פסק-דין בתיק עאח 14/08

1.      המערערת הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה כנגד המשיבה (עב 2095/07). במסגרתה עתרה למתן "צו עשה של אכיפה אשר במסגרתו יורה בית הדין לנתבעת להשיב את התובעת למקומה ולתפקידה הקודם כממונה (דוברות וקשרי ציבור) במינוי קבוע, באותם תנאי שכר כפי שהיו טרם העברתה לתפקיד ממונה דוברות (בתי הדין לעבודה והאגף לאכיפה וגבייה)". בד בבד הגישה המערערת בקשה למתן צו עשה זמני, אשר יורה להנהלת בתי המשפט להשיבה לתפקידה הקודם, עד להכרעה בהליך העיקרי.  

2.      הבקשה לסעד זמני (בשא 1681/07) נדונה בפני סגנית נשיאת בית הדין האזורי השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור הגב' רקנטי ומר יערי ונדחתה  בהחלטה מיום 23.8.2007 (להלן - ההחלטה בבקשה לסעד זמני). באותה החלטה קיבל בית הדין את טענות המשיבה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ומבלי שהמערערת ציינה את כלל העובדות הצריכות לעניין, תוך שציין, כי די בקבלת טענות אלה, כדי לדחות הבקשה. עם זאת ו"מאחר שלא על נקלה ישלול בית הדין סעד מבעל דין בשל טענות מקדמיות", פירט בית הדין את העובדות העולות לכאורה מחומר הראיות שהובא בפניו במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני ודן בטענות המערערת, במסגרת הבקשה לסעד זמני, לגופן. בדחותו טענות אלה, חזר בית הדין והטעים, כי קביעותיו במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, הן לכאוריות בלבד. 

על ההחלטה בבקשה לסעד זמני, לא הגישה המערערת בקשת רשות ערעור.

3.      ביום 13.1.2008 הגישה המערערת בקשה "לפסילת המותב ואב בית הדין" מלדון בהליך העיקרי, תוך שטענה שתיים אלו: סגנית הנשיאה פרוז'ינין משמשת החל מיום 1.7.2007 כנשיאה בפועל של בית הדין האזורי ובתפקידה זה באה במגע יום יומי עם הנהלת בתי המשפט; המותב חיווה דעתו לגופו של סכסוך בהחלטה בבקשה לסעד זמני, משכך קיימת אפשרות ממשית שדעתו התגבשה וננעלה באופן שיקשה עליו לדון בהליך העיקרי ללא משוא פנים.

ביום 16.1.2008, לאחר דיון בו נשמעו עמדות הצדדים, דחתה סגנית הנשיאה את הבקשה לפסילת המותב. טעמי בית הדין לדחיית הבקשה סבו על כך שסגנית הנשיאה פרוז'ינין לא מונתה כלל לנשיאה בפועל וכי היא אינה עומדת בקשר עם עדי המשיבה. כן צויין, כי לפני בתי הדין באים לעיתים הליכים בעניינם של עובדי מערכת המשפט, והשופטים דנים באותם הליכים, כדבר שבשגרה, באופן ענייני וללא משוא פנים. אשר להחלטה בבקשה לסעד זמני, צויין כי הקביעות שבאותה החלטה היו לכאוריות בלבד "וכל שופט שדן בהליך זמני שומע את התיק העיקרי מלכתחילה כאילו לא ניתן סעד זמני כלל".

על החלטת סגנית הנשיאה, שלא לפסול עצמה מלישב בדין הוגש ערעור זה. על פי קביעת נשיא בית הדין הארצי נדון הערעור  לפני.

4.      בטענותיה בערעור, חוזרת המערערת בעיקרו של דבר על טענותיה בבקשה לפסילת מותב בית הדין האזורי. בתוך כך, נטען, כי לאור מינויה של נשיאת בית הדין האזורי לכהונה בפועל בבית הדין הארצי לעבודה, חזקה על סגניתה שהיא "מצוייה בקשרי עבודה אישיים שוטפים עם ראשי הנהלת בתי המשפט" ומכאן, שראוי להעביר את ההליך העיקרי להידון לפני מותב בראשות שופט שאינו "בעל מעמד מינהלי מיוחד". על האמור הוסיפה המערערת, כי בקביעות בית הדין בהחלטה בבקשה לסעד זמני; בעובדה, כי בית הדין לא נענה לבקשתה להפסיק הדיון עד להכרעה בערעור זה ובמוסכמות שהחל בית הדין לגבש בישיבה מיום 16.1.2008, יש כדי ללמד כי "נתקבעה דעתו של בית הדין הנכבד דלמטה כנגד המערערת ודעתו אינה פתוחה עוד לבחינת טענותיה".

5.      בתשובתה לערעור, עמדה המדינה על השיהוי בהגשת הבקשה לפסלות ביום 13.1.2008, שלושה ימים בלבד לפני ישיבת קדם המשפט שנועדה ליום 16.1.2008. לעניין זה, ציינה כי לאחר ההחלטה בבקשה לסעד זמני מיום 23.8.2007, פנתה המערערת  ביום 19.9.2007 לסגנית הנשיאה פרוז'ינין בבקשה לתיקון כתב תביעה ונענתה בחיוב ואף ביקשה דחיית דיון קדם משפט שנועד ליום 5.12.2007. הנה כי כן, לא הוגשה הבקשה לפסילת המותב "בתחילת הדיון בתובענה... ולפני כל טענה אחרת" (תקנה 112 ב ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991).

לגופן של טענות הפסלות, ציינה באת כח המדינה, כי לא הוכח קיומו של קשר אישי בין סגנית הנשיאה פרוז'ינין לבין גורמי הנהלת בתי המשפט וממילא, אף אם קיים "קשר להנהלת בתי המשפט", הרי שמדובר בקשר מקצועי שאינו מקים חשש ממשי למשוא פנים. כך, אף העובדה שבית הדין דחה את הבקשה לסעד זמני, אינה מונעת הימנו מלישב בהליך העיקרי. זאת, באשר קביעות במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני, הינן לכאוריות גרידא.

6.      העילות לפסלות שופט או מותב מלישב בדין קבועות בסעיף 77א ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. עניינו של ערעור זה בטענת פסלות לפי סעיף 77א(א), על פי הוראתו: " שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". הלכה היא, כי כדי לבסס עילת פסלות, על בעל דין להצביע על חשש ממשי  כי דעתו של השופט "ננעלה" וכי יבצר הימנו להכריע במחלוקת שבין בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (ראו: ע"פ 4163/05 דוד סבאג נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.5.2005).  טענת הפסלות נבחנת באופן אובייקטיבי ולא די לעניין זה בתחושתם  ובהשקפתם הסובייקטיבית של בעל דין ובא כוחו. את נימוקי הבקשה לפסלות יש לבחון בשים לב להיותו של השופט היושב בדין, שופט מקצועי ומיומן " הנושא בלבו את ההכשרה המקצועית ואת הניסיון המצטבר... ויודע איך לארגן ולהפנים את המכלול, תוך שמירה על האיזון והניטרליות שהם אות ההיכר הטבוע של מלאכת השפיטה" (ראו: מאיר שמגר, על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע, גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 106).

לאור ההלכות שלעיל, נבחן את טענות המערערת.

7.      אשר לקשרי העבודה בין סגנית הנשיאה פרוז'ינין לבין גורמי הנהלת בתי המשפט, לא מצאתי, כי מדובר בקשרים אישיים קרובים ואפילו קשרי עבודה לא הוכחו. לא הובאה ראשית ראיה לכך, שהנשיאה העבירה לסגניתה סמכויות ניהול בית הדין האזורי, המחייבות קשר עם הנהלת בתי המשפט, ומעבר לזה לא הוכח טיבו ואופיו של הקשר בין נשיא בית דין אזורי לבין הנהלת בתי המשפט. בנסיבות אלה אין לומר, כי למותב או  לעומדת בראשו עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, באופן המעלה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. מטבע הדברים קיימת זיקה בין כלל השופטים להנהלת בתי המשפט, אך זיקה זו, שאם נקבלה כמצדיקה פסילה משמעה פסילתם של כל השופטים, אינה מקימה חשש לכך ששופט מקצועי לא יוכל לדון בתביעה כנגד הנהלת בתי המשפט, ללא כל משוא פנים ותוך שישקול רק את השיקולים הצריכים לעניין בבוחנו את הראיות שבפניו ובהכריעו בדין. בנדון זה, יש לזכור, כי: " אי התלות המוסדית של השופט, החינוך המשפטי, כללי האתיקה החלים עליו ובעיקר - מקצוע השפיטה עצמו, מובילים להנחה עובדתית, שלפיה השופט מושפע פחות מלחצים מוסדיים, חברתיים או אישיים. עצמאותו של השופט מובנית איפוא לתוך אישיותו. זהו אחד ההבדלים בין שופט לבין פוליטיקאי, שעה שהשופט מרגיל עצמו לבודד את שיקול דעתו מהשפעות שאינן רלוונטיות ומלחצים שאינם ממין העניין"  (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, התשס"ו - 2006, עמ' 91, להלן - דיני פסלות שופט).

משנה תוקף נודע לאמור במקרה שלפני, בו הבהירה השופטת פרוז'ינין  כי אינה נמצאת "לא בחיכוך וגם לא בקשרים עם עדי הנתבעת בתיק זה", לאור ההלכה לפיה ערכאת הערעור תייחס " חשיבות לתחושת השופט הנוגע בדבר, שאינו רואה עצמו פסול מלשבת בדין" (עע 10/99 גבור לוקש - הטכניון, פד"ע לב 180 והאסמכתאות שם).

8.      אשר לטענה, כי לאור קביעותיו בהחלטה בבקשה לסעד זמני קם חשש ממשי, שדעתו של בית הדין נתקבעה עד שלא יוכל לדון בהליך העיקרי בלב פתוח, הרי ש" פסיקה קודמת באותו עניין אינה מגבשת, כשלעצמה, את עמדת השופט באופן שאין הוא פתוח לשכנוע, ויש להראות כי בהליך הנוכחי - בין הדיון המחודש ובין הליך אחר - אין השופט פתוח לשכנוע... ככל שניתן להבחין בין ההליכים השונים למרות הדמיון ביניהם - כגון הבחנה בין סעד זמני לסעד קבוע... יהא בכך כדי לחזק את הנחת היסוד הקשורה במקצועיותו של השופט ובהגינותו, כי יוכל לשנות מהחלטותיו הקודמות תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים" (דיני פסלות שופט, עמ' 265 - 266).

בדומה, פסק הנשיא ברק, כי:

"לא אחת נפסק בבית משפט זה, שאין בעצם העובדה כי על בית משפט מוטל להכריע בעניין שנתן בו הכרעה מוקדמת, כדי לגרום, מניה וביה, לפסילתו של בית המשפט. כך הוא כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, לאחר שדן בהחלטת בינים (ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם); ע"א 8304/96 יורם גלובוס נ' Melchers L.t.d N.V.  (לא פורסם); ע"א 8490/01 אייל ניירות ערך והנפקות (1988) בע"מ נ' איתן סבן ואח' (לא פורסם)). כך, גם מקום בו נדונה שאלה משפטית דומה (ראו: ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית , פ"ד מב(4) 177, 182). כך הוא גם כאשר מדובר בעניין אשר הוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית משפט קמא, בצירוף הנחיות (ע"א 990/96 ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (לא פורסם)). אכן, אין די בכך שעל בית המשפט לדון מחדש באותו עניין בו דן בעבר, או בעניין דומה לו, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות עולה גם חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו 'משחק מכור'...  אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה, כל מקרה לגופו, כל אירוע ונסיבותיו (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)).

בענייננו בית המשפט דן בשאלת קיומם של יחסי שותפות בין הצדדים במסגרת בקשה לסעד זמני וקבע בהחלטתו כי לכאורה מתקיימים יחסי שותפות בין הצדדים... טוענים המערערים כי הואיל ובין הצדדים לא קיימת מחלוקת עובדתית והמחלוקת היא אך במשמעות שיש לייחס לעובדות המוסכמות, הרי משקיבל בית המשפט את פרשנות המשיב לאותן עובדות, חרץ בכך את גורל התביעה. אין בידי לקבל טענה זו. אכן, בית המשפט בהחלטתו בבקשה לסעד זמני קיבל את עמדת המשיב באשר למשמעות שיש לייחס לעובדות שבפניו. אלא שקביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למשמעות העובדות הן קביעות לכאורה בלבד, שנקבעו לצורך ההכרעה בבקשה לסעד זמני, ולפיכך הקביעות במסגרתו צריכות להיבחן על-פי אופי ההליך (ראו: ע"פ 6545/02 גמליאל יוסף נ' ראש עירית הרצליה (טרם פורסם); ע"א 1800/02 עומרים חברה לבניין בע"מ נ' תנופה שירותי כח אדם ואחזקות (1991) בע"מ (לא פורסם)). מכאן, שאין הכרח שקביעות אלה יוותרו על כנן גם במסגרת הדיון בתביעה גופה. את כל טענותיהם בעניין זה יהיו המערערים רשאים להוכיח במהלך הדיון בתביעה העיקרית. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הדיון בתובענה לגופה הוא בבחינת 'משחק מכור', וכי דעתו של בית המשפט 'ננעלה' כך שגורל התביעה נחרץ" ע"א 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ' יוסף כהן, ניתן ביום 27.1.2003).

9.      במקרה דנא, נשמעו בדיון בבקשה לסעד זמני שני עדים בלבד, המערערת ועד מטעם המשיבה. בדיון מיום 16.1.2008, פירט בא כח המערערת רשימה של שבעה עשר עדים, אותם הוא מבקש לזמן מטעמה של המערערת ובית הדין הורה לו לפרט את נימוקיו להזמנת כל אחד מן העדים ואת נגיעתם לסוגיות שבמחלוקת. באת כח המשיבה ציינה, כי בכוונת המדינה להגיש תצהירים. נמצאנו למדים, כי במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני לא נשמעו כלל העדים ולא הובאו כלל הראיות. מהחלטת בית הדין בבקשה לסעד זמני, נמצאנו למדים, כי קביעותיו של בית הדין הן לכאוריות גרידא. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי עלה בידי המערערת להצביע על חשש ממשי, כי בית הדין לא ידון בהליך העיקרי בלב פתוח וכשהוא נכון לבחון את כלל ראיות הצדדים וטענותיהם, בחינה יסודית ועניינית, כפי שעליו לעשות.

10.  סוף דבר - בנסיבות העניין, לא נותר אלא לקבוע, כי לא הוכח טעם אשר יצדיק התערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית הדין האזורי שלא לפסול עצמו מלישב בדין בהליך העיקרי שהגישה המערערת. משכך, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות בערעור.