו"לאחר מספר חודשים שבהם לא התקבל במשרד הח"מ העתק חתום של הערעור" התברר שלא נפתח תיק ערעור במזכירות מכיוון שהיו חסרים עותקים של הערעור.

המוסד לביטוח לאומי (הוא המשיב; להלן: המוסד) ביקש לדחות את הבקשה תוך שטען: משהוגשה הבקשה באיחור של למעלה משבעה חודשים, נזנחה, למעשה, הכוונה להגיש את הערעור; לא נמצא טעם מיוחד להארכת המועד, בהעדר סיבה שלא הייתה בשליטתה של המערערת ושמנעה ממנה הגשת הערעור במועד; מהתרשומת בתיק המזכירות עולה כי ביום 30.7.06, במועד הגשת הערעור, הודע טלפונית על ידי מזכירות בית הדין על כך שחסרים שני עותקים של הערעור וכי יש להמציאם; סיכויי הערעור נמוכים.

החלטת הרשם

5.  הרשם דחה את בקשתה של המערערת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, תוך שקבע כך: מחדלם של המערערת ובא-כוחה "הביאו לתוצאה, כי הערעור לא הוגש במועדו ומבחינה זו אין הם מהווים טעם מיוחד מכוחו יש להאריך את המועד להגשת ערעור"; ב"כ המערערת הודה שקיבל את פסק הדין ביום 18.6.07 וחותמת "נתקבל" המופיעה על הערעור שהוגש על ידו היא מיום 30.7.06 ו"באותו מועד ועל פי תרשומת שערכה המזכירות הודע לב"כ המבקשת כי עליו לשלוח שני עותקים נוספים על הערעור ונספחיהם". משנמסרה הודעה טלפונית, היה לבא-כוחה של המערערת "די והותר זמן להגיש את העותקים" והוא לא עשה כן וגם "לא טרח  לברר מיוזמתו מה עלה בגורל הערעור". בהתייחס לסיכויי הערעור, ציין הרשם כי "פסק הדין של בית הדין קמא מבוסס על כך שברישומים הרפואיים וביניהם סיכום אשפוז מבית חולים רמב"ם נרשם כי המבקשת נפלה בבית מסולם. תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה הוצאה שמונה חודשים לאחר האירוע, וכן היו סתירות בגרסאות עדי המבקשת. כל אלו הן קביעות המבוססות על ממצאים עובדתיים שבהם ערכאת הערעור אינה מתערבת" (בש"א 155/05; להלן: החלטת הרשם).

הערעור על החלטת הרשם

6. וזו תמצית טענותיה של המערערת:בא-כוחה לא קיבל הודעה  ממזכירות בית הדין הארצי לשלוח שני עותקים נוספים של כתב הערעור; לחלופין, גם אם התקבלה הודעה כזו הרי שנוכח הנסיבות של מלחמת לבנון השנייה והעומס שנוצר לאחר מכן לא עלה בידיו לקבל את ההודעה; "גם אם נפל פגם בהמצאת שני העותקים נוספים של כתב הערעור אין בכך כדי לחסום בעל דין מליתן לו יומו בערכאת הערעור"; זכות הגישה לערכאות הינה "זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית" ואין מדובר בנסיבות המצדיקות סילוק על הסף של הליך הערעור משהוגש הערעור במועד; המחדל, אם בכלל,  "התמצה באי שליחת שני עותקים נוספים של כתב הערעור" ובנסיבות המקרה, אין מדובר בהתנהלות  של ניצול לרעה או זלזול חמור. לתמיכת הנטען, צירף בא-כוחה של המערערת תצהיר חתום על ידו.

 המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את הערעור תוך שתמך בהחלטת הרשם מטעמיה ומשהמדובר בשיהוי ניכר ובאיחור של למעלה משבעה חודשים ממועד מתן פסק דינו של בית הדין האזורי; עוד טען, כי גם אם ב"כ המערערת לא קיבל הודעה ממזכירות בית הדין לעניין מספר העותקים הנדרש עדיין  מדובר ב"טעות שהיתה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

                                                  דיון והכרעה

7. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שבתיק ולטיעוני הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתבי הטענות, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. טעמינו לכך נבאר להלן.