פסק-דין בתיק עאח 18/08

1.      לפני ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (השופט אילן סופר עב 3150/06 עב 1866/02), שלא לפסול עצמו מלישב בדין בתביעתו של המערער.

תמצית השתלשלות העניינים

2.      טרם שנבוא לגופו של ערעור, אביא בתמצית את השתלשלות העניינים בפרשה זו. המערער הגיש ביום 7.7.2002 תביעה כספית כנגד האוניברסיטה. ביום 21.3.2005, פנה המערער לבית הדין האזורי  בבקשה להוספת נתבעים, עילות וסעדים לכתב התביעה ולתיקון כתב התביעה. זאת, נוכח מסמכים חדשים שהתגלו מאז הגשת התובענה. בקשתו לתיקון כתב התביעה בכל הנוגע למשיבה התקבלה בהחלטה מיום 29.6.2005, הבקשה להוספת נתבעים נדחתה, והתיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 4.12.2005. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטה זו נדחתה (בר"ע 553/05). 

בית הדין האזורי הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות בתביעה המתוקנת. המערער לא הגיש תצהירים משלימים במועד שקבע בית הדין האזורי. לפיכך, בהחלטה מיום 1.12.2005, הורה בית הדין האזורי על מחיקת כתב התביעה המתוקן בשל אי הגשת תצהירי המערער. דיון בכתב התביעה המתוקן נועד להתקיים בפני בית הדין האזורי ביום 4.12.2005. המערער לא התייצב לדיון ותביעתו נמחקה.

המערער הגיש ביום 3.1.2006 ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 4.12.05 בו נמחקה תביעתו (עע 56/06). הערעור התקבל, פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 4.12.2005 בוטל והתיק הוחזר לבית הדין האזורי להמשך דיון בכתב התביעה המקורי (תיק חדש עב 3150/06).

בקשת הפסלות והחלטת בית הדין האזורי

3.      המערער הגיש ביום 18.12.2006 בקשה לפסילת השופט אילן סופר מלישב בדין בתביעתו. בקשתו נומקה בכך שהחלטות השופט בעניינו, ובמיוחד ההחלטה בעניין מחיקת התובענה, אינן סבירות ומצביעות על דעה קדומה. עוד טען המערער, כי הוא חש שהשופט נוטה לצידה של המשיבה ואינו מתייחס ברצינות הראויה לתובענתו. יצויין, שמדובר בבקשה שנייה שהגיש המערער לפסילת השופט אילן סופר לאחר שבקשה שהגיש עוד בשנת 2005 נדחתה, ואף הערעור עליה נדחה (עא"ח 77/05).

בית הדין האזורי דחה את בקשתו השנייה של המערער לפסילת שופט בהחלטה מיום 27.12.2006, מן הטעם כי בקשתו אינה מגלה עילה לפסילת שופט.

4.      המערער הגיש לבית דין זה ביום 11.1.2007 ערעור (עע 84/07) על החלטת השופט סופר מיום 1.12.2005 בדבר מחיקת כתב התביעה המתוקן. בהחלטת הרשמת גליקסמן מיום 17.1.2007 נקבע, כי המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 1.12.2005 חלף ומשכך אין לקבל את הערעור לרישום. עם זאת קבעה הרשמת, כי ערעורו של המבקש על ההחלטה בעניין פסלות שופט יתקבל לרישום. על החלטת הרשמת הוגש ערעור (עאח 18/07), שנדחה בפסק דינה של השופטת ארד מיום 3.3.2008.

בהתאם להחלטת הרשם איטח מיום 9.3.2008 נרשם ערעור הפסלות שלפני.

טיעוני הצדדים בערעור הפסלות

5.      במסגרת הערעור שלפני, חזר המערער על עיקר טיעוניו בפני בית הדין האזורי והוסיף כי לטעמו החלטותיו של השופט סופר מוטות באופן מובהק לטובת המשיבה. המערער קבל על "הקלות" שבה מחק השופט סופר את תביעתו, תוך שציין כי השופט סופר "אינו מתייחס ברצינות הראויה לתובענה", הוא נוטה לצידה של האוניברסיטה והוא בעל דעה קדומה בעניינו.

המשיבה לא הגישה לבית הדין עמדתה בערעור.

הכרעה

6.      לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפני במסגרת הערעור, באתי לכלל  מסקנה כי דין הערעור להדחות.

7.      הלכה פסוקה היא, כי על מנת שתקום עילה לפסילת שופט, מוטלת על בעל הדין החובה להצביע על קיומן של נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לעניין זה, אין די בקיומו של חשש או חשד בלבד, ונימוקי הפסילה ייבחנו בשים לב להיותו של השופט, היושב בדין, שופט מקצועי ומיומן (ראו: מאיר שמגר, " על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט 87, 106 (1987); יגאל מרזל דיני פסלות שופט, 92-93 (2006)).

במקרה דנן שוכנעתי, כי לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול התביעה על ידי השופט סופר. בקשתו של המערער נסמכה בכל עיקרה על חוסר שביעות רצונו מהחלטות שיפוטיות ועל תחושותיו בעניין "דעה קדומה", כביכול, של השופט סופר.

בית המשפט העליון ובית דין זה חזרו ופסקו, כי השגותיו של בעל דין על תוכנן של החלטות שיפוטיות מקומן בהליכי ערעור או בבקשת רשות ערעור, לפי העניין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); מרזל, בעמ' 174-178). גם אם מדובר ברצף החלטות שניתנו "לרעת" בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); מרזל, בעמ' 178).

בכל הנוגע לתחושותיו של המערער בעניין "דעה קדומה" של השופט סופר, הלכה פסוקה היא, כי על מנת להקים עילת פסילה, תחושתו הסובייקטיבית של בעל הדין, צריך שתלווה בנתונים אובייקטיבים ואין די בטענות בעלמא (ראו: ע"א 4752/07 נציגות הבית המשותף של מגדל א' בניין לב הגליל נ' עו"ד שמעון לביא (לא פורסם, 31.7.2007); ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט  (1) 39; ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם, 28.7.2003). לא מצאתי כי תחושותיו של המערער במקרה שלפני נתמכות בבסיס עובדתי אובייקטיבי.

8.      סוף דבר: מסקנת הדברים היא, כי המערער לא הצביע על עילה לפסילת השופט סופר מלדון בעניינו.

הערעור נדחה, ועל המערער לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 2,500 ש"ח.

ניתן בהעדר הצדדים, היום ד בתמוז תשס"ח (9.7.2008) ותשלח לצדדים.

סטיב אדלר